השבוע תיפתח מעל כיכר ציון בירושלים מסעדת "הרברט סמואל", שמצטרפת לאחיותיה בתל אביב ובהרצליה. היא נמצאת בקומה ה-11 של מלון הרברט סמואל שהשיקו החודש האחים נקש, ועל עיצובה, שבו הושקעו מיליונים רבים, הופקדו אירנה קרוננברג ואלון ברנוביץ, שתיכננו לפני עשר שנים את הרברט סמואל הראשונה בתל אביב ושעובדים גם על המסעדה הרביעית, שתיפתח בסתיו במלון הקישלה ביפו.
הבניין שרכשו האחים נקש בכיכר ציון היה אחד המושמצים במרכז העיר: בנק לשעבר, מבנה גבוה וצר, שעמד במשך שנים למכירה. המבנה שופץ והפך למלון, שגולת הכותרת שלו היא המסעדה בקומת הגג – קוביית זכוכית שגודלה 420 מטרים רבועים ועוד 180 מ"ר מרפסות שמקיפות אותה. היא נהנית מארבעה כיווני נוף מלאים, ומשקיפה על ירושלים סביב סביב.
הכוונה הייתה ליצור מקום ש"מרחף מעל פני העיר" – אוורירי, שקוף וקל – ולהשתמש בעיצוב הפנים באלמנטים ירושלמים אתניים עם תרגום עכשווי, כדי ליצור שילוב של ירושלים של מעלה וירושלים של מטה. היות והבניין גבוה מכל הבניינים שמקיפים אותו היה ברור שהנוף הוא זה שישחק את התפקיד הראשי. לשם כך נעשו כל המאמצים לשמר את כל ארבעת הכיוונים של הקומה חשופים לנוף ולפזר את 150 מקומות הישיבה קרוב אליו ככל האפשר.
לכן מוקם המטבח במרכז המסעדה: קוביית נירוסטה פתוחה מכל צידיה מכילה את המטבח כולו (כולל פסי ייצור ואפילו שטיפת הכלים). התכנון מאפשר לאורחים לצפות בהתנהלות המטבח מקרוב, מעין שורה ראשונה להצגה שמתרחשת כל הזמן.
החומריות המעשית והתעשייתית של המטבח מנוגדת לחום ולעושר שמסביב: עץ, פליז, עור ואבן מקומית מלוטשת, שמרכיבים חלל מוזהב ואלגנטי. האלמנט הבולט ביותר, שבו מתמקדת העין מיד עם הכניסה למסעדה, הוא תקרת אלומיניום מוזהבת, עשויה בעבודת אומן כמעשה סריגה.
התקרה יוצאת הדופן יוצרה בהודו ותוכננה בידי חברת lace- fence ההולנדית, שפיתחה טכניקה של סריגה בחוטי ברזל. היא כמו רקומה בזהב בהשראתם של עיטורי נחושת שמזוהים עם ירושלים, ואת הדוגמה עיצבו קרוננברג וברנוביץ כפרשנות לציורי היד שמעטרים צלחות ארמניות ולעבודות טקסטיל אופייניות לעיר. כדי לתת לה את מלוא הבמה לא נתלו ממנה גופי תאורה. "רצינו לחזק את הקשר לנוף ולייצר חוויה שתתרומם מהיומיום", אומרים האדריכלים.
הרעיון של ירושלים של זהב הוביל לכיסוי הקירות בכניסה בלוחות בצבע זהב, שעליהם הורכבו מדפי פליז המיועדים לבקבוקי יין (קיר היין הוא אלמנט חותמת שחוזר בכל מסעדות הרברט סמואל). הזהב שולט גם באלומיניום שעוטף את חלונות הזכוכית, וכניגוד לו נצבעו העמודים התומכים בתקרה בשחור.
המעלית נפתחת לתוך מבואה, שמולה הבר ועמדת הקבלה. לממתינים בתור מוצעים בגב הבר ספסלים רחבים ומרופדים, שפונים אל חלון גדול. בין הבר למטבח פזורים שולחנות עגולים, מוקפים ספסלים וכסאות בריפוד עור ירוק, תוצרת פורטוגל. ספסלים זוגיים בגווני ירוק וזהב מוקמו מול חלונות הזכוכית, ועל השולחנות מונחות מנורות פליז שהוטענו במשך שעות היום. באזורים אחרים מקומות ישיבה בעלי אופי שונה (תאים, שולחנות מרפסת, בר, לאונג') כך שהאורחים יכולים, למשל, להתחיל בלאונג', לעבור לשולחן ולסיים על הבר. חדר פרטי ל-24 סועדים מופרד מהחלל המרכזי באמצעות קיר זכוכית שניתן לכסות בווילון.
"כמו ירושלים, העיצוב מאופיין ברב שכבתיות", מסבירים קרוננברג וברנוביץ, "אנחנו לא צועקים את השפה המקומית, אלא מפשטים אותה ומציגים אותה בצורה חדשה. מזל שיש לנו לקוחות שמוכנים להעז וללכת אתנו".
על האלמנטים המורכבים הם אומרים: "זו זכות וחובה לקדם אומנים ומעצבים צעירים ומוכשרים. כמו שאנחנו מביאים אמנים ישראלים לעבודות בחו"ל, כך אנחנו מביאים אמנים מחו"ל לעבודות בארץ. שיתופי הפעולה האלה נותנים ערך מוסף".
זה אחד האלמנטים שמאפיינים את עבודתכם?
"תמיד היינו פתוחים לצעירים ותמיד הסכמנו להיפגש עם כל מי שביקש. ברגע שהתחלנו לעבוד בחו"ל נחשפנו לאפשרות לעבוד עם כוחות יצירתיים מכל מיני תחומים. למה לא להעביר השפעות תרבותיות ממקום למקום?"
ברקורד שלכם יש הרבה מסעדות. איך מצליחים לחדש בכל פרויקט?
"לפני כל פרויקט יש פרפרים בבטן ופחד שלא נצליח לחדש. עברו עשר שנים מאז שעיצבנו את הרברט סמואל תל אביב, זו הייתה הפעם הראשונה שבה מטבח עילית הונגש לגובה העיניים ואנחנו התחברנו שם למוטיב של המרפסת התל אביבית ולחומריות התל אביבית של שנות ה-30. המסעדות השונות אמנם ממוקמות במקומות שונים אבל ה- DNA שלהן דומה, כמו אצל אחים".
"מסעדות הרברט סמואל בריץ קרלטון הרצליה ועכשיו במלון בירושלים הן חלק ממגמה עולמית של שילוב מסעדות שף בבתי מלון", מסכמת גליה אורנן, מנהלת הקולינריה של קבוצת ''עדי'ס לייף סטייל". "לא עוד חדרי אוכל של בית מלון כי אם מסעדת שף נפרדת לגמרי – בקונספט, בניהול ובתוכן הקולינרי. המסעדה עוצבה בנפרד ובשונה לגמרי משאר חלקי המלון, שאותם עיצב דניאל חסון, ומתנהלת כאוטונומיה נפרדת".
- תקרה: lacefence
- מסגרות: אבי לוז
- תאורה: איילון גביש
- נגרות: רונן לנגליב
W זה וואו - לחצו על התמונה לכתבה המלאה על מלון הפאר שתיכננו ברנוביץ וקרוננברג באמסטרדם:
