אמהות לשלישיות מסבירות איך מנהלים במקביל גם קריירה

כשמגיעים הביתה מהפגייה עם שלושה סלקלים קטנים, הדבר האחרון שחושבים עליו הוא חזרה לעבודה. שלוש אמהות מוכיחות שזו משימה אפשרית

יאנה בצון והשלישייה. "כשאני אוספת אותם מהגן כולם רוצים ידיים" (צילום: יריב כץ)
יאנה בצון והשלישייה. "כשאני אוספת אותם מהגן כולם רוצים ידיים" (צילום: יריב כץ)

1. סיון שטרית, מורה למחול מודרני

שנה לאחר שעמדו מתחת לחופה, ניסו סיון (28) ורועי (34) שטרית להרות. כיוון שלסיון יש שחלות פוליציסטיות, הבהירו לה הרופאים שכניסה להיריון תתאפשר רק בעזרת טיפולים מבוקרים. הרופאים בנו לה תוכנית של 30 זריקות גונל f, שלאחריהן תתבצע הזרעה ובמקרה הצורך הפריה.

 

וכאן נרשם הטוויסט הראשון בעלילה: באופן יוצא דופן, אחרי ארבע זריקות בלבד, הרתה סיון באופן טבעי שלישייה. הטוויסט השני מפתיע עוד יותר: בעוד השלישייה שנולדה מאושפזת בפגייה, גילתה סיון שהיא שוב בהיריון, ספונטני כמובן. הרופאים המליצו לשמור עליו והבהירו לה שהפלה עלולה לסכן את בריאותה.

 

כיום בני הזוג, תושבי אשקלון, הם הורים לשלישיית ילדים בני ארבע: רותם, גפן ואלה־מיכל, ולכרמל בת השלוש, שנראית בדיוק בגילם של אחיה הגדולים ודומה דמיון מדהים לאחיותיה.

 

ההיריון הראשון לא עבר בקלות. בניגוד לעצת הרופאים, החליטו בני הזוג שלא לדלל את אחד העוברים.

הטיפ של סיון:" "משמעת ברזל. יש לילדים טבלה עם חייכנים שהם מקבלים על כל התנהגות טובה וזה ממש עובד"

 סיון אושפזה לשמירת היריון בשבוע ה־20 ובשבוע ה־28 ילדה שלושה תינוקות במשקל של כקילוגרם כל אחד.

פגשתי את בני הזוג באחד הבקרים של החופש הגדול. הם היו אחרי ריצת בוקר ובילוי משותף בים - בוקר לא שגרתי בחייהם העמוסים. סיון היא מורה למחול מודרני והיפ־הופ במסגרת "קרן קרב", שחזרה לעבודה כשלשלישייה מלאו שנתיים. היא יוצאת מדי בוקר בשמונה לעבודה בבתי ספר בסביבת מגוריה, ופעמיים בשבוע מלמדת בחוגי אחר הצהריים עד השעה 19:30. רועי הוא מורה לקולנוע ותקשורת בבתי ספר תיכון באשקלון ובבאר־שבע ולעתים תכופות עובד בערבים כדי־ג'יי.

 

איך הייתה ההתחלה?

סיון: "בשלושת החודשים הראשונים, כשהם היו בפגייה, שאבתי להם חלב לכל הארוחות. כשחזרו הביתה הם היו צריכים לאכול כל שעתיים וחצי, אבל הם איבדו את רפלקס המציצה, אז לקח לנו 40 דקות להאכיל כל ילד, ואז לעשות גרפס עוד 25-20 דקות - בקיצור, כמעט לא ישנו. אבל אני השתניתי לטובה. לפני הלידה הייתי בחורה עצבנית מאוד, אש. אחרי שהם נולדו נחתה עליי מין שלווה".

 

אבל את קשוחה עם הילדים.

"אני אסרטיבית מאוד עם הילדים, יש כללים, ואין ימינה ושמאלה. מאז שהיו קטנים, כולם אוכלים באותה שעה. בשבע וחצי בול הולכים לישון - אין יציאות מהחדר. בשמונה יש שקט. היום יש לי הרבה יותר זמן פנוי מאשר לאנשים עם ילד אחד. אצלי יש כללי ברזל".

 

איך נראה הבוקר שלכם?

"רועי כמעט כל בוקר יוצא מהבית בשבע כדי להיות בשמונה בעבודה בבאר־שבע, לכן אני מכינה אותם בעצמי. אני מכינה להם לשתות, שוקו או תה, וכל פעם קוראת לילד אחר למקלחת, לפי הסדר, כמו בסרט נע. הם נעמדים על הדרגש, אני שוטפת להם פנים ומצחצחת שיניים, מלבישה, קוקו לבנות וחזרה לשולחן. בחורף הם הולכים עם הבגדים שהם ישנו איתם, אין ברירה".

 

ואיך נראות שעות אחר הצהריים?

"אני אוספת אותם ב־15:45, מגיעה איתם הביתה, משחקת איתם משחקי יצירה או למידה ומדי פעם אנחנו הולכים לגן השעשועים. פעמיים בשבוע אני עובדת עד הערב, ואז רועי מחליף אותי".

 

יש לך עוד כוח לילדים הפרטיים שלך כשאת חוזרת מעבודה עם ילדים אחרים?

"מובן שאני חוזרת הביתה עייפה מאוד, אבל אני מצליחה כל פעם מחדש לאסוף את עצמי ומקבלת כוחות מחודשים להוציא את הילדים מהגן, להיות איתם, לשחק איתם וכל הדברים הרגילים, בכיף, בשמחה ובאנרגיות טובות".

 

מה חלוקת התפקידים ביניכם?

"הכביסות - שיכולות להגיע לשלוש מכונות ביום - מתחלקות ביני ובין רועי. הוא גם אחראי על הניקיונות. על הבישולים אני אחראית ובסופי שבוע גם חמי מבשל".

 

את מצליחה להקדיש זמן לכל ילד בנפרד?

"כמעט ולא. אני לא מכירה אף אחד מהם בפני עצמו, אלא רק בתוך ה'חבר'ה' הזה. כשיש לי רגע אחד איתם בנפרד, זה בדרך כלל קורה במקלחות, ואני פתאום מגלה דברים. אמא שלי לוקחת מדי פעם ילד אחד ליום שלם, לשבת, והם חוזרים מאושרים כי קיבלו את מלוא תשומת הלב".

 

סיון שטרית, שלישיית ילדיה בני הארבע, וכרמל שנולדה שנה אחר אחיה (צילום: אלכס קולומויסקי)
    סיון שטרית, שלישיית ילדיה בני הארבע, וכרמל שנולדה שנה אחר אחיה(צילום: אלכס קולומויסקי)

      

    2. יאנה בצון, קניינית רכש בחברת מזון

    כשאני מגיעה בשעת ערב מאוחרת לביתם המסודר והנינוח של יאנה ורועי בצון בחולון, הם בדיוק טורחים על ארוחת הערב. בתם שרי־שרה פורצת לפתע בבכי, ויאנה מסבירה שהיא לא מרגישה טוב. היא מביאה אותה מהחדר, מרגישה שהיא לוהטת מחום ומבקשת מבעלה שיביא לה פד גזה וחומץ תפוחים כדי לעטוף בהם את כפות הרגליים שלה. ההורה הרגיל כבר היה נותן לקטנה כפית אקמול וסוגר עניין, אבל יאנה מעדיפה את תרופת הסבתא. האמת היא ששום דבר לא ממש רגיל בבית משפחת בצון.

     

    יאנה (32) היא קניינית רכש בחברת מזון גדולה ורועי (35) הוא מנהל מחסן לוגיסטי ואיש מכירות של חברת BST, המשווקת גופי תאורה. לפני שלוש שנים, אחרי שלוש שנות טיפולי פוריות, הם הפכו באחת להורים לאליאב־אליהו, יהונתן ושרי־שרה.

     

    "היינו בשוק", אומרת יאנה. "מצד אחד שמחנו שאנחנו סוף־סוף בהיריון, מצד שני גילינו שזו שלישייה.

    הטיפ של יאנה: "בגידול שלישייה יש המון לוגיסטיקה. אם כבר לוקחים יום חופש מהעבודה בגלל תור שנקבע לרופא, כדאי לנצל את היום לקביעת תורים נוספים"

     לא יכולנו לשמוח עד הסוף כי לא ידענו מה מצפה לנו. הרופאים עשו לנו שחור בעיניים והמליצו על דילול עוברים בשבוע ה־14. הרופא אפילו לא הציג אופציה אחרת. היה לנו חודש להחליט אם הולכים על זה".

     

    עם מי התייעצתם?

    "אנחנו אנשים מאמינים, חיפשנו תמיכה מהרבנים וגם תמיכה רפואית. נכנסתי לפורומים מכל הסוגים, התייעצתי עם אמהות לשלישיות ומרוב מידע התחרפנתי. בשלב מסוים הבנו שאם אלוהים נתן, הוא לא נתן סתם וידענו שאם ניגע בהיריון הזה, כנראה שנאבד אותו. מהרגע שהחלטנו שהולכים על זה, לא היה לי צל של ספק שאני אחזיק עד סוף ההיריון".

     

    איך נראו החיים עם החזרה הביתה?

    "כשאת מאכילה שלושה ילדים קטנים כל שלוש שעות, נשארות לך 20 דקות בין האכלה להאכלה. כמה חודשים הסתובבתי כמו זומבי מחוסר שינה. בחלק מהערבים הייתי איתם לבד בבית' ולמדתי להיות יצירתית ולחשוב מחוץ לקופסה".

     

    מתי חזרת לעבודה?

    "כשהם היו בני תשעה חודשים. לא בכל מקום עבודה יכולתי לאפשר לעצמי להתפתח מקצועית וגם לגדל שלישייה כמו במקום שאני עובדת בו. כשאני מגיעה מוקדם אני יוצאת מוקדם יותר ומשלימה בערב. למדתי שאין דבר כזה לשלב הורות וקריירה, תמיד משהו נפגע".

     

    עד כמה העבודה שלך לחוצה?

    "עיקר העבודה הוא בתחום השיווק והרווחה. אני סוגרת התקשרויות מסחריות מול ספקי החברה ועושה שיתופי פעולה שיווקיים. האינטנסיביות בעבודה נובעת מעיסוק בפרויקטים עם דדליינים קצרים. יש ציפייה שהכל יקרה כאן ועכשיו והלחץ גורם לי להרגיש שאני כל הזמן במרתון. גם אחרי שעות העבודה יש טלפונים, אבל אני עונה רק לשיחות דחופות".

     

    איך מוציאים בבוקר שלישיית קטנטנים?

    "כשהם מתעוררים מכינים להם בקבוקים ואז מתחילים להתארגן. בדרך כלל הם מצטרפים אליי לכל מקום שבו אני נמצאת, אפילו לשירותים. למרות שאני מכינה בגדים בערב, לוקח לנו שעה להתארגן. אנחנו משתדלים להשאיר את הילדים בגן בשבע, ולרוב אנו יוצאים מהגן בשבע וחצי. יש ימים שהם רגועים וזורמים וישנם ימים שהם פשוט לא מוכנים לקבל שום בקשה שלנו".

     

    ואיך מתנהלות שעות אחר הצהריים?

    "בימים שבהם אני אוספת אותם לבד, אנחנו מגיעים הביתה בקושי רב כי כולם רוצים ידיים ואני אישה אחת (לא גדולה בכלל) על שלושה ילדים. בסוף אני נשברת, מרימה את אחד מהם ומצליחה לשכנע את האחרים ללכת איתי לאוטו. כל הפרוצדורה הזו לוקחת חצי שעה".

     

    ואז?

    "אני מגיעה הביתה עם הלשון בחוץ, מכינה להם משהו קליל לאכול ואז משחקת איתם בערך שעה. תוך כדי אני מנסה להפעיל מכונה, מסדרת קצת את הבית. לפעמים אני מנסה להתחיל מקלחות לבד, לפעמים מחכה לבעלי. אחרי שהם נרדמים בעלי מסדר את הבית ואני בינתיים מכינה ארוחת ערב".

     

    מצליחים לפעמים להקדיש זמן לכל ילד בנפרד?

    "מדי פעם אנחנו לא שולחים את אחד מהם לגן ועושים לו יום כיף".

     

    מה הכי כיף?

    "כשהם מחבקים אחד את השני או כשאליאב שר לי 'אמא יקרה לי, יקרה'".

