המשגל – בווריאציות הרבות שלו – נחקר די במרץ בעשורים האחרונים. מחקרים רבים בדקו גם את המשחק המקדים – אותם גיפופים, ליטופים ולחשושים שלפני המשגל – והשלכותיו על סיפוק מיני ועל איכות היחסים.
עם זאת, פרק הזמן שאחרי המשגל לא זכה עד כה לתשומת לב מדעית הולמת. עובדה זאת תמוהה מכמה סיבות: ראשית, על פניו נראה כי הרגעים שאחרי המשגל יכולים לספק הזדמנות מצוינת להביע רגשות חיוביים ולחוות אינטימיות וקרבה, חוויות שבכוחן לתרום לאיכות מערכת היחסים ולסיפוק מיני מוגבר.
בנוסף, ממצאים עדכניים על "הורמון החיבוקים" אוקסיטוצין, המשוחרר תוך כדי סקס ובאורגזמה ומשחק תפקיד בקידום תחושות אינטימיות וקרבה אנושית, מספקים הסבר ביולוגי אפשרי למנגנון המקשר בין אינטראקציה אחרי המשגל לתחושת ביטחון, אמון ואינטימיות בין בני זוג.
עדיין, נושא תקשורת המאהבים אחרי מעשה האהבה נבדק ברצינות רק פעמים ספורות בחמישים השנה האחרונות. הדו"ח המפורסם של קינסי בשנות ה,50- לדוגמה, מצא הבדלים בינאישיים גדולים בהתנהגות אחרי משגל, כשאנשים רבים הופכים לישנוניים ואילו אחרים הופכים עירניים יותר.
בסוף שנות ה-70, הפסיכולוגים ג'יימס הלפרן ומארק שרמן סיכמו תוצאות סקר שנערך בקרב יותר מ250- משתתפים אמריקאים בספר שנקרא "משחק שאחרי: מפתח לאינטימיות," שבו הם טענו כי "תקשורת שאחרי" צריכה להיחשב כחלק אינטגרלי מהאקט המיני עצמו.
החוקרים מצאו קשר חיובי בין משך הזמן של אינטראקציה לאחר משגל, לסיפוק ביחסים בקרב שני המינים. בסוף שנות ה-80, אליין הטפילד מאוניברסיטת הוואי ושותפיה מצאו במחקר בקרב 53 זוגות נשואים צעירים, כי נשים החשיבו תקשורת פוסט משגל יותר מבעליהן. משנות ה90- והלאה, תשומת הלב המחקרית לעניין גוועה כמעט לחלוטין.
נשים מלטפות יותר
בשנים האחרונות חל שינוי מסוים, ומספר חוקרים צעירים פנו לבדוק את נושא התקשורת אחרי המשגל באופן מדוקדק יותר. החשיבה הנוכחית בתחום מבוססת בעיקר על התיאוריה האבולוציונית, לפיה נשים צפויות לחפש ולהעדיף אינטראקציה אחר משגל, משום שיש להן עניין אבולוציוני בטיפוח קשר זוגי אינטימי, יציב וארוך טווח עם שותף נאמן שיתמוך בהן בתקופת ההיריון, יגונן על הצאצא לאחר הלידה, ויחלוק את מטלות גידול הילד בהמשך. גברים, לעומת זאת, נוטים לחפש מעורבויות מיניות רבות וקצרות מועד, משום שאסטרטגיית "פיזור זרע" כזאת מגבירה את סיכוייהם להעמיד הרבה צאצאים שישאו את הגנים שלהם אל הדורות הבאים. על כן גברים צפויים להתעניין פחות ולהשקיע פחות באינטראקציה אחרי משגל.
בקנה אחד עם תחזיות התיאוריה, מחקר שפורסם ב2010- על ידי סוזן יוז ממכללת אולברייט ודניאל קרוגר מאוניברסיטת מישיגן מצא הבדלים מגדריים בהתנהגות לאחר סקס במדגם של 170 סטודנטים צעירים.
החוקרים בדקו חמש התנהגויות שלאחר משגל: דיבור אינטימי, נשיקות, ליטופים וגיפופים, וידוי על אהבה לבן הזוג, ושיחות על מערכת היחסים. התוצאות הראו שנשים נוטות יותר לייחס חשיבות לכל חמש ההתנהגויות האלה וליזום אותן.
מחקרים אחרים הראו כי ההחלטה לישון יחד אחרי יחסי מין (בניגוד להחלטה לקום ולעזוב) נעשית בדרך כלל ביוזמת נשים, וחשובה יותר לנשים ומאשר לגברים. מחקרים אחרים הראו כי ההחלטה לתקשר או לישון לאחר קיום יחסי מין תלויה בכמה משתנים מעבר למגדר. לדוגמה, סגנון ההתקשרות, משחק תפקיד.
אנשים עם סגנון התקשרות "נמנע" מעוניינים פחות בתקשורת אחרי קיום יחסי מין. נשים חרדתיות, מצד שני, נוטות לרצות יותר תקשורת ממה שהן מקבלות אחרי המשגל. יוז וקרוגר מצאו גם קשר בין סוג מערכת היחסים ובין התקשורת שאחרי המשגל. מאהבים בקשר ארוך טווח נוטים לתקשר יותר אחרי המשגל מאשר שותפים לסקס מזדמן, קצר מועד.
אם שותים, לא מדברים
מחקר מ2012- שנערך על ידי אמנדה דנאס מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה בהשתתפות 200 סטודנטים אמריקאים מצא קשר בין אינטראקציה אחרי משגל לאורגזמה.
משתתפים שהגיעו לאורגזמה ראו יותר יתרונות ופחות סיכונים בתקשורת גלויה ופתוחה עם הפרטנר אחרי המשגל. נטייה זו לתקשר בגילוי לב ולהרגיש טוב לגבי היחסים אחרי אורגזמה הייתה מובהקת יותר בקרב נשים. דנאס מצאה כי גילוי עצמי בשיחות שלאחר משגל ניבא אמון, אינטימיות, קירבה, ושביעות רצון גדולים יותר בזוגיות.
מחקר עדכני יותר שערכו אמנדה דנאס ותמרה אפיפי (2014) עם 253 משתתפים (גילאי 18 עד 45) מצא גם כן שאורגזמה קשורה לתקשורת הדדית חיובית וגלויה יותר בין בני זוג אחרי המשגל. צריכת אלכוהול, לעומת זאת, גרמה לבעיות לאחר משגל, כולל שיחות אקראיות יותר ופחות חיוביות.
הסיבות לנטייתם של בני הזוג לחשוף יותר לאחר אורגזמה אינן ברורות עדיין. דנאס טוענת כי גבולות צנעת הפרט הופכים חדירים יותר אחרי אורגזמה, והשותפים חווים את גילוי הלב כמסוכן פחות וכמתאים יותר.
ייתכן גם שאנשים פשוט מרגישים טוב יותר עם עצמם ועם הפרטנר שלהם אם חוו אורגזמה, ולכן קל להם יותר לבטא תחושות חיוביות כלפיו. אפשרות נוספת היא שרמות האוקסיטוצין, העולות באופן דרמטי מיד אחרי אורגזמה, תורמות לאפקט הזה באמצעות השפעתו המתועדת של ההורמון, הפועלת לצמצם תחושות עקה וחשדנות ולהגברת תחושות אמון וקרבה נפשית.
זה טוב ליחסים
בניסיון לאשש את הקשר בין תקשורת אחרי המשגל לאיכות הזוגיות, איימי מוייז מאוניברסיטת טורונטו ועמיתיה פרסמו לאחרונה שני מחקרים מעניינים. במחקר הראשון, סקר של 335 משתתפים שנמצאו בזוגיות רומנטית ואוהבת גילה שמשך זמן גילויי החיבה אחרי המשגל (הממוצע: 15 דקות) התארך בהתאמה לסיפוק מיני מוגבר ולשביעות רצון גבוהה ביחסים.
המחקר השני, שעקב במשך שלושה שבועות אחרי 101 זוגות, העלה תוצאות דומות. גילויי חיבה הדדיים אחרי המשגל ניבאו סיפוק מיני וסיפוק ביחסים אפילו שלושה חודשים מאוחר יותר. הקשר בין השניים היה חזק יותר אצל נשים מאשר אצל גברים.
לסיכום, יש עוד הרבה מה ללמוד על אופיה והשלכותיה של האינטראקציה שלאחר משגל. המחסור במחקרים ניסויים ובמעקבים לאורך זמן מגביל את יכולתנו להסיק מסקנות סיבתיות מן הממצאים. איננו יודעים עדיין בוודאות, למשל, אם אינטראקציה שלאחר משגל גורמת ליחסים טובים או להפך, נגרמת על ידם.
ובכל זאת, התמונה שעולה מהמחקרים החדשים תומכת ברעיון כי האינטראקציה שאחרי משגל עשויה לנבא, לשקף ואולי אף לעזור בבניית אינטימיות וסיפוק במערכת היחסים. בעוד התקשורת אחרי משגל מבוקשת וחשובה יותר לנשים, נראה שיש לה השלכות חיוביות על שני בני הזוג.
בנוסף, התקשורת אחרי הסקס מעוצבת ומושפעת מגורמים שונים שאינם קשורים בהכרח למגדר, כולל מאפיינים אישיים; סגנון ההתקשרות, סוג מערכת יחסים (סטוץ לעומת מערכת מחויבת), ורמת הסיפוק המיני (אם חווית אורגזמה או לא). סקס טוב, על פי הממצאים, ראוי לו שייגמר כפי שהתחיל, בגיפופים, ליטופים ולחשושים...
- הכותב הוא פסיכולוג קליני ופרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת אוטרביין, אוהיו
>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
>>> להורדת האפליקציה החדשה של "לאשה"
