כשעדינה ולרשטיין (60) מנתניה חלתה ב"דאבת השרירים" היא סבלה מכאבי תופת לא מוסברים במשך 24 שעות ביממה, אבל אף אחד לא הצליח לאבחן את הבעיה. "רצתי מרופא לרופא, חשבו שאני היפוכונדרית, וגם אני התחלתי לחשוב שמשהו לא בסדר איתי", היא משחזרת. "עד לפסיכיאטר הגעתי, לקחתי כדורים נגד כאבים ושום דבר לא עזר. תפקדתי בקושי, ניסיתי להתעלם מהכאב, כבר לא היה לי נעים להתלונן כל הזמן. בסוף גילו דלקת חריפה במעי ועשו לי ניתוח. הניתוח הלך והסתבך ונמשך 12 שעות. בסך הכל עברתי בימי חיי 28 ניתוחים. כל הזמן הרגשתי כאבים, ושום תרופה לא עזרה".
להתחיל לעשן בגיל 92
ואז צץ הרעיון לנסות לשכך את כאביה בעזרת קנאביס. "הבת שלי קראה שזה עוזר והציעה לי לנסות. אמרתי 'למה לא?' והלכתי לרופאה שמתמחה בכאב. בהתחלה היא הייתה מעט סקפטית לגביי, אבל אחרי שהיא ראתה את כמויות הכדורים שאני לוקחת, היא הגישה בשבילי בקשה לאישור והצילה את חיי. אחרי שהתחלתי לקחת, פתאום גיליתי שיש לי חברה שגם מקבלת קנאביס רפואי ולא ידעתי על זה. פעם הכל היה בשו־שו, לא ידענו שיש אופציה כזו בארץ".
לא נבהלת בהתחלה מהרעיון לעשן קנאביס?
"ממש לא נבהלתי, אל תשכחי שאני שייכת לדור הוודסטוק, ילדת פרחים קלאסית. אגב, לקשישים אני הכי ממליצה לקחת קנאביס, כי בגיל הזה הכי קשה. אני רואה את כמות התרופות שלהם ולא מבינה איך הם בכלל פותחים את העיניים. לא כולם מקבלים ייעוץ של מה מתנגש עם מה, הם לוקחים כל דבר ואין להם מזור. למה לא להחליף את כל הכדורים בג'וינט אחד קטן? יש לי קרובת משפחה בת 92 שהורידה את כל משככי הכאבים וכדורי השינה. עכשיו היא לוקחת טיפת שמן קנאביס אחת מתחת ללשון שלוש פעמים ביום, וברוך השם מרגישה יותר טוב".
כמה זמן אחרי שמתחילים בטיפול הקנאביס משפיע?
"תלוי בדרך שבה לוקחים אותו, בעישון זה עובד מהר יותר. גם באידוי זה בסדר. להתרגל למינון של השמן לוקח כחודש ימים".
במה קנאביס טוב יותר מתרופה רגילה?
"זה לא כימי, זה יותר זול וזה פחות מזיק, כי לקנאביס, בניגוד לתרופות, אין תופעות לוואי".
חמש שנים אחרי שלקחה לראשונה שאכטה חוקית, ולרשטיין נחשבת מומחית לקנאביס רפואי,
היחידה בארץ לדבריה שמבינה בהתוויות וזנים, שטועמת את הקנאביס כדי לדעת אם החומר טוב ולמי הוא מתאים. היא יועצת בהתנדבות לחברת "שיח", אחת מתשע החברות המספקות קנאביס רפואי לחולים, ובנוסף מעניקה ליווי, ייעוץ והדרכה לחולים אחרים. לאחרונה גם כיכבה בסרטון רשת שהכינה מחלקת הדיגיטל של תאגיד השידור הציבורי החדש, שרץ בפייסבוק וכבר זכה ליותר מ־400 אלף צפיות.
איך הפכת מצרכנית למקצוענית בתחום?
"אנשים שמעו עליי והתחילו טלפונים: איך לוקחים, מה לוקחים. יום אחד פנתה אליי מישהי מאיזושהי עמותה וביקשה שאתנדב בהדרכות בבית חולים אברבנאל. הייתי אז מובטלת, ללא הכנסה, ואמרתי לה שאין לי בעיה להתנדב, אבל שישלמו לי נסיעות, כי אין לי איך לממן את זה. היא סירבה להשתתף בהוצאות אז ויתרתי, אבל זה הכניס לי לראש רעיון: להציע את עצמי כמתנדבת לחברת 'שיח', שדרכה קיבלתי קנאביס. שאלתי, 'אולי יש לכם חולים שלא יודעים איך לגשת ומה לעשות עם זה', ובסוף, אחרי נדנודים, הם הסכימו. דיברתי שעות בטלפון עם כל מטופל שהם הפנו אליי, הסברתי ונתתי טיפים בטלפון, ואז התחלתי להיפגש איתם. נסעתי בכל הארץ לפגישות. מה אני אגיד לך? נשאבתי לזה. בהמשך הפכתי גם לטועמת שלהם, בגלל שאני מטופלת. מי שאין לו רישיון לא יכול להיות טועם זנים".
