מהו פרויקט "רצים קדימה"?
קבוצת ריצה שמיועדת לתלמידי שילוב בעלי קשיים שונים או לקויות למידה, אשר לעיתים קרובות אינם מצליחים להניע עצמם ללמידה. הפרויקט זכה לאחרונה בפרס 'המורה היזם' מטעם קרן רקאנטי-קופ-רש"י.
הכל התחיל לפני ארבע שנים כשבר, אמא לארבעה מקיבוץ גבעת ברנר, החלה ללמד בבית ספר אורט על שם נעמי שמר בגן יבנה, בחטיבת ביניים ותיכון, כשהיא אוחזת בעוד שתי תעודות: מאמנת אישית וקבוצתית, מדריכת עוצמה ושליטה עצמית לבני נוער.
"בתחילת דרכי בבית הספר", היא אומרת. "נוכחתי לראות שהתפקוד הלימודי שלהם, כגון: הכנת שיעורים ולמידה למבחנים בתפקוד ירוד. שוחחנו על ניהול זמן ושאלתי אותם מה הם עושים בשעות אחר הצהרים. אחד הילדים אמר שמלבד מחשב וטלויזיה הוא לא עושה כלום. תלמיד אחר, לעומתו, אמר שהוא הולך לתנועת נוער והוא משחק כדורסל. שאלתי אותו מה הוא מרגיש כשהוא משחק והוא אמר: "אני מרגיש חי". פתאום נדלק אצלי איזה ניצוץ. פניתי לתלמיד הראשון ושאלתי אותו אם הוא היה רוצה גם לרוץ. הוא אמר שכן ושניהם חברו יחד ויצאו לריצה אחת לשבוע באופן עצמאי. בכיתה היו עוד תלמידים שהיה קושי ממשי להניע אותם, תלמידים חסרי מוטיבציה עם דימוי עצמי נמוך. יום אחד רצתי בשדות בקיבוץ ורציתי להגדיל את נפח הריצה מקילומטר לשניים. עמדתי להתייאש, אבל החלטתי להילחם בקושי ואמרתי לעצמי "אני לא מוותרת. אני אעשה את זה", אז הבנתי שריצה היא אמצעי נפלא להמחיש להם איך הם יכולים להציב יעדים ולהשיג אותם".
איך היתה ההתחלה?
"העליתי את הרעיון לפני סופיה כירוג, מורה נוספת לשילוב, שעובדת יחד איתי וחשבנו איך אפשר לפתח את זה. נעזרנו בעמית, המורה לספורט, גיבשנו תוכנית ופנינו למנהלת, שנתנה לנו את ברכת הדרך. זה לא מובן מאליו שמגיעה מורה חדשה לבית ספר עם איזה רעיון חדשני ומקבלת תמיכה מיידית. המקום המאפשר בו רואים חוזקות לא רק של תלמידים אלא גם של מורים, נתן לנו את קריאת הפתיחה.
הצענו את התוכנית לתלמידי השילוב בחטיבה שבכיתות ז'-ט' והתחלנו עם עשרה תלמידים במפגשים של פעם בשבוע למשך 45 דקות. בהתחלה בריצה למרחקים קצרים 200-300 מטר, כשהשאיפה היתה שבמקביל להצבת היעדים בריצה והשגתם הם יגדילו את היעדים הלימודיים וישפרו את הציונים, בהתאם למטרה שהם הציבו לעצמם. הכנו דפי מעקב מותאמים לכל תלמיד וראינו שהתוצאות טובות כשבמקביל גם המורים וגם ההורים דיווחו על שיפור בתפקוד הלימודי וההתנהגותי בכיתה ובבית.
בשנה השניה הצטרפו חמישה תלמידים נוספים, כשבמקביל רכזת החינוך החברתי של התיכון הציעה להוסיף תלמידים שיהיו חונכים לחברי הקבוצה במסגרת מחויבות אישית. התלמידים מצטרפים לאימונים, רצים איתם, מעודדים אותם ומקיימים איתם אחת לשבוע אחר הצהריים אימון עצמאי. חלקם מתעדים את הפרוייקט בסרטונים במסגרת מגמת "ניו-מדיה".
בשנה שעברה סיימו 17 תלמידים, שהם כמעט חצי מתלמידי השילוב והשנה המון תלמידים ביקשו להצטרף, כשלצד תלמידי השילוב גם תלמידי הכיתות הקטנות של החינוך המיוחד".
איך מתנהל אימון?
השיעור מתקיים פעמיים בשבוע במסגרת שעה פרטנית בתוך שעות הלימודים. הפעילות היא בחלוקה לשלוש קבוצות, כשאנחנו עושים איתם הכל: עמית רץ עם אלו שרצים מהר יותר, סופיה באמצע ואני בדרך כלל בסוף עם הקבוצה שרצה לאט יותר. כל אחד ואחת בודק עם התלמידים שבקבוצתו מה המטרה שהוא רוצה להשיג היום. התשובות נעות בין מטרות כלליות, כמו: 'שיתוף פעולה', 'תקשורת טובה', לבין מטרות אישיות: "אני לא רוצה לוותר לעצמי. אני רוצה להצליח לעשות הכל".
אנחנו מתאמנים בחיזוקים, אינטרוולים או יוצאים לרוץ יחד. במהלך הריצה אנחנו, אנשי הצוות, נעזרים במשפטים משני דפוסי מחשבה ששיננו מראש. כשילד אומר "אני לא יכול. אין לי כוח", אני שואלת אותו תוך כדי ריצה "אתה באמת לא יכול? אולי קשה לך ואתה לא יכול?", הוא אומר: "כן", אז אני שואלת: "אז מה עושים?", הוא עונה: "אני יכול" ואני אומרת: "לא שמעתי". הוא צועק: "אני יכול!" וכולם צועקים "אני יכול!, אני יכול!".
לקבוצה יש תפקיד מאוד משמעותי בהשגת היעדים כשהם עצמם מעודדים אחד את השני: "בוא איתי", לא נותנים אחד לשני להשבר. לפעמים אנחנו נותנים לילד אחד להכתיב את הקצב ולהוביל גם אם הוא רץ בקבוצה האיטית ביותר, כדי להעצים אותו. זו לא קבוצה תחרותית. המטרה היא לא להגיע ראשון, אלא להצליח לעשות הכל וכשילד עמד ביעד שהציב לעצמו, כל הקבוצה מוחאת לו כפיים.
לסיום אנחנו מתכנסים לשלושה מעגלי שיתוף וכל אחד מספר מה הוא חווה, מה תרם לתחושת ההצלחה או האי הצלחה שלו באימון ובמקרה כזה מבררים איזה משפט עלה לו בראש ש'תקע' אותו ומה הוא חושב שיעשה באימון הבא כדי לשפר את התחושה. בשיתוף הפעולה בינינו, עמית בונה תוכנית אימונים ומאמן אותנו וסופיה ואני אמונות על נושא קביעת מטרות השגת היעדים. במהלך שיעורי השילוב, כשהם נתקלים בקשיים ואומרים "אני לא יכול", אנחנו משוות את התהליכים בקבוצת השילוב לאימון".
מצטרפים גם תלמידים מכיתות רגילות?
"יש ביקוש גדול השנה, אבל אנחנו לא מאפשרים. הקבוצה הזו היא קבוצה איכותית, המיועדת רק לתלמידי שילוב. היתרון הוא בהרגשה האקסלוסיבית שזה נותן להם. הרבה פעמים תלמידי שילוב מרגישים שאין להם חברים, הם לא הכי מקובלים ולא פעם יורדים עליהם או צוחקים עליהם בגלל שהם יוצאים לשיעורי שילוב. הקבוצה הזו חיברה אותם אחד עם השני, יש להם קבוצת וואטסאפ משותפת, הם מאחלים מזל טוב אחד לשני בימי הולדת וכשהם נפגשים בבית ספר הם מדברים אחד עם השני, לא משנה אם זה תלמיד בכיתה ז', ח' או ט'. זה חיזק להם מאוד את תחושת השייכות".
במה בא לידי ביטוי השיפור?
התלמידים לומדים להציב לעצמם מטרות ויעדים בתחום הלימודי, החברתי, הרגשי וההתנהגותי וכן בתחום הספורט. שילוב של כל זה יחד יוצר עבורם מסגרת חברתית המאפשרת להם להיות חלק ממשהו גדול יותר, מהווה בסיס לתמיכה ולשיתוף, תורמת לתחושת מסוגלות וביטחון ואף מביאה לשינוי בחייהם.
השווינו תעודות של מחצית א' וב' וראינו שחל שיפור גדול, בין אם זה בציונים באופן כללי ובין אם זה במקצועות מסוימים ביעדים שהציבו לעצמם. אנחנו גם מקפידים להיות בקשר עם המורים וההורים כדי להיות מעודכנים במה שקורה בבית והם מעידים על שיפור ביחסים ובתפקוד הלימודי.
מה הילדים עצמם אומרים?
אחרי מרוצים עממיים שאנחנו משתתפים בהם, מרוצים של שני קילומטרים, אנחנו מעבירים להם שאלון שחיברתי, בו הם כותבים מה קרה להם בעקבות המרוץ ואיך השפיעה עליהם הריצה במהלך המחצית. הם מעידים על תחושת מסוגלות גבוהה יותר, שיפור בדימוי עצמי, בתחושת הביטחון, יש להם יותר חברים והם מרגישים תחושת שייכות טובה יותר גם לבית הספר.
מה מרגש אותך?
התגובות שלהם כשהם מצליחים להגיע ליעדים של עצמם. למשל, תלמיד אחד הגיע לקבוצה עם בעיות התנהגות וקשיי למידה משמעותיים ולא האמין בעצמו. בהתחלה הוא לא הצליח לרוץ יותר מ-100 מטר. הוא היה נשבר. בסוף השנה הוא הצליח לרוץ שני קילומטרים, שבסיומם הוא חזר ואמר "אני לא מאמין, אני לא מאמין" וכל הקבוצה עמדה ומחאה לו כפיים. התלמיד הזה נמצא כבר שנה רביעית בפרוייקט ואמר לי "את נתת לי סיכוי לשנות את החיים שלי כי לפני הקבוצה היו לי המון ריבים, המון בעיות והיום אני במקום טוב יותר. אני מצליח ללמוד טוב יותר, אני מצליח להיות בקשרים טובים עם המבוגרים, אין לי בעיות התנהגות. והנה עוד משהו מרגש... עכשיו בדיוק קיבלתי הודעת וואטסאפ מתלמיד שכתב לי שהוא יצא אחר הצהרים לריצה עצמאית של שבעה קילומטרים. אני כל הזמן אומרת להם שזו זכות אמיתית עבורנו ללוות אותם בחייהם.
מה השאיפות הלאה?
"כבר יש שני בתי ספר שמעוניינים לשכפל את המודל ואני מקווה שהעניין ילך ויגדל. בנוסף, להרצות למורים ולהורים איך ללמד את הילדים לשאוף ליותר ולא לוותר.
מ', תלמידת שילוב בקבוצה, מספרת
"הקבוצה מאוד תומכת בי ועוזרת לי. מבחינה חברתית הכרתי מלא חברים וההרגשה היא שאנחנו כמו משפחה שעוזרת ותומכת ומאוד מעודדת כשצריך. הריצה עצמה מאוד משחררת ובריצה אני פורקת דברים. מבחינת בית הספר והלימודים אני מגלה שאני בדיוק כמו בריצה, נותנת בהתחלה פול גז ואז בסוף מתעייפת ומתייאשת והבנתי שצריך להישאר בקצב קבוע ולא למהר וגם כשקשה לא מוותרים. הכאב הוא בראש וכשיש מטרה אז משיגים אותה לאט לאט ובטוח. כשקשה לי בבית אני יוצאת לריצה לבד, משתחררת, נרגעת ואז ממשיכה בחיי כרגיל".
