כשלארה רוסנובסקי פותחת את דלת ביתה החדש, מאוד מתחשק להתחלף איתה. בבגדים, גם בבתים, ואפילו בתכולת המזווה. כי בכל אלה מרגישים מיד יד טובה, אותה יד שמציירת ומעצבת את חייה בכל אחד מהגלגולים האישיים והמקצועיים שעברו עליהם. בכל פעם המציאה את עצמה מחדש, בעזרת כישרון טבעי לזהות טרנד, להשתתף ולהוביל בו. המדינות שנסעה אליהן והסיפורים שהיא חוותה ארוגים גם בביתה המשופץ בצפון תל־אביב, שמצליח לשלב טרנדיות עם אופי.
היא עלתה ממוסקבה בגיל 7, בת לכנרת קלאסית ולרופא, ילדה שתמיד ציירה וניסתה לפשר בין הדחף האמנותי לדרך מעשית יותר. לכן נרשמה למחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, אך אחרי שנה אחת ברחה ללונדון הפאנקיסטית של שנות ה־80, שם למדה ציור במשך ארבע שנים, ובמקביל עיצבה תכשיטים מפסולת והקימה מותג שהצליח באירופה וביפן. ב־1993 חזרה ארצה בעקבות בעלה הראשון, ופתחה את מותג האופנה "פגנקה", ששגשג והתפתח לרשת. חלפו כמה שנים והיא השתעממה, מכרה את חלקה וטסה להודו.
הטקסטיל העשיר והשופע שראתה שם סחרר את רוסנובסקי. היא החלה לייצר תיקים, שנמכרו מסביב לעולם בחנויות כמו סלפרידג'ס ואנתרופולוג'י, עמנואל וקום איל פו. שבע שנים חייתה בדלהי, ואז הכירה את בעלה היום, עודד בז'רנו, עורך דין לונדוני שיצא לחופשה. היא עזבה את הודו וטסה איתו לסיבוב שני בממלכה הבריטית. שם נולדה בתם, אליה. אחרי כמה שנים של "געגוע גדול לסבתות", כהגדרתה, הם החליטו לחזור לארץ.
שמלות וגלביות שהפכו ללהיט
מותג האופנה שהקימה כאן לאחר שהתמקמו נקרא בפשטות על שמה. "הוא מחבר את כל התכנים שלי, את המסעות שלי", היא מסבירה. "חיבורים של דפוסים אתניים שבטיים באריזה אורבנית לבישה". זה עובד. השמלות והגלביות שלה הפכו ללהיט יקר ונחשק. יש לה שתי חנויות, ביפו וברמת־אביב, ושני סטודיות – האחד לאופנה והשני לציור, שממנו תצא בקרוב תערוכה.
כמו הקולקציות, הבית מחבר את הפריטים שאספה במשך השנים. ספה אדומה מניו דלהי, ומולה שזלונג משוק פורטובלו בלונדון. שולחן האוכל הגדול אנגלי, והכיסאות שסביבו מרופדים בבד הודי. שטיח אחד מאיסטנבול והאחר מאמא, פוף מוזהב ממרוקו ושולחן קפה משוק הפשפשים ביפו. את מנורות הזהב על קיר הסלון עיצבה האדריכלית קרינה טולמן (בתם של מקימי ''טולמנ'ס''), ובהשראתן עיצבה לארה את מנורת הזהב התלויה. על הקיר הסמוך לספרייה הלבנה מעשה רקמה מהעיר העתיקה בירושלים, ובחדר השינה קופסאות כסופות מאינדונזיה. על המיטה כיסוי מהודו ואת הקירות מעטרות רשתות הדפס של בדי קימונו, שמוסגרו כתמונה.
לגור בשכונה עם זיכרון
כשחיפשו בית, הם העדיפו ב"שכונה עם זיכרון", לדבריה. ברמת החייל, שמתאפיינת בשעטנז של בתים ישנים, קטנים ופשוטים לצד ארמונות חדשים ובנויים לתלפיות, הם איתרו מבנה ישן וחד־קומתי, 2.5 חדרים ושלל מרפסות סגורות סביבם, של משפחה שגרה בשכונה מאז היווסדה. בחצר האחורית הייתה יחידת דיור קטנה נפרדת, ומאחור חורשה, פיסת טבע בעיר. זה מה שהכריע את הכף.
רוסנובסקי החליטה לא להרוס את הישן, אלא לשפץ. ולא להוסיף קומה. "אהבנו את הלייאאוט", היא אומרת, "המטראז' – 120 מטרים רבועים – הספיק לנו, וראינו את הפוטנציאל". התכנון והעבודה בוצעו בשיתוף פעולה עם טל בק. גם היא מעצבת אופנה ותיקה, שכנה, ובוגרת לימודי עיצוב פנים. בק תכננה את המעטפת ואת חלוקת החדרים החדשה, רוסנובסקי הלבישה אותם, "שילוב של המינימליזם שלה והצבעוניות שלי, של הראייה התלת-ממדית שלה ושל החומריות שלי".
את הסלון הפנו למזרח ולגינה האחורית, וקורת פלדה לבנה מחליפה קיר. כך נמצא באותו חלל גדול גם המטבח, שקיבל גובה בזכות גג הרעפים המשופע המקורי, שתקרתו נפרצה. קורות העץ נותרו במקומן, נצבעו בגוון כהה וספוטים נתלו לאורכן – אבל מדובר בחצי משולש: מעל חדר השינה התקרה ישרה והגג נשאר חבוי. "חשבתי שזה יהיה יותר מעניין ורציתי לשמור על איזון בין מודרני לחם, שהמראה לא יהפוך לכפרי מדי". הרצפה עשויה בטון, פרופילי החלונות צבועים בפחם.
על קיר מטבח אחד ארונות מעץ אגוז אפריקאי, ולאורך הקיר השני משטח עבודה שתחתיו ארונות לבנים ומעליו ציורים של רוסנובסקי. "מי אמר שקיר של מטבח לא יכול להיות רקע לתערוכה מתחלפת?" היא שואלת. דלת הכניסה, ישנה וכהה, נפתחת למולו, ומרפסת הכניסה המקורית, בקדמת הבית, הפכה למרפסת הצמודה לחדרה של הבת. מחדר ההורים אפשר לצאת לגינה הקדמית, עם פינת ישיבה פרטית מוקפת בירק.
יש בבית שני חדרי שינה ושני חדרי רחצה. יתר הפונקציות נמצאות ביחידה הנפרדת, שמרוחקת רק שתי פסיעות מדלתות הזכוכית של המטבח, ובה חדר גדול שמשמש לעבודה, משחקים וצפייה בטלוויזיה. כך נשמר השקט, מחייכת רוסנובסקי. "כשרוצים לעבוד – יש הפרדה. כשבאים ילדים ורואים סרט – יש הפרדה". על הקיר תלוי מעיל ילדים מרג'סטאן, וכאן גם הפריט האיקאי היחיד בבית: שולחן עבודה עם רגליים ורודות.
בהול, שממנו יוצאים חדרי השינה והרחצה, פוגשים שני פריטים שקשורים לעולם הרוחני של בני הבית: פסנתר (לארה למדה כינור, ועל הפסנתר מנגנת אליה בת ה־10) וארון (ירושה מההורים של בז'רנו) שבו ספרי קבלה - תחום עניין של בני הזוג. על הקיר, כאן ובחדר הרחצה, תלויים שני ציורים של נגה אנגלר, היחידים שאינם פרי מכחולה של רוסנובסקי. אלה שני פריטים לא קטנים, ובכל זאת ההול בהיר ומאוורר. כמו יתר החללים בבית, יש לו שימוש אך הוא אינו עמוס מדי.
האם הבית מסמן שינוי נוסף בדרכה המקצועית? כשביקרנו בו לראשונה, לפני כמה חודשים, לארה צחקה והשיבה שלא, אבל "הכל פתוח". כשדיברנו השבוע שוב, כבר קיבלה כמה הצעות והחליטה לעצב שני בתים בשכונה יחד עם טל בק. שיתוף פעולה מוצלח לא מחליפים.
לא הרחק משם הפך שיכון ישן לדירה מעניינת. לחצו על התמונה לכתבה המלאה:
