כיכר דיזנגוף: ההריסה תתחיל אחרי החגים. ומה עם פתרון לפקקים?

תאריך סופי טרם הוכרז, אך בעוד כחודשיים - בשבוע השני של נובמבר או בסוף החודש - עתידה כיכר דיזנגוף בתל אביב להיהרס, כדי לשוב למתכונתה המקורית כמעגל תנועה במפלס הרחוב. הפרויקט ההנדסי יחולל שינויים מפליגים בהסדרי התנועה הממונעת והרגלית במרכז תל אביב, כל עוד יימשכו העבודות (כשנה, אומרים בעירייה). אבל מה יהיו הסדרי התנועה בגמר העבודות, כאשר מעגל התנועה ייצא לדרך? למרבה הפליאה, הם טרם נקבעו וטרם אושרו, חודשיים לפני תחילת העבודות.

בתשובה לשאלות Xnet, נמסר ממשרד התחבורה והבטיחות בדרכים כי לא הוגשו תוכניות להסדרי תנועה לאישורו. "שינוי הסדרי תנועה בכיכר דיזנגוף הוא באחריות רשות התמרור המקומית (עיריית תל אביב)", נמסר. "התקיימה ישיבת תיאום אחת בין הרשות המקומית לבין המחוז, וצפויה בקרוב ישיבה נוספת, אך טרם הוגשו תוכניות הסדרי תנועה לאישור המחוז". העירייה מודה ש"עוד אין הסדרי תנועה סופיים שניתן לפרסם. ברגע שיהיו הסדרים מאושרים נוכל לעדכן".

בתוך כך, בעלי העסקים הסמוכים לכיכר התבשרו לאחרונה על אסיפת דיירים ועסקים, שעומדת להתקיים בעוד כחודש. לדברי כמה בעלי עסקים, האסיפה זומנה מטעם העירייה בשיתוף חברה שנקראת "CR קשרי קהילה" (המספקת הסברה של פרויקטים לציבור), ובה הם אמורים לשמוע הסברים על שלבי הפירוק והבנייה של הכיכר, ועל השינויים התחבורתיים שהם יצטרכו להתמודד איתם בזמן העבודות.

מפגש נוגד אינטרסים בין נהגים להולכי רגל

רחוב דיזנגוף הוא עורק תחבורה ראשי. כשפיצלו את הכיכר ב-1976 עקב בעיית הפקקים שהייתה חמורה כבר אז, הרעיון היה להפריד בין זרימת התנועה הממונעת לבין תנועת הולכי הרגל. ומדובר בתנועה ערה מאוד: ארבעה נתיבים של פחמן דו-חמצני מזהם, הנפלט בכל שעות היממה מאגזוזי התחבורה הציבורית המטרופולינית והעירונית, כולל מוניות השירות והספיישל, וכלי הרכב הפרטיים הרשאים לנוע שם באופן חלקי (מצפון לדרום).

הפקקים שהביאו להגבהת הכיכר ב-1976 נגרמו מתעבורה נמוכה בהרבה ביחס למצב הנוכחי(צילום: וילי פולנדר)

מה ישתנה סביב מעגל התנועה הנמוך והמגונן? אותו מספר גלגלים ואגזוזים יחוג סביבו, אלא שכעת יפגוש הזרם הבלתי פוסק הזה את הולכי הרגל ורוכבי האופניים במפלס משותף. ליצור מפגש כזה באופן בטיחותי זו משימה לא פשוטה.

בין אם רמזורים יווסתו את התנועה הרבה, ובין אם עצירת כלי הרכב תהיה תלויה במשמעת של הנהגים, התנועה תצטרך להיבלם ליד מעברי החציה, שמיקומם טרם נקבע. כי כך סובב המעגל: זכות קדימה לבאים משמאל, ומפגש נוגד אינטרסים עם הולכי הרגל ורוכבי האופניים. כלי הרכב ייאלצו להאט עד בלימה, היכן שעד היום יכלו לנוע ללא הפרעה. משמעות הדבר: פקקים, עוד פקקים, התארכות זמן הנסיעה, וכתוצאה מכך גם תוספת של זיהום אוויר.

שבוע של חסימה בנובמבר

בנובמבר תיחסם התנועה בכיכר למשך שבוע, כדי להשלים את שלב העבודות הראשון: פירוק הכיכר ופינוי פסולת הבנייה מהמתחם. בהיקף של הכיכר, לאורך החזית המסחרית של החנויות השונות, תוקם גדר זמנית בגובה של כ-2.5 מטר. במעבר המדרכה הצר שייוותר, שרוחבו כמטר בלבד, תידחק כל תנועת הולכי הרגל ורוכבי האופניים, שמטפסת כיום במעלה הכיכר.

ההגבהה תיהרס בשבוע הראשון של העבודות, והגדרות יותירו מעבר ברוחב של מטר אחד(צילום: אמית הרמן)

בתנאים כאלה צפוי שגם בתי העסק, שנוגסים (באישור וברשות) במרחב הציבורי - בעיקר בתי הקפה שמציבים שולחנות תחת כיפת השמיים -  ייאלצו להצטמצם מיידית. גורל דומה מחכה ככל הנראה לדוכני שוק היד השנייה, שמתקיים בכיכר פעמיים בשבוע, אלא אם כן יועתק למיקום חלופי בשנת העבודות.

מהמשטרה נמסר: "אנו מצויים כעת בעבודת מטה מסודרת בנושא השינויים הצפויים בהסדרי התנועה. בסיום עבודת המטה יבוצע הליך של אישור התוכנית על ידי הגורמים הרלוונטיים. לאחר אישור התוכנית, יפורסמו השינויים בתקשורת לידיעת הציבור".

הייתה גם אפשרות אחרת

בין שלל ההצעות שהוגשו לעירייה, לפני הבחירה במשרד מוריה-סקלי שמתכנן את הכיכר החדשה, נכללה גם הצעה של האדריכלית קרן אנגלמן, ראש משרד Happy World Architecture. אנגלמן הציעה לשמר את תוואי הכבישים הקיים, הנמצא בריחוק מרבי מדפנות המבנים הסובבים, תוך שמירה על נפח התנועה הנדרש. החלופה שלה הורידה מסדר היום את הצורך בהתארגנות מחדש של התחבורה, ושמרה על הפרדה בין התנועה הממונעת לבין רוכבי האופניים (להם הוקצה בתוכנית שביל נפרד לצד הכביש), הולכי הרגל ומי שמבקש לשהות בכיכר.

ההצעה של האדריכלית קרן אנגלמן, שלא התקבלה, שימרה את תוואי הכבישים הקיים. ''מבלי לחזור על טעויות העבר'', היא טוענת(הדמיה: Happy World Architecture - אדר' קרן אנגלמן)

לפי הצעתה, הכבישים חותכים את מעגליות הכיכר, וביניהם נוצרים ארבעה איים לפעילות. מכיוון שבמרכז הכיכר נשמר תוואי הכביש, היקפה נשאר חופשי, ויכולה להימשך בו הפעילות ציבורית והמסחרית, מבלי שהמשתמשים ייאלצו לחצות כבישים ולהפריע לתנועה. מעברי החציה נמצאים במקומות שבהם האיים קרובים זה לזה, וכך מצטמצם משמעותית זמן השהייה של הולך הרגל על הכביש. "עיצוב הכיכר, המושתת על גריד רדיאלי", אומרת אנגלמן, "נועד לחזק את הגיאומטריה המעגלית שלה, מבלי להיות נוסטלגי ומבלי לחזור על טעויות העבר".

"האיים" בהצעה של אנגלמן מרוצפים באריחי ענק, שבהם משולבים אזורי גינון עם עצים להצללה; אלמנטים לקירוי, הניתנים לפירוק, עבור שוק היד השנייה; במות וספסלי ישיבה, שתוכננו למגוון צורות ישיבה והשתרעות בקבוצות גדולות, קטנות או אינטימיות, כפי שהכיכר מאפשרת כיום. "התכנון מאפשר העצמה של הפעילות המסחרית", אומרת אנגלמן, "יוצר מרחב לפעילות חברתית-תרבותית פורמלית וספונטנית ואף סינרגיה בין הפעילות המסחרית לפעילות החברתית-תרבותית, שהיא המפתח להצלחתו של מרחב עירוני".

הקץ לטיפוס. הזיכרונות יתויקו בארכיון

השבת הכיכר למפלס הרחוב עוררה ביקורת מטעמים שונים. החלופה של אנגלמן היא רק אחת הדרכים, שבהן ניתן היה לשמר את האופן שבו התנועה חוצה כיום את הכיכר, במהירות וברצף, כשהיא מופרדת מהולכי הרגל. אך מאחר שבסופו של דבר נבחרה הצעה שמשנה את הסדרי התנועה, צפוי שהסתגלות לשינוי תהיה כרוכה בחבלי לידה, הן בתקופת ההריסה, הן בתקופת הבנייה והן בחנוכת הכיכר החדשה.

הטיפוס מאמץ השרירים במעלה גשרי הכיכר וההווי שנוצר על ספסלי הבטון שלה, סביב המזרקה של אגם, יהפכו בקרוב לזכרונות, שיתויקו בארכיון העירייה לצד הזיכרונות מגשר מעריב ואולם הסינרמה, וימתינו שם בסבלנות להצטרפותם של כיכר אתרים השוממת והדולפינריום הנטוש, לצלילי חפירת קווי הרכבת הקלה.

אתם עוד תתגעגעו לכיכר המוגבהת. לחצו על התצלום להבין מדוע (צילום: שירן כרמל)