משפחה

    יכול להיות שהבכור שלי עולה
    לכיתה א' ואני בכלל לא מתרגש?

    עמרי אימבר לא הצליח להבין איך כאבא פעיל שעבר כל דבר בהורות עד כה בסערה גדולה - דווקא הכניסה בפעם הראשונה לבית הספר לא הצליחה לרגש אותו

    עמרי אימבר חלפיןפורסם: 30.08.16 09:09

    מתכוננים ליום הראשון

    הבן שלי, רגע לפני (צילום: עמרי אימבר חלפין)
    הבן שלי, רגע לפני (צילום: עמרי אימבר חלפין)

    לא בכל שנה עולה הבכור שלך לכיתה א'. זה משהו שקורה רק פעם אחת בחיים. סביר להניח שגם כשהתאומים שלי יגיעו לשם, בעוד שלוש שנים, זה יהיה אירוע חד פעמי, אבל עדיין, בכור, יש לו ראשוניות. אבל האמת היא, שאני מתקדם לזה מתחילת החודש במעיין שלוות רוח. לא רק שאני לא יודע למה, אלא שביני לבין עצמי גם חשבתי עד כמה זה לא מאפיין אותי.

     

    כבר לא בלב המאבקים

    אולי זה ה"ותק" שלי בעולם ההורות. לא שכבר ליוויתי גדודים של ילדים לכיתה א', אבל חוויתי את מנת חלקי במסיבות פתיחת

    שנה וימי הורים ודברים נראים די שגרתיים. 

     

    אני לא יודע למה התבצרתי בתוך שלוות הנפש הזו, במיוחד כשכולם סוערים כל כך מסביבי וסערה טובה היא בדרך כלל משהו שאני שש להצטרף אליו. מאבק הקטנת הכיתות השנה היה קרוב אלי מתמיד וממש בשניה האחרונה הודיע לנו בית הספר שלפנים משורת הדין, ייפתחו שלוש כיתות א' במקום שתיים. כל הכבוד למוליכי המאבק הזה, אבל למרות שהיה ממש בפתחי, נמנעתי מלקחת חלק.

     

    מי הילדים שעולים עם הבן שלי לכיתה א'? בשיא הכנות, גם זה לא מאוד הטריד אותי. בלי לדרוך לאף אחד על האצבעות ועם להבין לחלוטין את חשיבות העניין בטווח הקצר, אני יודע איפה שהוא בפנים שבטווח הקצר הוא יסתדר. ובטווח הארוך, הכל פתוח לשינוי. ובכל מקרה, לא מדובר במשהו שאני יכול לשנות או שאם אעשה בו איזה שהוא שינוי זה יהיה בוודאות שינוי לטובה.

     

    ואותו כנ"ל לגבי מי תהיה המחנכת שלו. ושלא תבינו לא נכון, זה אכן פרט קריטי. מאוד. אבל גם כאן, מי יודע מה תהיה ההתאמה שלה לבכור שלי? יכולים להתלונן עליה כל ההורים ששאלתי (היפוטתית, כי לא שאלתי) ועבור הבן שלי היא תהיה מהממת. או ההפך. היא יכולה להיות מחנכת נערצת שדווקא עם הבן שלי לא יהיה לה קליק (אין סיכוי, הוא ילד מדהים).

     

    ואז רצתי לצעוק בווטסאפ

    אבל אולי, רק אולי, אני לא באמת לא מתרגש. אולי, אני פשוט לא מתרגש מהלוגיסטיקה. אולי, הפרטים הקטנים שאני יודע בוודאות שיסתדרו, לא מדאיגים אותי.

     

    ואולי, ממש כמו שהגיע אתמול המייל הראשון מהמחנכת (שנראה שהיא מדהימה. אמרתי לכם שלא צריך לדאוג), עם השיבוץ לכיתה שלו. ממש כמו כשקראתי את ה"א'-1" במייל והלב שלי קפץ (אני בכלל הייתי בא'-2). אולי ממש כמו שכשזה כבר הגיע רצתי לוואטסאפ של הגן וצעקתי ראשון "היי! אז מי גם בא'-1?" (אפשר לצעוק בוואטסאפ. לידיעתכם) וממש כמו שאני כבר יממה וחצי מדמיין אותי באסיפת ההורים הראשונה (ועד הורים או לא ועד הורים, זו השאלה).

     

    אז אולי, רק אולי, אני באמת מתרגש. כן, נראה לי שאני מתרגש. לגמרי. וכן - ווהו! א'1 שולטטטתתת!

     

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עמרי אימבר חלפין, בעל, אבא לשלושה ובעל העדפה ברורה להצליח לבלות עם המשפחה שלו כמה שיותר זמן מהיממה. נפרד משוק העבודה כשנולד בנו הבכור לטובת ניסיון להתאים את חיי הקריירה האישית שלו עם מסגרת הזמן המשפחתית. הנוסחא לעניין עדיין לא לגמרי ברורה, אבל היי, לפעמים זה מצליח. כיום הבעלים של "הכוורת", חברה המתמחה ביצירת פתרונות פרסום ברשתות חברתיות, תוך שימוש בכלים לא שגרתיים.