שכונת חיים בעבודת יד: הפרויקט של נתנאל כהן בלט לחיוב, וגם לחיוך

אינני יודע אם מי ממורי ותלמידי הפקולטה לאדריכלות בטכניון קרא את דברי הביקורת שכתבתי כאן לפני שנה על תערוכת הגמר שלהם, אבל אין ספק שהשנה חל שינוי ושיפור עצום. זה לא שעבודות המגה-סטרוקטורות העצומות שהוצגו בשנה שעברה נעלמו. עדיין נראו עבודות ענק של מפלצות בטון וזכוכית - מגדלים באוויר, נמלי ים ואיים מלאכותיים ענקיים, מבנים לאורך קילומטרים וגשרי ענק שחושך צלמוות תחתיהם. אבל מבין כל אלה מבצבצים כבר סימנים אחרים של אדריכלות רגישה, פחות כוחנית, הרבה יותר צנועה, ובקנה מידה אנושי. ויותר מזה - היתה עבודה אחת שאפילו באופן הצגתה היתה רגישות של יד אדם, של אנושיות אחרת, נטולת הדמיות ראוותניות של מבנים שלעולם לא נרצה באמת.  

העבודה Junkland של נתנאל כהן (בן 29) בלטה לחיוב, וגם לחיוך. היא יצרה עולם אחר, אנשים באו לראותה במיוחד, ולא היה אחד שעמד לידה ולא חייך. יש לפעמים רגעים של אושר באדריכלות.

נתנאל כהן על רקע עבודת הג'אנקלנד. צילום: דקל גודוביץ

כהן, שנולד בקרית אתא וגר בקרית טבעון, תכנן בשכונה שבה למד בתיכון עירוני ב', באיצטדיון קרית חיים הנטוש, אלטרנטיבה לתכנון שמציגה חברת הבנייה אנג'ל, הכולל כמה מבני מגורים במגדלים מסודרים במסדר צבאי של שורה, וסביבם הכלום הגדול. לעומת התכנון הקבלני הזה, שחוזר לצערנו בכל ישראל, מציע כהן משהו מקומי ואחר.

לא הנחתה מלמעלה, אלא פעולה מלמטה, עם התושבים, תוך שימוש באבני הבניין של השכונה ליצירת זהות

פרוגרמה בקומיקס

במרכז מסלול האופניים. לדברי כהן השיפוע אמיתי ואפשרי.

"התכנון נובע לא מפרוגרמה, אלא מתוך סיטואציות בחיי היומיום שהייתי רוצה שיקרו שם, ומשם יצאתי לחזון לאתר. רציתי שיהיו שם, לצד המגורים, גם שבילי אופניים, מסחר, משרדים, חללים להשכרה, מקומות בילוי - ברים, מסעדות, מועדונים, מסיבות – שהמקום יהיה חי 24 שעות. יש פה וולודרום (מבנה הכולל מסלול אופניים עגול - ד.ג.) שבמרכזו משרדים, מסעדה וכו'. רציתי להציע התרחשויות שמקום כזה יכול להציע ושלא יכולות לקרות בתכנון דרך פרוגרמה".

והתוצאה היא חזון קצת דמיוני אולי.
"זה באמת דמיוני, אבל העיקר הוא הרעיון: במקום למחזר שכונת קבלנים ומגדלים, להצמיח מהמקום עצמו סגנון אדריכלי חדש, מעבר לשכונות הגנריות".

והנה סרטון שיצר כהן על מה שמצא במקום:

אבני הבניין של התכנון של כהן נלקחו מהמקום

אז מה לקחת מהמקום?

"טקסטורות של בטון, לבנים, משרביות של שיכונים, מפעלים, שלטים, חנויות".

אבל אולי התושבים בכלל לא אוהבים את מה שלקחת, ורוצים משהו חדש ואחר?
"אנשים ירצו מה שיהיה להם טוב. אם תציע להם משהו חדש אבל אחר שיעשיר את חייהם - אז למה לא? ניסיתי לתכנן מבנים שיש להם אזורי פנאי בגובה, שמתאימים לסגנון החיים של האנשים שם, שמטפחים את החצרות שסביבם. תיכננתי בין המבנים פרט צמחייה, והירוק עולה למעלה. החללים המשותפים נמצאים מעל חלק מהדירות ואפשר לעשות  בהם גינות, לנפנף על האש, וזה במקום לובי בניין שאף אחד לא משתמש בו. מה שמתוכנן שם היום גם לא מתייחס לשטח הפתוח סביב המגדל. זה יהיה פארק שאין סיבה ללכת אליו".

חתך ופרט של קיר הפרדה ירוק בין הבניינים

את ההצעה שלו לתכנון, כהן לא הראה לחברת אנג'ל. לטענתו ניסה ליצור איתם קשר בתחילת הפרויקט, אבל לא היתה ביניהם תקשורת, והוא נאלץ להשתמש בחומרים מהאינטרנט. גם עכשיו הוא לא מתכוון לפנות אליהם. הוא, כדבריו, רק "נותן צורה אחרת של מחשבה, אבל לא מתחיל להציק לאנשים. שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה".

ואכן, נראה שמה שכהן הכי רוצה זה לעשות מה שהוא רוצה. ומה שהוא רוצה זה לצייר ולתכנן, ואם אפשר לשלב בין השניים. צורת ההגשה שלו עשויה כקומיקס בשחור לבן, כולל סרטון בשחור לבן. "הכל בשחור לבן כדי לאחד את הכל", מסביר כהן, שעשה עבודה ידנית מקסימה. את היופי הזה גילתה עוד בתחילה המנחה שלו - גנית מייזליץ-כסיף, שעודדה אותו לפתח את הסגנון ולהפכו לאדריכלות ולצורת ההגשה.

"עשיתי שרטוטים במחשב כדי לראות מידות, אבל אחר כך עברתי על הכל ידנית, כדי שיהיה אישי".

אבל יש פה עדיין דברים דמיוניים. מסלול האופניים לא נראה אמיתי. הוא תלול מדי.
"שביל אופניים דומה ראיתי בהולנד, וכמעט הכל כאן אפשרי".

וכמה יחידות דיור יצאו אצלך, יותר מאשר אצל אנג'ל?
"האמת, לא תיכננתי בצורה כזאת. בהתחלה ניסיתי להציע הצעה יותר טובה מהם, עם מרקם נמוך ומחובר לקרקע, ויצא לי אותו מספר יחידות דיור. אבל הרעיון היה שיהיה משהו של קריית חיים, ולא יותר טוב מהם. לא לנסות לנצח אותם".

ובכל זאת יש פה ניצחון קטן. לאדם הקטן, לסטודנט האחד, לכל החולמים. לכל אלה שמאמינים שאפשר לעשות אדריכלות אחרת. ושגם ג'אנק יכול להיות סיפור מקסים של המדינה. ג'אנקלנד.

מראה ההגשה הכללי. כל מי שראה חייך. וזה ההישג הגדול ביותר- שאדריכלות יכולה לעשות טוב לאנשים.