יותר ויותר תושבי חוץ רוכשים בתים בישראל, בעיקר באזורים מבוקשים, כדי להשתמש בהם כבתי נופש בחגים ובקיץ. בשאר השנה הבתים עשויים לעמוד ריקים, אם אינם מושכרים במחירים נאים. בשכונת נווה צדק בתל־אביב, שהפכה לאחד המקומות היקרים במדינה, אפשר לפגוש לא מעט מקרים כאלה.
>> הצעות לדירות ובתים יפים ומעניינים נשמח לקבל כאן.
זוג מבוגר רכש בית ישן ברחוב שטיין, וביקש להתאים אותו לאירוח המשפחה המורחבת - שתי הבנות הבוגרות עם משפחותיהן - בביקוריה בארץ. לכן הם ביקשו מהאדריכל יונתן קנטי, שהופקד על השיפוץ והעיצוב, ליצור חלל משותף גדול וחללים פרטיים נפרדים לכל פלג במשפחה המורחבת.
לבית המקורי - 200 מטרים רבועים כולל החצר - כבר היה חלל מרכזי עם תקרה גבוהה, ובקדמת המבנה היה קיר אבן עבה עם מפתח מקושת. בחלק האחורי היו שני מפלסים נוספים - חצי קומה עליונה וחצי קומה נמוכה, זו מעל זו – ועוד חלל כפול שמקביל לחצר הפנימית. כעת הותאמו החלוקות הבסיסיות לצרכים העכשוויים: החלל המרכזי בקומת הכניסה נשאר ציבורי, וחצאי הקומות הן יחידות אירוח פרטיות.
חומה מברזל שחור וזכוכית חלבית מפרידה בין הרחוב השקט לחצר פנימית שמרוצפת באריחי אבן, ובה בריכת נוי צרה וארוכה. שתי חזיתות הבית פונות לחצר הפנימית, עם חלונות גדולים הממוסגרים בפרופיל בלגי שחור, באופן שמשלים את החומה.
דרך חלון הוויטרינה הקדמי נכנסים פנימה, ונחשפים לחלל מרשים בזכות האלמנטים האדריכליים המקוריים: תקרות גבוהות, עמודים, קירות-נושאים עבים ופתחים מקושתים - כולם עשויים אבן. האדריכל בחר להשקיט את החומריות ולהבליט את הצורה: הכל נצבע בלבן, מלבד עמוד מעוטר אחד בקצה חזית הכניסה שנותר כפי שהיה.
הרקע הלבן איפשר להכניס קו צבעוני וחומרי, שנבע בכלל מאילוץ הנדסי. כדי לאפשר את המעבר מתחת לאחת הקשתות שמובילות לחדרי האירוח, נאלצו לחתוך את הקורה שעוברת דרכה, ולתמוך את הקשת בציפוי ברזל. במקום להסתיר את הפעולה, הוחלט להבליט את הברזל השחור כאלמנט עיצובי. מכאן והלאה נעשו שאר התוספות המבניות בפרויקט.
במילים אחרות, השחור השתלט על הלבן: גרם המדרגות החדש, שמוביל לקומות חדרי האירוח למעלה ולמטה, נעשה מברזל צבוע שחור; כל החלונות ממוסגרים בפרופיל בלגי שחור; קורה ועמוד, שנוספו לשם תמיכה במרוצת השנים שקדמו לשיפוץ, הושארו גלויים ורק נצבעו בשחור; ובמקום פאנלים רגילים יש פרופיל ברזל שחור.
מרובע בתוך מלבן
קיר מקורי עם פתח מקושת לכל אורכו, ועוד קיר מאונך לו ובו שלושה פתחים עם עמודים עבים ביניהם, מכתיבים את החלוקה הבסיסית של החלל המרכזי המלבני. הם יוצרים מסגרת ריבועית בתוך החלל המלבני, והיא תוחמת את הסלון שממוקם בה. כדי להבליט עוד יותר את החלוקה בין האזורים השונים, הסלון רוצף בפרקט דובדבן כהה ועליו הונח שטיח עתיק גדול. לעומתו, שאר האזור הציבורי רוצף באריחי בטון אפורים, ופרופיל הברזל השחור משמש כמסגרת המפרידה בין שני סוגי הריצוף.
הסלון פונה אל קיר, שמפריד בין המפלסים השונים. שני פתחי-מעבר שהיו בו נסגרו, ובנישות שנוצרו מוקמו מדפים וטלוויזיה. הפתחים המקושתים הקטנים הם חלונות פנימיים, שפונים לחדר השינה של הסבים במפלס העליון. מעבר לפתח המקושת, על רקע הוויטרינה הקדמית, הועמדה פינת אוכל אלגנטית, הכוללת שולחן מעץ צבוע שחור וסביבו כיסאות עץ בהיר מרופדים בעור חום.
מעבר ל"שדרת העמודים" תוכנן המטבח, שמתבלט בקוטנו ביחס לדירות ישראליות טיפוסיות. יש כאן יחידת ארונות גבוהים, יחידת עבודה לא גדולה עם משטח שיש קררה, ומעליה יחידת ארונות עם דלתות זכוכית. שולחן עגול קטן מאפשר ארוחות פחות רשמיות. קיר הקשתות של הסלון ממשיך לאורך כל הבית ומפריד בין האזור הציבורי לפרטי. בהמשכו פוגשים עוד שני פתחים מקושתים שנשארו פתוחים, כששני גרמי מדרגות חדשים מברזל עוברים דרכם ומובילים ליחידות הפרטיות.
יחידות האירוח
במפלס העליון, מסדרון קצר מוביל אל היחידה שבה לנים בעלי הבית. הם נהנים מחדר שינה מרווח, עם פרקט דובדבן וחלון גדול הפונה לרחוב האחורי. החלון הזה מגיע לרצפה, ולמעשה ממשיך ברצף אל קומת המרתף, כך שבמבט מהרחוב הוא נראה לעוברים והשבים כחלון אחד עם חלוקות פנימיות.
לאורך הקיר נמתח מדף לבן וצר, שיכול להיפתח בחלקו לשולחן עבודה. חדר ארונות פתוח, צהוב כולו, מקשר בין חדר השינה לחדר הרחצה. הצהוב חוזר באריחי הבטון המצוירים, ושיש הקררה חוזר בחיפוי מדף הבטון שעליו יושב הכיור, וגם מצדו השני של החדר כמשטח עליון של ארון קיר נמוך. השירותים מופרדים בשתי דלתות הזזה, ואפשר להיכנס אליהם גם מחדר הרחצה וגם מהמסדרון החיצוני. חלון המשכי נוסף לשתי הקומות מופיע גם כאן, והודות לחלוקה שלו ולזכוכית החלבית, המתבונן מבחוץ לא יכול לנחש למה הוא משמש.
בגרם המדרגות השני יורדים אל קומת המרתף. בתחילת המסדרון הקצר נמצא חדר הילדים, עם מזרנים עבים על הרצפה במקום מיטות, וביניהם שטיח שמונח על אריחי הבטון. חדר ההורים נמצא בצדו השני של המסדרון, וחולק חדר רחצה עם הילדים.
בצדו הקדמי של הבית, מאחורי קיר ארונות המטבח, מדרגות עשויות בטון מוחלק יורדות אל יחידת האירוח השנייה, המרוצפת גם היא באריחי בטון אפורים. במקום חלוקה לשני חדרים סגורים, נוספה כאן קומת גלריה פתוחה שמחלקת את החלל הכפול לאזור שינה תחתון בעבור הילדים ועליון בעבור ההורים.
גם כאן, התוספת המבנית החדשה שהוכנסה לחלל הקיים עשויה ברזל, אך כדי עדן את המסה של קונסטרוקציית הגלריה והמדרגות, הפעם נצבע הברזל בלבן. הפעולה מדגישה את המדרגות כמערכת נפרדת, לעומת הוויטרינה השחורה שנמצאת ברקע שלהן. באותה רוח, גם דלת הכניסה לחדר הרחצה עשויה ברזל עם זכוכית חצי שקופה.
את הקו הצחור ממשיכים רצפת העץ בגלריה וארונות הקיר, שנטמעים בנישות שנוצרו בתוך הקירות העבים. נגיעות הצבע היחידות בחלל הן האריחים המצוירים שמעטרים את רצפת חדר הרחצה.
דירת הורים, דירת ילדים - קומה שלמה למשפחה עם 4 ילדים ומטפלת. לחצו על התמונה לכתבה המלאה:
