בעיצומו של יום צילומים ארוך וחם, בעוד צוות מסור עובד על הפן והמסקרה שלה, הבהב הטלפון הסלולרי של יאנה יוסף. היא הציצה בו בחטף, רק כדי לגלות את ההודעה הכי מפתיעה, כנראה, שקיבלה אי פעם בחייה: היא מועמדת לפרס אופיר על תפקידה בסרט "הרמוניה" של הבמאי אורי סיון, שיעלה בשנה הבאה לאקרנים. "כתבו לי מזל טוב על המועמדות לפרס אופיר", היא נזכרת, "ומיד חשבתי, 'מה?!'".
לא היה לך מושג שיש סיכוי כזה?
"יצאתי הכי סתומה. לא ידעתי שהאוסקר בארץ נקרא 'פרס אופיר', חשבתי שאלה שני פרסים שונים. לא ידעתי גם שאם יש סרט שזוכה הוא יכול להגיע לאוסקר בחו"ל. ציון היה צריך לסדר לי את הראש. קודם כל, זה מצחיק אותי".
למה מצחיק?
"קשה לי לעכל דברים כאלה גדולים. זה בא משום מקום. אין לי איזה פז"ם. גם עכשיו אני אומרת, מה הסיכוי שאני אזכה? אני מועמדת מול נשים עם כישרון אדיר. מצד שני, הכל יכול לקרות. עכשיו אני מתרגשת מאוד. לקראת הטקס אני חושבת שאתעלף".
ההתרגשות מובנת לחלוטין. לא רק שהיא מועמדת לפרס היוקרתי, בקטגוריית שחקנית המשנה - סרט נוסף בהשתתפותה, "אבינו" של הבמאי מני יעיש, שיעלה בקרוב לאקרנים, מועמד ללא פחות מ־12 פרסי אופיר. מי שעד לא מזמן הייתה פליטת ריאליטי שהמקסימום המצופה ממנה היה לחייך יפה בהשקות, הפכה לשחקנית בולטת בטקס החשוב ביותר של תעשיית הקולנוע הישראלית, שיתקיים ב־22.9.
פרזנטורית של גיור
זהו עוד יום בחייה של יוסף (27), והיא נפלטת בחיוך מהמשרד שלה ברמת־החייל, מרחק רבע שעה נסיעה מביתה באזורי־חן. זו שעת צהריים, ולמרות החום הכבד היא נראית רעננה להפליא בשמלת פסים נטולת שרוולים, רזה מאוד, עולצת כאילו אין לה בבית תינוקת בת עשרה חודשים שמתעוררת בלילה. הכרנו רק הרגע, אבל היא כבר משלבת את זרועה בזרועי, ושואלת: "איפה נשב לאכול?"
נא להכיר: הקסם היאנה יוספי. אותה נינוחות של מי שיודעת שהכל יהיה בסדר גם אם לא, שעשויה להסביר איך הפכה לשחקנית מן המניין, בניגוד לתחזיות שניבאו לה כלום ושום דבר כפליטת העונה הרביעית של "האח הגדול", ושהביאה עד אליה, בלי מאמץ, את השאר: חתונה עם הרווק הבלתי מבוית, ציון ברוך, ותהליך גיור שהסתיים בהצלחה למרות תמהיל דתות שיכול לייצר הפרעת קשב גם אצל הליברל ברבנים.
היום, שנתיים וחצי לאחר תחילת התהליך, בני הזוג מנהלים אורח חיים הקרוב לדת – הוא מניח תפילין מדי בוקר, היא הולכת למקווה ושניהם אוכלים כשר. בימים אלו יוסף גם השיקה את אתר האינטרנט שלה, המציע פריטי אופנה מעוצבים למגזר הדתי.
"כשהתחלתי את תהליך הגיור, אספתי פריטים מכל מיני בתי אופנה חילוניים, והצלחתי לעשות מיקס שיהיה צנוע" היא מסבירה. "ראיתי שיש תגובות, ואמרתי, וואלה, אם זה מדבר אליכן ואתן אוהבות את זה, אני אקים אתר. יש כבר הזמנות ואני מאוד מתרגשת. אני עושה הכל לבד - דואגת למלאי, אריזות, גרפיקה, מעצבות. קצת נלחצתי בהתחלה. ציון מחזק אותי ומייעץ".
יוסף נולדה בטג'יקיסטן לאב יהודי ולאם חצי מוסלמית וחצי נוצרייה, ועלתה לארץ בגיל שש. רק בגיל 18 התחוור לה שהיא לא יהודייה. "כשאת מגיעה לארץ והולכת לבית ספר ממלכתי דתי, ואז לתיכון דתי ואז עושה שירות לאומי דתי, את לא חושבת על זה", היא מסבירה. "לא דיברו על זה בבית ולא ייחסתי לזה חשיבות. בגיל 18 יצאתי עם מישהו והגענו לרבנות להתחתן, ושם הבנתי שאני לא יהודייה. אמרתי, אין בעיה, הכל בסדר, מה צריך לעשות? לא איבדתי את העשתונות".
היא החלה בתהליך גיור, שנכשל. היום היא גם יודעת להסביר למה. "אחרי שנה של לימודים לקחתי אחורה פנה. חשבתי, את מדברת עם אלוהים מאז שאת בת שש, מה זה משנה אם יגידו לך שאת יהודייה או לא? לא חשבתי באותה תקופה על הילדים שיהיו לי. לא פעלתי בחוכמה. ידעתי בתוכי שזה יפגוש אותי מתישהו, וזה אכן רדף אותי. אחרי בן הזוג ההוא, יצאתי רק עם גברים קרובים לדת. לא היה לי בן זוג חילוני כופר שאוכל חזיר".
התהליך הנוכחי היה שונה לגמרי, לדבריה. היא הגיעה אליו מוכנה לחלוטין. ועדיין, למרות שברוך נחשב מקורב לרבנים, לקח זמן עד שהגיור שלה אושר. "הגיור הזה היה אחר כי פגשתי את ציון וראיתי את בעלי לעתיד", היא משחזרת. "ראיתי את הנשמה שלי. את הבנאדם שאני הולכת להזדקן איתו. ראיתי שהוא יהיה אבא מדהים, ראיתי את הילדים שלנו. ואמרתי, עכשיו אני מתאבדת על הגיור שלי".
לא היה לכם קל.
"היה מאוד קשה. נשברנו כמה פעמים באמצע. אני זוכרת שהיינו מגיעים לבית דין. הייתי בטוחה שאני מוכנה והכל טוב, אבל בדיון מול הדיינים הם היו אומרים לי, 'את לא מוכנה עדיין'. זה קרה כמה פעמים, וכל פעם הייתי חוזרת בשוק הביתה. כאילו, למה? עד שעצרתי, נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי, מה הבעיה באמת? ברגע שהתחברתי לעצמי, הדברים הסתדרו. הבנתי שהדיינים הם שליחים של השם, שיש להם תפקיד מאוד גדול ואחראי, והם עושים את העבודה שלהם".
לא כעסת שמישהו אחר מחליט אם את כבר מוכנה להיות יהודייה?
"תראי, הם מסתכלים לך בעיניים, רואים את הנשמה שלך, הכל רוחני. הם מרגישים. משהו בי באמת לא היה שם. עדיין הייתי המרדנית שחשבה, אתם לא תגידו לי מה לעשות. ברגע שהבנתי שהם לא באו לפגוע בי, זה הסתדר. שלושת הדיינים האחרונים שפגשתי האדירו אותי ועשו אותי מלכה. הם נראו לי כמו מלאכים, נתנו לי להרגיש שהם זקוקים לי בתוך העם שלהם. הייתי על גג העולם. הסיומת הזו עשתה את כל התהליך מתוק. אז בסדר, קשה, מה לעשות. גם פסיכומטרי זה קשה.
"מבחינתי, בגיור שלנו אני וציון ניצחנו. הוא גרם לנו להילחם על האהבה שלנו ועל הבית שלנו. העובדה ששבוע לפני החתונה לא התראינו כי זה חלק מהדת, בעיניי זה מקסים. אני מסתכלת אחורה על החיים שלי, והם אולי לא היו פשוטים, אבל הגיור עשה אותי למי שאני היום. מצאתי את הרוחניות ביהדות; למשל, במקום של לא לקחת כמובן מאליו את החיים שלך, ולהודות בכל רגע על כל דבר. אני יכולה פתאום לעצור בשלוש בצהריים ולהגיד, 'השם, תודה'. אחרת אתה חי כמו רובוט".
את מרגישה שהפרסום שלכם הקל או הקשה את הגיור?
"בגלל הפרסום שלנו זה לקח יותר זמן. הפכנו לפרזנטורים של גיור. הנה, יאנה עושה ככה וככה. העיניים היו עוד יותר עליי. הייתי אמורה לעבור את אישור הדיינים בשלב הרבה יותר מוקדם".
אין בך כעס?
"לא. כשאני עוברת קושי אני מעריכה את מה שהשגתי הרבה יותר. בעקבות הגיור יש לי חיבור ישיר עם השם, וזה מרגש אותי. אני יאנה בת השם".
כשקראת על כישלון הגיור של אלינה לוי, גם היא בוגרת "האח הגדול", מה חשבת?
"מאמי, כל אחת עוברת את החוויה האישית שלה. אם יש בנות שרוצות, הן מוזמנות לפנות אליי דרך האינסטגרם, ואני אעזור להן ואהיה שם בשבילן. ההמלצה שלי היא לא להתנגד. תהיי בתהליך כל כולך".
ההמלצות של יוסף לא מסתיימות כאן. היא מפצירה בנשים להקפיד לפחות על מצווה אחת – שמירת נידה. "זה מחבר בין בני הזוג ועושה שמחה בבית. תחשבי שאת נמצאת עם אדם שאת הולכת להיות איתו כל החיים. איך את שומרת על הקסם, ברגע שהכל מותר? את משתעממת. שמירת נידה זה טוב לאנשים כמוני. אני מזל קשת, אדם חופשי, לא יכולה שאומרים לי מה לעשות, וזה מעניק לי משמעת. אני מותרת לבעלי במשך איקס זמן, וכשאני הולכת למקווה, אני מטהרת את עצמי מול השם וחוזרת אליו מוכנה ונקייה".
את כבר לא מסתובבת בבגדים ארוכים כמו בתקופת הגיור. משהו השתחרר?
"אף פעם לא הלכתי עם ארוך במכוון, פשוט היה חורף כשהתחלתי את התהליך. מצד שני, אני לא הולכת עם חשוף, מאז ומעולם. ניסיתי פעם אחת להצטלם בבגדי ים, ואני לא אעשה את זה יותר. אני אמא עכשיו, אני מרגישה שהתבגרתי ונראה לי מוזר שאהיה בבגד ים על שער. אמרתי מלא 'לא'. חשבון הבנק שלי יכול היה להיות נפוח־נפוח".
זורמת עם בעלי
מי שעמד לצדה של יוסף בדרך המתישה ליהדות היה כמובן ברוך. לאחר שהגיור אושר, השניים נישאו בחתונת ענק בנוכחות 700 אורחים ("היו גם איזה מאה איש שנכנסו שלא הכרנו בכלל"). "ציון זה מכתוב", היא מחייכת. "הוא ראה אותי בטלוויזיה, אמר, 'זאת תהיה אשתי', טאק, שנתיים לאחר מכן אני אשתו".
לא פחדת שהוא ישבור לך את הלב?
"ראיתי את ציון כאבא של הילדים שלי, והוא בא באותה גישה. לא היו משחקים. לא היה 'הוא יתקשר, אני אענה, בוא נסמס' – כלום. שנינו פשוט התעלפנו אחד מהשני. אם הייתי מתחילה לשחק משחקים, זה לא היה עובד".
איזה קשר יש ביניכם?
"אנחנו אותו אדם. כל יום קורה שיש לי משהו בראש שאני רוצה להגיד, והוא אומר אותו. שנינו מסמסים אחד לשני ביחד, זה פסיכי. אני לא צריכה לדבר. הוא יודע ומרגיש. פעם הלכנו לסרט. עמד לידנו זוג שהכספומט לא עבד להם, והם היו מתים להיכנס לסרט. ציון הסתכל עליי ואמר, 'אני יודע מה את חושבת'. באותו רגע התחילו לרדת לי דמעות מהעיניים. קנינו להם כרטיסים".
הפכתם בשלב מסוים לדומים חיצונית.
(צוחקת) "תקשיבי, ישבתי עכשיו עם הבנאדם שבנה את האתר שלי, והוא אמר לי, 'איך את דומה לציון, אני לא יכול'. ציון ואני אוהבים להשתעשע ביחד. יש לנו קטעים ילדותיים, ואנחנו יכולים פתאום לעשות קעקוע של לב באזור הדופק של היד. או שאנחנו מגלחים ביחד את השיער".
מי מכתיב את הטון?
"אני זורמת מאוד עם בעלי. הוא אמר, 'בואי נקרא לילדה אלה', עניתי: 'בוא'. 'בואי נוסיף לה את השם אנדראה', בסדר. אני לא כבדה. שנינו זורמים. הוא קל, אני קלה. אמרתי לו, 'בוא נלך לעשות קעקוע עם השם של הילדה', למרות שהיו לה 39 מעלות חום. הוא אמר, 'בואי'. השארנו אותה עם אמא שלי והלכנו. עשינו קעקוע. אצלי כתוב אלה, אצלו אנדראה".
הריאיון המלא עם יאנה יוסף בגיליון "לאשה" החדש - השבוע בדוכנים
צילומי השער נערכו בגן האירועים "הבאר של סבא", פתח תקווה.