אבל איך נהיית כזאת מומחית?
"זה ידע נרכש, הרבה ניסיון. אין בית ספר לזה, לומדים תוך כדי תנועה. חמש שנים יש לי אישור לקנאביס, וכל יום יש משהו חדש ללמוד. כשהתחלתי, הכל עוד היה בחיתולים. לא היה כזה דבר ייעוץ זנים. ברוך השם התברכתי בקצת יותר ממחלה אחת, ניסיתי על עצמי המון זנים כדי להגיע לדבר הכי נכון לי, אז למה לא להשתמש בידע שלי כדי לעזור לאחרים? למשל, אם יש זן שנותן מצב רוח, אני יכולה בהחלט להמליץ עליו לפוסט־טראומטים, לאנשים עם דיכאון או לחולי סרטן".
חשבתי שכל הזנים עושים מצב רוח. זה כל העניין בקנאביס, לא?
"ממש לא, זאת אגדה. יש זן אחד שאני לא לוקחת כי הוא גורם לי חרדות ודיכאון. זה לא אומר שהוא לא טוב למישהו אחר".
איך הגיבה הסביבה כששמעה שאת לוקחת ג'וינטים?
"אף אחד לא הופתע, כזאת אני, זורמת. בעלה של אחותי הוא ראש השב"כ לשעבר, ח"כ אבי דיכטר, שהיה השר לביטחון פנים, יודע שבתי ואני מטופלות בקנאביס רפואי, כי הכל חוקי והכל ברישיון. אני שומעת על חולים שההורים שלהם מתנגדים לזה, והם פונים אליי להתייעץ איך להציג את הנושא להורים".
מה הכי קשה בעבודה שלך?
"היו הרבה מטופלים שנפטרו, בעיקר מקרב חולי הסרטן. עבדתי 24/7, היה לי מטופל שהתאבד וזה שבר אותי לגמרי. הבת שלי כבר התחילה להיפגע מזה, עד שלמדתי לשים גבולות כדי להגן על עצמי".
פינק פלויד ואדום קרנפים
שימוש בקנאביס אינו חוקי בארץ, אלא ברישיון משרד הבריאות. העונש המרבי על אחזקה של עד 15 גרם הוא קנס של 120 אלף שקל ושלוש שנות מאסר, אבל חולים במחלות קשות שמציגים אישורים יכולים לקבל קנאביס כדי להתמודד עם כאבים או עם תופעות לוואי אחרות שקשורות בטיפול או במחלה.
ישראל היא המדינה השלישית בעולם, אחרי הולנד וקנדה, שיש לה תוכנית לאומית לקנאביס רפואי. "פעם היינו צריכים לשכנע אנשים שזה יכול לעזור להם, היום כולם רוצים קנאביס, אבל לא כולם עומדים בקריטריונים", מסבירה ולרשטיין. "אני לא יכולה להמליץ לתת קנאביס לאדם שעבר ניתוח נקודתי וקצת כואב לו, אלא רק למי שסובל באופן כרוני".
מי הלקוחות שלך?
"אני לא ממיינת למי לעזור ולמי לא. אני עוזרת לכולם, ובעיקר נלחמת למען אלה שחסר להם קריטריון אחד או שניים כדי לקבל את הרישיון. אם בא אליי קשיש בן 85 שסובל מכאבים עזים, והוא זקוק לאישור של מרפאת כאב, אבל התור הכי קרוב רק בעוד שנה, לא אסכים שהוא יחכה שנה, כי אולי זה כל מה שנשאר לו. מגיעים אליי אנשים שכבר רוצים למות מרוב שאין טעם לחייהם. עזרתי כבר למאות אנשים לקבל את הרישיון, ובהם עורכי דין, שוטרים ואפילו שופט. הרבה מהמטופלים שלי הופכים לחברים. למשל, יש לי חברה טובה מאוד מירושלים, הכרנו דרך תלונה שהייתה לה בנושא האספקה. התקשרתי אליה לברר מה קרה, והיא שכחה מהתלונה. למחרת נפגשנו, ישבנו ארבע שעות בבית קפה וזהו, אנחנו חברות ממבט ראשון כבר ארבע שנים".
קשה לקבל רישיון לקנאביס?
"אם את עומדת בקריטריונים זה לא קשה. הבעיה היא הגבוליים, ויש גם בעיה למצוא רופאים שיהיו מוכנים להמליץ. הרבה רופאים לא מעוניינים להמליץ על זה, גם מסיבות אידיאולוגיות וגם מסיבות כלכליות. רופאים מקבלים המון הטבות מחברות התרופות, למה שימליצו על קנאביס? יש גם קופות חולים שלא מוכנות להתעסק בזה".
כמה זמן בממוצע לוקח להוציא אישור?
"בערך חודש, אם את עונה על הקריטריונים. אם יש ערעורים
, בקשות חוזרות והוספת מסמכים זה כבר לוקח יותר, ובשביל זה אני קיימת. אני יודעת איך להגיש את הבקשה ואילו מסמכים צריך לצרף, ואז זה הולך מהר יותר".
איפה מגדלים את הקנאביס?
"אין יבוא או יצוא, הכל מספקים מקומיים שמגדלים כ־90 זנים בחממות. מיקום הגידול הוא הסוד הכי שמור בארץ, יש שמירה מסביב לשעון על החממות עם אבטחה כבדה מאוד. אי־אפשר להיכנס לשם בכלל".
צריך להתאים את הזן לסוג המחלה?
"זה אינדיבידואלי, אבל בגדול כן. חולה יכול למקסם את יעילות הטיפול אם הוא ידע איזה זן ספציפי הוא צריך. למשל, 'אדום קרנפים' מתאים לחולי קרוהן וחולי סרטן, כי זה מרגיע,
מעלה את התיאבון ואת מצב הרוח, וגם עוזר לשינה. הזן 'תכלת' מתאים לבעיות קשב וריכוז, פוסט־טראומה ואסתמה. לפעמים אני מערבבת בין שני זנים: 'פינק פלויד', למשל, הוא ערבוב בין הזן האדום לזן הוורוד, שנותן אנרגיות עד שהבן אדם שוכח את הכאבים ונעשה מפוקס".
מפוקס? זה לא עושה את המטופלים קצת מסטולים?
"אם זה עושה אותך זומבי ומסטולה, ואת אוהבת את זה, אז בסדר, אבל זה לא לצורך רפואי. אם משהו עושה אותך מסטולה, תחליפי לזן שיש לו השפעה פסיכוטית נמוכה יותר".
איך את צורכת את הקנאביס שלך?
"בשילוב, יש לי רישיון גם לפרחים וגם לשמן. פעם רק עישנתי,
אבל הורדתי מעצמי עשרה גרם פרחים וקיבלתי במקום זה עשרה גרם שמן בשביל הטעימות שאני עושה לחברה".
מה שאת טועמת במסגרת הטעימות מחושב לך בכמות הפרטית שלך? חשבתי שאת כמו ילדה בחנות ממתקים, טועמת כמה שאת רוצה.
"הלוואי. אין לי פרוטקציות, עלה אחד מיותר אני לא מקבלת, רק כמה שמתיר הרישיון. אבל יש לי כמות שמספיקה לי. טעימת זנים חדשים היא חלק קטן ממה שאני עושה, אין זנים חדשים כל יום, גם לא פעם בחודש, אבל אני כל הזמן בודקת מה יוצא למטופלים, ותמיד עם אצבע על הדופק".
באיזה אופן הכי מומלץ לקחת את זה?
"אידוי, כי זו צורת המיצוי הכי טובה של החומר הפעיל. החומר מתפרק ב־200-180 מעלות, ומכשיר האידוי מכוון לטמפרטורה הזאת".
ילדות בחווה של אריק שרון
ולרשטיין, גרושה כבר 32 שנה, היא אם לאלה (26), שנולדה מקשר רומנטי קצר עם בן זוג שהכירה בבית הספר היסודי, לאחר שנפגשו בכנס מחזור אחרי גירושיה. אלה, סטודנטית לאנתרופולוגיה, סוציולוגיה ותקשורת באוניברסיטת תל־אביב, סובלת אף היא ממחלות שונות, ובהן אסתמה וקוליטיס, שבגינן קיבלה גם היא לפני שנתיים רישיון לקנאביס. היא למדה מאמה את התורה והיום גם היא מדריכה ועוזרת לאחרים.
עדינה, בת זקונים במשפחה של שלושה ילדים, נולדה בחוות השקמים (כן, זו שלימים הייתה של אריק שרון). הוריה היו ניצולי שואה שעלו לארץ מגרמניה אחרי המלחמה ואביה, שהיה ציוני, רצה לעסוק בחקלאות ורכש את החווה. "אי־אפשר היה לחיות שם, לא היו מסביב בתי ספר, אז גרנו ברמת גן ואת כל החופשים היינו מבלים בחווה", היא מספרת. "בסוף המרחק הכריע את ההורים, הם עברו לאשקלון ואנחנו כל הזמן היינו בחווה. היו לנו אלף כבשים, אבא שלי עבד נורא קשה. הוא נפטר בגיל 47, כשהייתי בת 14. ואז אמא שלי מכרה את החווה לאריק שרון".
עד לפני 15 שנה חייתה ולרשטיין עם בתה היחידה באשקלון, והייתה בעלת חברת קייטרינג בשם "עדינה בישולים". בשלב מסוים סגרה את החברה, ולאחר שחלתה מכרה את ביתה באשקלון וקנתה דירה בנתניה. "היום אני לא יכולה להחזיק סכין, היא נופלת לי מהיד, המפרקים כבר לא מתפקדים, וזה משפיע על מאה אחוז מהחיים. אפילו בקבוק קולה קשה לי לפתוח", היא אומרת. "שום תרופות לא עוזרות לי, רק הקנאביס הציל לי את החיים".
היית רוצה שתהיה לגליזציה לקנאביס?
"בהגבלות מסוימות כן. זה יכול להיות טוב לפנאי, וזה גם יוריד את
העניין של הסחר, של הביקוש ושל המחירים הגבוהים בשוק. אנשים לוקחים ממילא, אז כדאי שיהיה מסודר. המדינה יכולה להרוויח מזה מסים, זה ייצור מקומות עבודה ויהיה טוב לכולם. תראי מה קורה במדינות בארצות הברית שבהן זה חוקי, אנשים מקבלים החזרי מס על צריכת קנאביס. במקומות שבהם יש לגליזציה יש פחות פשיעה, פחות תאונות דרכים. את רואה מחקרים והלסת נופלת. מה, אלכוהול טוב יותר?".
אז למה לא משנים את החוק לדעתך?
"בגלל חברות התרופות, יש להן לובי חזק בכנסת. אני אומרת: טוב, לא צריך לגליזציה, אבל לפחות שתהיה אי־הפללה. למה בן אדם שמעשן ג'וינט בביתו ותופסים אותו, צריך לסחוב תיק פלילי?".
את לא חוששת שטרמפיסטים ירכבו על רישיון של חולה מאושר כדי לזכות בחומר איכותי?
"בטח שיש חשש, אבל אני יודעת לסנן אותם. אפילו לא צריך חוש. אם מישהו מנסה לעבוד עליי או על המערכת, אני מזהה את זה מהר מאוד. אם פונה אליי מישהו שרוצה להוציא רישיון לסבתא שלו או לדודה שלו, זה קצת חשוד, באנשים כאלה אני לא מטפלת. לי אין בעיה שכל אחד ייקח, גם אם הוא לא חולה, אבל אנשים כאלה מזיקים לתדמית ולקידום הנושא".
אפשר להניח שבבחירות הצבעת לעלה ירוק?
"כן, כמובן. אני בעד הנגשת החומר, שכולם יהיו מבסוטים, למה לא? אני גם בעד הכרת החומר כתרופה ולא כסם באופן רשמי, כי זה משפר את החיים גם של המשפחות וגם של הביטוח לאומי. הרבה אנשים שמקבלים קנאביס התחילו לעבוד. אנחנו חיים במדינה שהיא ממילא לחוצה, ברגע שאנשים יהיו רגועים יותר, יהיה פה טוב יותר".
מה החלום שלך?
"לעשות תוכנית בישול בטלוויזיה. אמרו לי ללכת ל'מאסטר שף', אבל זה קטן עליי. באמסטרדם יש תחרות שנתית בינלאומית על זני הקנאביס, שנקראת 'קנאביס קאפ'. הייתי רוצה להיות שופטת שם, יש לי הידע והכישורים. אני עובדת על זה, יוצרת לעצמי קשרים בעולם, ואני עוד אגיע לזה. אני לא נחה לרגע. אבל ה־חלום הוא להקים מרכז תמיכה ארצי למשתמשי קנאביס ולפתוח אתר משלי לייעוץ און־ליין. בענף הזה יש גם הרבה קנאים, לא כולם יגידו עליי דברים טובים, אבל 99 אחוז מהציבור מפרגן לי, ומי שלא טוב לו - שיעשן משהו".
- כתבה זו התפרסמה גם ב"לאשה", זהו הנוסח הנכון
