"נולדתי וגדלתי בחיפה. כשהייתי בן 13 עברתי תאונת דרכים קשה. במשך עשרה ימים הייתי מחוסר הכרה, על סף מוות קליני. אחרי שהתעוררתי, סבלתי מכאבי ראש וגב בלתי נסבלים. אמא לקחה אותי להמון רופאים שאמרו שאגיד תודה שאני חי, ובמילים אחרות – תשתוק ותסבול. אמא לא ויתרה. היא לקחה אותי לכירופרקט מומחה לעמוד שדרה שהגיע לישראל. כבר אחרי הטיפול הראשון נעלמו לי כאבי הראש, ובהמשך גם כאבי הגב נעלמו. מאז היה לי ברור שאני רוצה להיות כירופרקט.
"אחרי שירות כחובש קרבי למדתי לתואר ראשון ברנטגן ועבדתי כטכנאי רנטגן, אבל החלום לא עזב אותי. אני ואשתי עברנו לחיות בדאלאס, ארצות הברית, שם למדתי כירופרקטיקה במשך שבע שנים. עם שובנו לארץ עבדתי כרופא בכיר בבית החולים רמב"ם, ובמקביל – בקליניקה פרטית.
"שנה אחרי שחזרנו, נולדו לנו תאומים: מתן והילה, כיום בני 17. שנה אחר כך נולד לנו זוג תאומים נוסף, שני בנים, כיום בני 16. הידיעה שיש לנו זוג תאומים נוסף הכניסה אותנו לשוק, שמהר מאוד הפך לשמחה גדולה. זה נדיר שזה קורה באופן ספונטני. בתוך שנתיים הפכנו הורים לארבעה.
"כשמתן היה בן שנה, אשתי הבחינה שהוא מתפתח באופן שונה מאחותו. הוא לא הגיב, לא יצר קשר עין, לא הסכים שייגעו בו. בגיל שנה וחצי הלכנו לרופא התפתחותי, שאמר שמתן אוטיסט. התסכול היה ענק, תחושה איומה ונוראה של חוסר אונים. בהתחלה התעצבנתי, אמרתי לאשתי: 'ככה לא עושים בדיקה, הוא לא מבין'. לקח לי חצי שנה עד שהסכמתי לקבל את האבחנה. במשך כל התקופה הזו, כל לילה כשחזרתי הביתה הייתי מחבק את מתן בכוח ואומר לעצמי: אין סיכוי, הילד שלי לא אוטיסט. מה שהכי תסכל אותי הוא – איך יכול להיות שאני, שהמומחיות שלי היא המוח ומערכת העצבים, לא יכול לעזור לו. אחרי חצי שנה עיכלתי ועברתי לצד השני: החלטתי להילחם על הילד שלי ולמצוא עבורו את הטיפול הכי טוב.
"הבנתי שלרפואה אין תשובה למצב של אוטיזם. התחלנו לתת למתן טיפולים אלטרנטיביים. כל דבר שאמרו שמתאים, בדקנו. למשל, טיפול אצל קלינאית תקשורת או עם בעלי חיים, שעזרו מעט מאוד. ואז חבר סיפר לי על כירופרקט קנדי בשם ד"ר רוג'ר טרנר, שמתמחה באוטיזם ופגיעות מוח. בשלב הזה כבר לא האמנתי בכלום, אבל הרצון לקבל הסבר הגיוני לא הרפה ממני. קראתי את כל הספרים שלו. העיקרון של השיטה שלו הוא שאוטיזם קשור לחוסר איזון של עצמות הגולגולת, שפוגע בהתפתחות של אזורים שונים במוח. הטיפול שהוא מציע הוא שחרור לחצים מהעצמות הללו, דבר שמאפשר למוח תפקוד נוירולוגי טוב יותר.
"פניתי לד"ר טרנר וביקשתי ללמוד אצלו. במשך שלוש שנים למדתי ממנו בשלט רחוק את כל התורה. קיבלתי ממנו בדואר ספרים וקלטות וידאו עם הדגמות של הטיפול. את הבחינות לפוסט־דוקטורט עברתי בקנדה. באחד הביקורים שלי שם הבאתי איתי את מתן, שהיה אז בן תשע, ובמשך כמה שבועות ד"ר טרנר העניק לו יותר מ־30 טיפולים. עד לאותו רגע מתן לא דיבר. היו לו הגיות של הברות שאנחנו ניחשנו את המשמעות שלהן. אמרו לנו שמי שלא מדבר עד גיל שבע, לא ידבר אף פעם. להפתעתי, אחרי טיפול אחד או שניים, לראשונה בחייו, מתן התחיל להגות מילים ואחר כך משפטים. הוא הפסיק לברוח מהבית, וסוף־סוף הסכים שנחבק אותו.
"מתן היום בן 17. הוא מזהה אותיות ומילים, רוכב על אופניים, מחבק וכבר לא חי בתוך בועה. הוא מנהל איתנו שיחה, ואם אנחנו לא מבינים, מתאמץ למצוא את המילים הנכונות כדי שנבין. הוא לומד בבית ספר לאוטיסטים ומתפתח. הדבר שהכי מרגש אותי הוא לראות את הקשר המיוחד בינו לבין אחיו, שעבורם הוא מספר אחת. השינוי האדיר בבן שלי הוביל אותי לטפל במקרים נוספים".
השורה התחתונה:
"אני מרגיש שמתן שלי הוא מתנה גדולה, כי בזכותו אני יכול לטפל במשפחות ובילדים עם בעיות לא פשוטות. אלמלא מתן, לא הייתי מגיע לסוג הטיפול הזה בכלל".
_______________________________________________________
טלי מועלם נולדה עם תסמונת דאון, והיום היא אישה נשואה ומאושרת. הקליקו על התמונה:
מה הסיפור שלכם?
אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il
