כשתמר ("תומיק") ליברמן מדברת על עץ, אפשר לשמוע איך הקול שלה מתרכך ומקבל גוון נוסטלגי. כשאביה נהג לאסוף רהיטים ישנים מהזבל ולהביאם לבית ילדותה, ריח העץ מילא את הבית וסִחרר אותה. האהבה הזו קיננה בה לאורך כל שנות ילדותה, אבל רק בחופשת הלידה של בנה השני החליטה להתמסר אליה. "גדלתי בבית שלא היה בו קשר הדוק לעולמות העיצוב והאסתטיקה", היא מספרת. "מלבד העובדה שאבי אהב לאסוף דברים ישנים ויפים מהרחוב, ואמא שלי אהבה לזרוק אותם – לא הייתי חשופה מאוד לתחום. יחד עם זאת, באופן אישי תמיד הייתי מחוברת עמוקות לעיצוב ושדרגתי וייפיתי את סביבות המגורים שלי, בין שזה היה בית הוריי ובין שאלה היו דירות שכורות
שבהן התגוררתי".
לאחר שסיימה תואר בפיזיותרפיה ועסקה במקצוע במשך תקופה, החל להבשיל בה רצון לשינוי. בחופשת הלידה השנייה שלה נרשמה ליברמן לקורס נגרות, שגרם לה להתמסר באופן טוטאלי למסור. כיום היא עומדת בראש "תומיק" - סטודיו לייצור ולייבוא של רהיטים המתבסס על עבודה עם עץ טבעי.
איך עוברים מאהבת ילדות לעסק ממשי?
"אחרי שהתמקצעתי בנגרות, היה לי ברור שאני הולכת להקים עסק. בהתחלה בניתי רהיטים בחדר בעליית הגג, ולאט לאט התרחבתי. כבר ביום הראשון לפתיחת החנות שלי ב'מרמלדה מרקט' נמכרה כמות מרשימה של רהיטים והרגשתי שיש התעניינות בדברים שאני עושה. בהתחלה עיצבתי בעיקר רהיטים קטנים, ועם הזמן והביטחון שצברתי עברתי גם לפריטים גדולים יותר, כמו שידות ושולחנות. ככל שגדלתי גם קיבלתי יותר פניות ספציפיות מלקוחות שביקשו דברים חדשים והניעו אותי ליצור דברים אחרים".
איך הגיבה הסביבה לשינוי המקצועי הדרמטי?
"כשסיפרתי לבעלי שאני הולכת ללמוד נגרות הוא רצה להצטרף. גם הוא חובב עיצוב מושבע וחולם על כך שנים. הפרגון שלו עזר לי מאוד בהחלטה על השינוי, שאותו עשיתי באופן הדרגתי עד למעבר מלא לתחום. כמובן שהיו גם כמה גבות שהורמו, אבל בסך הכל התגובות שקיבלתי היו חיוביות מאוד".
מה הקו העיצובי שמאפיין את העבודה שלך?
"במקום להפוך את העץ לבעל מראה מלאכותי, אני מתעקשת להשאיר אותו כמו שהוא. אני עובדת רק עם עץ מלא כדי שלרהיטים יהיה מראה כפרי, אמיתי, נזירי אפילו. אני אוהבת שרואים את המגרעות של העץ: את העיניים, הסדקים והבקעים. זה מה שהופך אותו לכל כך יפה בעיניי".
איך ניהלת את הצמיחה של העסק?
"באופיי אני בחורה מאוד מחושבת. צריך לזכור שכאשר פתחתי את העסק לפני כשלוש שנים כבר היו לי שני ילדים קטנים בבית ומשפחה לפרנס. הפן הכלכלי והעסקי היה מאוד חשוב לי, ולכן הצמיחה הייתה איטית והדרגתית. בהתחלה פעלתי מעליית הגג, ולאחר מכן שכרתי מכולה כדי להרחיב את הפעילות. עם הזמן גדלתי, עד שהגעתי לחלל התצוגה הנוכחי שממוקם באבן יהודה. בשלב מסוים הצלחתי לשכנע את בעלי ההייטקיסט להצטרף אליי, והתרחבתי גם לייבוא של פריטי עיצוב נוספים המשלימים את הקו העיצובי של 'תומיק'".
מה הקושי המרכזי שמלווה את העבודה שלך?
"קיימת מורכבות בכל צעד, במיוחד כשמדובר בעסק בצמיחה. ביסוס תהליך הייבוא היה קשה הן מבחינה כלכלית והן מבחינה לוגיסטית. גם העובדה שאני כבר אמא לשלושה ילדים הופכת את העניין למורכב. יחד עם זאת, הרגע הזה שאני נכנסת לסטודיו בבוקר והריח של העץ מציף אותי הוא רגע מאוד מספק. גם המגע האישי עם הלקוחות הופך את העשייה שלי למאוד משמעותית ומהנה".
לנגרות יש עדיין אפיל מעט גברי. אילו תגובות את מקבלת כשרואים אותך בסרבל מלוכלך?
"התרגלתי מאוד לתגובות שונות ואני אפילו נהנית מהן. לפעמים אני נתקלת בהרמות גבה, אבל ברוב המקרים אני מצליחה למנף את הפליאה לטובתי".
מה החלום הבא? לאן היית רוצה לקחת את "תומיק"?
"אני נמצאת כל הזמן בתהליך של התפתחות, והשאיפה היא להפוך את העסק לבית עיצוב כולל. התחלתי לייבא גופי תאורה ואקססוריז, ובשלב הבא אולי אוסיף גם כורסאות וספות. הפן הנזירי עדיין מאוד עושה לי את זה, ורוב ההשראה שלי מגיעה מהחומרים הגולמיים שנמצאים במחסן העץ. שם נמצאים החומרים האמיתיים, שגורמים לי לחשוב על הדבר הבא".
___________________________________________________
עוד אישה עם קריירה מעוררת קנאה, הקליקו על התמונה:
