בוגרי בית הספר לאדריכלות באריאל לא מתעניינים ביהודה ושומרון

תערוכת 69 בוגרי בית הספר לארכיטקטורה מאוניברסיטת אריאל מזכירה שוב את מה שכתבנו כאן לפני שנה על ארכיטקטורה ושומרון. קטלוג התערוכה מיין את העבודות לפי חבלי הארץ, ונחשו באיזה חבל תוכנן רק פרויקט אחד? נכון, שומרון ויהודה. מי עוד נוכח-נעדר בבית הספר? האוכלוסייה הערבית. לא רק שעבודות הבוגרים אינן פונות לקהל יעד זה, אלא שבניגוד לכל בית ספר אחר בארץ, שבו יש מספר בוגרים ערבים, דווקא באריאל - המוקפת באוכלוסייה ערבית - יש רק בוגר ערבי אחד.

כל בתי הספר האחרים לאדריכלות מציגים את תערוכת הגמר בבית הספר עצמו או במבנה בעיר (במקרה של אוניברסיטת תל אביב). לעומת זאת, בוגרי אריאל מעולם לא הציגו את התערוכה שלהם בבית ספרם או בחלל אחר בעיר, והתערוכה מורחקת לעיר אחרת. דווקא היה מעניין וחשוב לראות את המקום שבו לומדים הסטודנטים והשפעתו על עבודתם. האם מישהו מתבייש בעיר או בבית הספר?  האם מישהו חושש שמבקרים לא ירצו להגיע לאריאל?

על ההתעלמות מפרויקטים ביהודה ושומרון ומהסכסוך הפוליטי, אמר לי סגן ראש בית הספר, אדריכל איציק אלחדיף, ש"אנחנו בית ספר לארכיטקטורה ומתעסקים גם בזה, אבל לא רק בזה. דווקא השנה כן בחרו הסטודנטים ערים מעורבות ובעייתיות, כמו: לוד, רמלה, ירושלים, יפו, בני ברק וגבעת החול המפורסמת בין ג'סר א-זרקא לקיסריה".

מראה כללי של התערוכה בית ספר אליאנס בירושלים

בכל מקרה, ובתקווה שבשנה הבאה נהיה באריאל הבנויה, הפעם נבחר מקום מצוין לתערוכת הגמר - שאינו בתל אביב, כפי שהיה בשנים האחרונות, אלא בירושלים. זה התרחש בבניין ההיסטורי של בית ספר אליאנס - בית "רוח חדשה" לקהילות יוצרות, הצמוד לשוק מחנה יהודה. המבנה לבדו כבר עושה חצי מהעבודה; מבנה היסטורי מ-1880, שנחנך מחדש לפני חודשים ספורים, שוכן בלב העיר ושמר על מצבו החורבתי. כל אלה משרים מיד אווירה טובה על הבאים, ומצביעים על כוונת המציגים לתת כבוד לקיים, תוך התרכזות והתערבות בעשייה העירונית.

חן בנימין, גאות ושפל, ג'סר א-זרקא- קיסריה: "המתחם נפרש תחת גבעת החול המלאכותית בין ג'סר א-זרקא לקיסריה ומהווה אזור חציצה והפרדה אך בו זמנית גם חיבור והרמוניה".

קובי בוזין, מערת נווה שאנן, הרחיב את קניון התחנה המרכזית החדשה בת"א למבנה ענק: "בחזוני, הקניון משתלט על מרחב השכונה ומתפרק לתוכה. מי הוא הטפיל ומיהו הגוף המארח? מי הורס ומי בונה?".

עדי דניאל נטע, URBAN FABRIC יפו: "יצירת חיבור בין ארבע הדפנות השונות, העיר העתיקה, גבעת אנדרומדה, שכונת עג'מי והנמל, באמצעות מערכת קשרים חדשה".

שרית גורמזנו בן-בסט, חדרים אורבניים, יפו: "בחינת אופי פנים השכונות, חשפה פערים רבים, עליהם אנסה לגשר באופן תודעתי, בעזרת מערכת מרחבים ציבוריים".

אביעד פרחי, "המפגיש בין קודש לחול", בני ברק: "העיר שמהווה חממה לשתי תופעות שונות כל כך, כמו עירוניות וקהילתיות, יכולה להיות המקום בו תיפגש האורתודוקסיה עם החילונות וזה יהנה מאורו של זה".

סולימאן שעלאן, משך כתנאי לעיוניות, גבול בת ים-יפו: "כאן המימד העירוני אינו ברור לחלוטין. כדי "לתקן" זאת, אני משתית גריד חדש, ביצירת חללים ריקים בתוך האזור ויצירת קשר בין מקום למקום באמצעות הריק".

משה אוזן, קונפליקט כמכונן מצבים ארכיטקטוניים ובכך פרשנות חדשה לממסדיות בעיר, ירושלים: "לייצר ציר שלטון שהתפתחותו נרקמת בשערי העיר, ציר שתודעתו מתהווה בדרך המובילה לירושלים ומגיע מחוצה לה".

מיכל אברבוך, מראה מקום, גבעת המטוס (הפרויקט היחיד ביו"ש): "במקום בו הארעיות מצעה לה בית, בחרתי לנות לנסח שפה אדריכלית המתייחסת הן לפיזיות של המקום, לטופוגרפיה ההררית ומאפייניה, והן למטען התרבותי, ולסיפור הדרך בה בחרתי להתמקם".

מורן גריזיצקי, outside the prison wall , רמלה: "הדגש המרכזי בפרויקט הוא "העלמת" חומת כלא רמלה על ידי הפיכת המעטפת שלו לדפנות מבנים אורבניים".

נעה רומפלר, אקופונקטורה אורבנית, רמלה: "העיר העתיקה של רמלה היא דוגמא כיצד ניתן ליישם סט עקרונות מנחים שיצרתי עבור המתכנן, על מנת להפוך רקמה גוססת למרחב חי ופועם".