     

    לימור צוקרון ושלישיית ילדיה בני ה-13 (צילום: גדי קבלו)
      לימור צוקרון ושלישיית ילדיה בני ה-13(צילום: גדי קבלו)

       

      3. לימור צוקרון, חשבת בחברת היי־טק

      הסיפור של לימור צוקרון, 41, ממושב אביעזר, חשבת שכר בחברת היי־טק, מוכיח שחשוב לחזור לעבודה גם כשלא חייבים להכניס משכורת הביתה, כדי לשמור על השפיות ובעיקר על העתיד התעסוקתי.

       

      היא נשואה לאיציק, 47, מנהל שיווק במפעל מתכת ואמא לשלישייה - אורי, אדיר ורוני, בני 13. כשהילדים היו בני שבעה חודשים אולצה לימור לחזור לעבודה, אז כמנהלת חשבונות. אחרי יומיים החליטה להתפטר. "ישבתי במשרד, הבנתי שאלה הילדים היחידים שיהיו לי, וחבל לפספס את הגידול שלהם - וחזרתי הביתה כדי להיות איתם".

       

      להיות איתם בבית זה יותר ממשרה מלאה.

      "ברור. זו משרה מלאה פלוס פלוס, הם נולדו פגים וזה מצריך מעקב של טיפת חלב, מרפאה

      הטיפ של לימור: "לחזור לעבודה כשהילדים בני שנה וחצי, כדי לשמור על השפיות, ולא להיות כל היום בפיג'מה. כשיוצאים ממעגל העבודה לתקופה ארוכה יותר קשה להשלים פערים ולמצוא משרה טובה"

       להתפתחות הילד, פיזיותרפיה. בעלי נהג לחזור מהעבודה ב־18:00, לצאת עם הילדים לסיבוב קצר ואני הייתי מתקלחת ומקדישה לעצמי חצי שעה. אחר כך היינו מקלחים יחד את הילדים ומאכילים אותם. אני הייתי הולכת לישון עד שתיים בלילה, ואז המשמרת התחלפה. כך זה היה עד גיל שנה בערך, כשהם התחילו לישון לילה שלם. בכל יום שישי בעלי היה מפרגן לי יום שלם של חופש, והייתי יוצאת לארוחת בוקר עם חברה או עם אמא שלי".

       

      מתי החלטת לחזור לעבוד?

      "כשהילדים היו בני שנתיים הרגשתי שאני רוצה לחזור כדי לשמור על המקצועיות, להפרות את המוח ולא להתנוון, אבל גם לא לוותר על האמהות. מצאתי משרה חלקית, שאפשרה לי להתחיל מוקדם ולחזור הביתה ב־12:00 כדי לבשל ולסדר, ואז לאסוף אותם מהגן ב־15:45 ולהיות נטו איתם כל אחר הצהריים. הכל היה מסודר ומתוקתק".

       

      כשהילדים עלו לכיתה א', הרגישה צוקרון בשלה להגדיל את המשרה, אבל אז הגורל התערב - היא חלתה בסרטן השד. "עזבתי את העבודה והתמסרתי לטיפולים שכללו ניתוח קשה, כימותרפיה והקרנות. הכל נכנס להולד, בכלל לא חשבתי שאצא מהניתוח הזה בחיים".

      עם סיום הטיפולים, הפתיע אותה בעלה בטיול החלמה לניו־יורק עם חברות, ובמהלכו קיבלה להפתעתה טלפון ממקום העבודה שהציע לה לשוב למשרה טובה יותר מזו שעזבה. "אני טיפוס שכל שנה־שנתיים צריך שינוי, וזה התאים לי".

       

      כשהשלישייה חגגה עשור, החליטה צוקרון שהיא צריכה שינוי נוסף ושוב התפטרה מהעבודה. היא התקבלה לחברת הסטארט־אפ סולל, שנסגרה והוקמה מחדש לאחר שנקנתה על ידי חברה ספרדית. החברה אפשרה לה קפיצה מבחינה מקצועית, שכן המבנה הארגוני השתנה והיא עברה מתפקיד של מנהלת חשבונות לתפקיד של חשבת שכר בכירה. "הבוסית שלי מאתגרת אותי בכל פעם מחדש, זה תפקיד שנבנה ואני נהנית מאוד מהעבודה", היא אומרת.  

       

       

        (צילום: טל עבודי)
        (צילום: טל עבודי)

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד