משרד קארוזו סנט ג'ון זכה בפרס סטרלינג 2016, על תכנון הגלריה שמאכלסת את האוסף הפרטי של האמן דמיאן הירסט. הפרס, שמוענק זו השנה ה-21 מטעם המכון המלכותי לאדריכלות בריטית (RIBA) בלונדון, הוא החשוב ביותר בבריטניה ואחד היוקרתיים בעולם. הזוכים, שקיבלו את הפרס בטקס שהתקיים לפני כשבועיים, גברו על חמישה מועמדים שהעפילו לגמר של התחרות השנה.
גלריית Newport Street נחנכה בסוף השנה שעברה ברובע ווקסהול בדרום לונדון, בין רחש הרכבות שעוברות בסמוך לשיכוני המגורים, והיא נמצאת בבעלותו של הירסט, אחד האמנים המתוקשרים בעולם. בתקציב נדיב של כ-25 מיליון לירות סטרלינג, ואחרי שלוש שנים של הקמה, הגלריה אמורה להציג לקהל הרחב את האוסף היקר של האמן – ללא תשלום. האוסף "Murderme", שבבעלות הירסט, כולל יותר מ-3,000 יצירות יקרות-ערך שהוא אוסף מאז שנות ה-80, ובהן עבודות של פבלו פיקאסו הספרדי ופרנסיס בייקון הבריטי.
הקומפלקס תופס כמחצית מחזית הבלוק, כשהוא נמתח לאורך חמישה מבני-לבנים. שלושת האמצעיים הם מבנים ויקטוריאניים עתיקים, והם חבוקים בשני מבנים חדשים בקצוות. התוספות התיישרו עם קו החזית של המבנים ההיסטוריים ואימצו את צביון הלבנים, לכדי פרויקט מאופק ובוגר – שני תיאורים שאינם מאפיינים את האמנות מעוררת המחלוקת של בעל הבית. שלושת המבנים ההיסטוריים שופצו בדיוק מופתי וברמת גימור גבוהה, בסיוע התקציב הנדיב של האמן, ואינם מתבדלים באופן בולט מהחדשים. "יחסו של משרד סנט ג'ון לשימור המבנים הוא רגיש ומעמיד בצורה פואטית את הישן והחדש זה לצד זה", נימקו את החלטתם השופטים, בהם פטריק שומאכר, שותפה של האדריכלית זאהה חדיד שהלכה לעולמה השנה.
פעם היו כאן תפאורות של מיוזיקלס
תכנון של חללים מוזיאליים הוא תחום שהמשרד הזוכה מנוסה בו, אחרי פרויקטים כמו חידוש גלריה Tate Britain, פרויקט New Art Gallery Walsall, גלריית "נוטינגהאם קונטמפוררי" והגלריה החדשה של לארי גגוזיאן, אחד הגלריסטים החשובים בתבל. ואמנם, המשרד כבר היה מועמד פעמיים לפרס סטרלינג (ב-2000 וב-2006).
אחת היצירות האיקוניות של דמיאן הירסט, For the love of God:
מבני הלבנים הישנים שימשו בעבר לאחסון תפאורות בעבור התיאטראות בווסט-אנד. הודות לגובהם הרב של החללים הפתוחים, התלהב הירסט ורכש את הבניינים ב-2002, ובמשך תקופה קצרה השתמש בהם בעצמו. אחד המבנים החדשים הוא הגבוה בחמישייה, ומסתיים בגג מקוטע דמוי שיני מסור. חלונות משופעים מחדירים דרך הגג הזוויתי אור טבעי אל חללי התצוגה. צורת הגג אינה תקדימית: אפשר לפגוש אותה, בין השאר, במוזיאון ג'ומקס במקסיקו סיטי – עבודה של האדריכל דיוויד צ'יפרפילד, זוכה-עבר בפרס סטרלינג בעצמו.
חלונות ריבועיים גדולים חורצים את החזית, כשהם מוקפים משקופים "עיוורים" (מוחדרים על עובי הקיר ואינם נראים בחזית) ומשווים לה מראה נקי, ביחס לחלונות המעוגלים והמקושתים של המבנים הוויקטוריאניים. הדלתות הכהות בקומת הקרקע נפתחות לכל גובה הקומה, ליצירת רושם דרמטי וטקסי על באי המקום. גם המבנה החדש השני ניחן באופי מאופק, עם שלוש שורות של חלונות מרובעים ששוטפים באור לונדוני את חללי התצוגה. מהקומה העליונה יוצאת מרפסת במראה תעשייתי, ובה ישודרו מעת לעת הקרנות המתעדות את המתרחש בחדר הצפייה בפנטהאוז הפרטי של הירסט – פעולה אקסהיביציוניסטית שמתיישרת עם מושגי האמנות של האיש. המבנה הזה ישמש את צוות המשרד של הירסט, המוכר גם בשמו "מדע בע"מ", ברמז על עיסוקו האובססיבי בחיות מתות, בגולגלות וכדומה (ראו בהמשך).
רצף של שש גלריות עם תקרות גבוהות
בשטח כולל של כ-3,440 מטרים רבועים, הגלריה מציעה שישה חללי תצוגה. בקומת הקרקע, החללים הפנימיים של המבנים התיישרו לגבהים אחידים כדי ליצור רצף בין הגלריות: קומת הקרקע מיתמרת לגובה של 6 מטרים, והקומות העליונות מציעות חללים גבוהים במיוחד של 11, 14 ו-15 מטרים, כדי לאפשר את הצגתן של יצירות גדולות-ממדים מתוך אוסף האמן. מייסד משרד האדריכלים, פיטר סנט ג'ון, תיאר זאת כ"ארמון של מפגשים אינטימיים, ישירים ומפוארים, לאמנות עכשווית".
שלושת גרמי המדרגות מפגינים מיומנות גבוהה, שליטה טכנית, הבנה בפרטים ודיוק מופתי שמאפיינים את משרד קארוזו סנט ג'ון. מדובר בגרמי מדרגות ספירליים, שעשויים אף הם לבנים, עם משטחי-מדרך מחופים מעץ שיובא מגרמניה. יחד הם יוצרים פסלים אובליים גדולים, שמקשטים את החלל הנקי. לולאת מאחז היד, שמתפתלת במעלה המדרגות, מוטבעת בגומחה נגדית בדופן הפנימית של הגרם, בניקיון שמרשים גם בצילומים – ובוודאי גם את השופטים במציאות.
כדי לשכלל את רמת הביצוע של גלילי המדרגות הלבנים, השתמשו האדריכלים בטכנולוגיות ממוחשבות. אלה עיבדו את הנתונים אל מערכת לייזר שהופעלה באתר, כדי להנחות את אופן מתיחתה של רשת מיתרי פסנתר המסמנת את מיקומן המדויק של הלבנים. הלבנים נוצקו בצורה מתועשת מחוץ לאתר הבנייה, כדי להתאים לזוויות המעוגלות של גרמי המדרגות.
ועכשיו: ג'ף קונס
התערוכה שחנכה את הגלריה הייתה "תחנות כוח", שהוקדשה ל-33 מיצירותיו של אחד מגדולי האמנים המופשטים בבריטניה, ג'ון הוילנד (1937-2011). משטחי הצבעים הגדולים של הוילנד, שצוירו בין שנות ה-60 לשנות ה-80 של המאה הקודמת - התקופה המשמעותית בקריירה של האמן - החמיאו לחללים הנקיים ומילאו אותם במשך כחצי שנה. "נקדיש שישה חודשים לתערוכות אישיות של אמנים, כדי לתת לאנשים את ההזדמנות לחזור ולראות את העבודות", הסביר האוצר הראשי של הגלריה, יו אלן. העבודות של הירסט עצמו, אגב, לא יוצגו.
כעת מוצגות בגלריה עבודות של האמן האמריקאי ג'ף קונס, מי שחולק עם הירסט את סוגת התהילה של אמנים עשירים, מצליחים, מתוקשרים וחיים. יש קווים משותפים בעשייה האמנותית שלהם, ולא פעם הם מוזכרים באותה נשימה בגלל השפעתם על התרבות העכשווית, שחורגת משדה האמנות הפלסטית. הצייר ז'ד מרטן, דמות ספרו של מישל וולבק "המפה והטריטוריה", מתרועע עם השניים, מצייר את "דמיאן הירסט וג'ף קונס מתחלקים בשוק האמנות", ונתקע במחסום יצירתי של אמן מיוסר. הירסט, אפוא, לא היה זקוק לפרס סטרלינג כדי להוכיח שהוא סיפור הצלחה. הוא היה האמן הבולט ביותר כבר בקבוצת YBA (Young British Artists), מושג שנטבע בעקבות תערוכתו פורצת הדרך "פריז" שארגן האמן ב-1988, אז גם החל את דרכו כאוצר.
מסעדה שבאה לזעזע
אם הפרויקט נותן תחושה של צניעות יחסית מצדו של בעל הבית, הרי שהיא מתפוגגת כשמגיעים לשימושים הנלווים של הגלריה. שם נעלמו העדנה והאיפוק, והירסט חזר לסורו כאמן מוחצן. בקומת הקרקע נפתחה בתחילת השנה מסעדת "Pharmacy 2", בניצוחו של השף מרק היקס. השם מרפרר לעבודת המיצב של הירסט, "Pharmacy Restaurant and Bar", שהוצגה בשכונת נוטינגהיל בין השנים 1998-2003. היום זהו סניף של רשת ההלבשה השוודית M&H.
בעיצוב המסעדה השתולל הירסט עם צבעוניות עזה, מתודלקת באובססיה שלו לתחום הרפואה. בהשראת עבודותיו "ארון התרופות" ו"קליידוסקופ הפרפר", קירות המסעדה מצופים בטפט בדוגמה של מגוון גלולות וכדורים, כשארון ישן מציע מלאי בלתי נדלה של תרופות וכלים כירורגיים מצמררים. על ריפוד הכיסאות, שעיצב ג'ספר מוריסון, הוטבעו תמונות של כדורים "לנוחות הסועדים", והאווירה הפתולוגית יכולה כנראה לגרום גם למבקרים קשוחים להתגעגע לגולגלות היהלומים, לפוחלצים באקווריום הפורמלין, לפרות המבותרות ולציפורים המדממות שהירסט המריא עליהן אל פסגת עולם האמנות העולמי. מי שזקוק למזכרת, יוכל לרכוש חולצות עם הדפסי גולגלות ומהדורות מוגבלות של הדפסים נוספים של האמן.
הגלריה החדשה היא חלק מתהליך ג'נטריפיקציה שפוקד את שכונות דרום לונדון, יחד עם הפיכתן למוקד גלריות. לא רחוק מגלריית ניופורט סטריט, מתכננים האדריכלים במשרד "טרוור הורן" לאימפריית האמנות של גלריה "קבינט", וגלריית Gasworks נמצאת אף היא בקרבת מקום. לדעת השופטים, הירסט הרים בגלריה החדשה "תרומה יוצאת דופן להיסטוריה הבריטית של אדריכלות שנעשית בפטרונות פרטית". נשיאת RIBA, האדריכלית ג'יין דאנקן, סבורה ש"לא רק שהירסט חשף את האוסף מעורר-הקנאה שלו לפני העולם, אלא שהזמין עבודת אמנות כדי לשכן אותו בתוכה".
גאון שיווקי כמו הירסט לא יוותר על הפוטנציאל היחצ"ני של מיקום בולט, החשוף לרבבות נוסעי הרכבות שחולפים לצדו מדי יום: במקום הכרזה של "צ'יטי צ'יטי בנג בנג", שעיטרה את חזית המבנה במשך שנים, הוא תלה את שם הגלריה על שלט גדול בתאורת לד. אף אחד לא מפספס את הגלריה החדשה, גם לא השופטים.
הזוכה של אשתקד: הברוטליזם הרך של בית הספר הזה. לחצו על התצלום
