המשחקים האולימפיים המודרניים, המתקיימים כבר 120 שנה, לא מייצרים רק שיאים ספורטיביים. אולימפיאדות מהוות גם הזדמנות להפגנת יכולות אדריכליות. חלק מהמדינות והערים המארחות מתהדרות במתקני ספורט שהפכו לציוני דרך. כך, למשל, אצטדיון פאנאתינאיקו באתונה, שנבנה על שרידי אצטדיון עתיק שנחשף ב-1870, והיה הראשון לארח את האולימפיאדה המודרנית ב-1896; "שדה פרנסיס" בסנט לואיס, מיזורי, שהיה הראשון לארח אולימפיאדה בארצות הברית, ב-1904, ומושביו היו הראשונים שנוצקו בבטון מזוין; או האצטדיון האולימפי באמסטרדם, שבו הלפיד האולימפי הוצב לראשונה, ב-1928, בראש מגדל בנוי.
אבל יש מתקנים אולימפיים שעשו יותר מציון דרך היסטורי, והפכו לאייקונים אדריכליים בלתי נשכחים. הנה תשעת הבולטים בהם:
1. הקטן: האצטדיון האולימפי של שטוקהולם, שוודיה
נחנך: 1912
שופץ פעמיים: 1950, 1990
אדריכל: טורבן גרו
עלות הקמה: 1.3 מיליון קרונות שוודיות
מקומות ישיבה: 13,145 (כולל תוספת אפשרית של 2,000 מושבי עץ זמניים).
רגע אולימפי: באצטדיון נשברו (לא רק באולימפיאדה) 87 שיאי עולם באתלטיקה - יותר מבכל אצטדיון אחר בעולם
האצטדיון חגג השנה יום הולדת 104 והוא עדיין פעיל. תחילה הוא תוכנן כמבנה זמני מעץ, כנהוג באותן שנים (כך נעשה באולימפיאדות פריז 1900 ולונדון 1908). לאחר זמן הוא נבנה כאצטדיון קבוע עשוי בטון, אבן ולבנים עם 13 אלף מושבים, מה שהופך אותו לאצטדיון האולימפי הקטן ביותר בכל הזמנים.
400 אלף לבנים אדומות מרכיבות את הארנה, שנראית כמו מבצר ומעוצבת כמחווה לקולוסיאום האגדי ברומא: קשתות גבוהות מקיפות את המגרש בקומת הקרקע, ואת חלקו העליון מעטרות קשתות קטנות.
בקצה הדרומי ממוקמת הכניסה, גם היא בהשראת עיר נצורה או טירה. מפתח-קשת גדול נמתח בין שני מגדלים משושים המעוטרים בדגלים. הקשת הגדולה מכניסה את המבקרים לאווירה חגיגית והרואית, לקראת המעבר אל המושבים במגרש. בין שני המגדלים נפרש בעבר יציע מוגבה, שהוסר בשיפוץ שנערך ב-1990. האצטדיון מארח עד היום משחקי כדורגל, תחרויות אתלטיקה והופעות מוזיקה גדולות.
2. המרתיע: האצטדיון האולימפי של ברלין, גרמניה
נחנך: 1936
שופץ פעמיים: 1974, 2004
אדריכל: ורנר מארך
תקציב שיפוץ (2004): 242 מיליון אירו
מקומות ישיבה: 70 אלף
רגע אולימפי: האתלט האפרו-אמריקאי ג'סי אוונס זכה בארבע מדליות זהב במשחקים שהתקיימו מול פניו של אדולף היטלר
זכייתה של ברלין (על פני ברצלונה) באירוח המשחקים האולימפיים של 1936 סיפקה לרייך השלישי הזדמנות להפצת תעמולתו בתהודה עולמית. בניית האצטדיון האולימפי לוותה בפיקוח צמוד של אדריכל הרייך, אלברט שפאר, ועיצובו תאם את האידיאולוגיה הכוחנית שאימצה גרמניה הנאצית. האלמנט הבולט הוא מעטפת העמודים, שביניהם מרפסת היקפית, המשווים לאצטדיון מראה סדור, נוקשה ויציב. טבעת האצטדיון האובלי חפורה בעומק של עשרה מטרים מתחת לאדמה, ובולטת מעליה לגובה של 13 מטרים.
במרכז האצטדיון מדשאה רב-תכליתית, וסביבה מסלולי ריצה וקפיצה. בצדו המערבי שני עמודים בגובה 88 מטרים וביניהם תלוי סמל הטבעות האולימפיות. הטבעת ההיקפית פתוחה בצד זה, לכניסת הלפיד האולימפי וכשער לרצי המרתון.
לאורך 70 שנות קיומו, עבר האצטדיון תהפוכות רבות. במלחמת העולם השנייה עובו חלקים שלו, כדי שיוכל לשמש כבונקר; ב-1945, ימים אחדים אחרי כניעת גרמניה הנאצית, עלה המבנה באש וניזוק קשות; ב-1946 נכנסו אליו כוחות בריטיים, שפינו אותו סופית מחזקתם רק ב-1994. ב-1974 נוסף לאצטדיון גג קירוי קל, שקוף למחצה, שנתמך בעמודי פלדה לבנים ודקים. השיפוץ של 2004 הוסיף שתי שורות ישיבה בטבעת הנמוכה, ומקומות ישיבה ל-VIP. לאחר השיפוץ, הגדיר אותו איגוד הכדורגל האירופאי כאצטדיון 5 כוכבים. כיום פועל כאן מרכז מבקרים, נערכים סיורים מודרכים ומתקיימים בו אירועי ספורט ואירועים עסקיים.
3. המגדל: האצטדיון האולימפי של הלסינקי, פינלנד
נבנה: 1934-1938
שופץ שלוש פעמים: 1994 ,2005 ,2016
אדריכלים: ירג'ו לינדגרן, טויבו ג'אנטי
תקציב שיפוץ (2016): 209 מיליון אירו
מקומות ישיבה: 70 אלף בהקמה, 39 אלף כיום
רגע אולימפי: ברית המועצות השתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים הללו. כך גם ישראל, בשנה הרביעית להקמתה
חבלי לידה רבים ליוו את הקמתו של האצטדיון בהלסינקי. בנייתו החלה ב-1934 והסתיימה ב-1938, מתוך כוונה לארח את המשחקים של 1940, שהועברו לעיר מטוקיו. בצלה של מלחמת העולם השנייה בוטלו המשחקים האולימפיים, והלסינקי זכתה לארח את האולימפיאדה רק ב-1952.
בעת הקמתו היה לאצטדיון, ולמגדל המדרגות הספירליות שלצדו (שגובהו 72 מטרים), מראה מודרניסטי מובהק, עם לולאת בטון מוחלק שרכבה על עמודים והקיפה את האצטדיון. אך מאז עברו על המבנה לא פחות משמונה גלגולים ושיפוצים, ששינו את אופיו. לולאת הבטון החלקה הוחלפה בפלטות מרצדות. האצטדיון שימש במשך שנים כביתה של נבחרת הכדורגל הפינית, ובימים אלה הוא עובר שיפוץ נוסף שיסתיים ב-2019, ויעניק לו מראה חדש. מגדל המדרגות הספירליות עדיין מספק, ממרפסת הגג שלו, תצפית פנורמית על העיר.
4. המסורתי: אולם הספורט הלאומי יויוגי. טוקיו, יפן
נחנך: 1964
אדריכל: קנזו טנגה
עלות הקמה: כ-83 מיליון דולר
מקומות ישיבה: 13,291
רגע אולימפי: הג'ודו הוכנס לראשונה למשחקים כענף אולימפי, במחווה למדינה המארחת, שזכתה בארבע מדליות (שלוש זהב ואחת כסף) מתוך ה-16 שחולקו בענף
אולם הספורט הלאומי יויוגי נבנה לצד האצטדיון האולימפי (עליו בהמשך). טנגה נמנה עם האדריכלים המודרניסטים הבולטים של יפן. את ההשראה הוא שאב משני מונומנטים מודרניסטיים שנבנו כעשור לפני יויוגי: אצטדיון ההוקי באוניברסיטת ייל בארה"ב, שתכנן האדריכל הפיני אירו סרינן; וביתן פיליפס, שאינו קיים עוד, בתכנונו של גדול האדריכלים המודרניסטים, לה-קורבוזיה, בתערוכת בריסל.
האולם משלב גם השפעות מקומיות: במרכז הגג שלו עמוד שדרה מוגבה, שממנו נפרשים ומשתפלים פאנלים בקימורים אל הקרקע. בכך הוא מזכיר גג של פגודה. האולם גם ממוקם, עם אולם קטן במראה דומה (אף הוא בתכנון טנגה), במרכז פארק עירוני גדול, שונה ומובחן מהסביבה הטבעית כפי שבלטו ארמונות עתיקים בגנים היפניים. בעתיד ישמש האולם את טורניר הכדוריד של האולימפיאדה ב-2020.
האצטדיון האולימפי של טוקיו נבנה ב-1958, בתכנונו של האדריכל מיטוסו קטיאמה. לפני שנתיים הוא נהרס ועל חורבותיו ייבנה אצטדיון חדיש לטובת אולימפיאדת 2020. המהלך לווה בשערורייה בינלאומית: האדריכלית זאהה חדיד זכתה בפרויקט, אך הצעתה נפסלה בעקבות מחאתם של אדריכלים יפנים בולטים. חדיד, האדריכלית המפורסמת בתבל, ומי שתכננה את מרכז המים באולימפיאדת לונדון, הגיבה על הפסילה בכעס רב, ערב מותה השנה.
5. הענן: האצטדיון האולימפי במינכן, גרמניה
כינוי: אולימפיה שטדיון
נחנך: 1972
אדריכלים: פריי אוטו, גונתר בניש
עלות הקמה: כ-78 מיליון דולר האצטדיון, 96 מיליון דולר הגג
מקומות ישיבה: 57,450. מקומות עמידה: 11,800
רגע אולימפי: על אולימפיאדת מינכן (שסיסמתה הייתה, כמה אירוני, The Happy Games), מעיב טבח 11 הספורטאים הישראלים בידי טרוריסטים פלסטינים, חברי ארגון "ספטמבר השחור". בעקבות הטבח הופסקו המשחקים ליום וחצי, ואחר כך נמשכו כרגיל. בצד הספורטיבי עצמו, לא יישכח שיאו של השחיין היהודי-אמריקאי מארק ספיץ, שגרף במינכן שבע מדליות זהב ושבר שבעה שיאי עולם
האצטדיון האולימפי הוקם במכתש, שנוצר מהפצצות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. הוא תוכנן כמבנה דמוי ענן, השואב השראה צורנית מהרי האלפים - סגנון שעמד בניגוד חריף לאצטדיון הכוחני שנבנה בברלין הנאצית ב-1936. עבודתם המדויקת של האדריכלים במינכן איפשרה להרכיב את המבנה בצורה טרומית, מחוץ לאתר.
גלי זכוכית אקרילית נפרשו כשמיכה על האצטדיון, וגם בין מוקדי הכפר האולימפי. קצות השמיכה נישאו על כבלים שנמתחו מתרנים גבוהים. מבנה ה"אוהל" השקוף נותר פתוח בקצותיו, כדי לאפשר תנועה רציפה בין המוקדים, כשהוא עולה ויורד לפי חשיבות וגודל הקירוי הנדרש לפעילות שמתחתיו.
מצבו של האצטדיון נותר טוב. עד 2005 שימש כביתן של קבוצות הכדורגל באיירן מינכן ומינכן 1860. ב-1997 וב-2012 הוא אירח את גמר ליגת האלופות. מלבד כדורגל, מתקיימים בו מירוצי מכוניות, תחרויות ספורט והופעות מוזיקה גדולות. לתיירים מוצע גם סיור אדריכלי באצטדיון ובפארק הסמוך אליו.
6. חוד המחט: מגדל התקשורת במונז'ואיק. ברצלונה, ספרד
נחנך: 1992
אדריכל: סנטיאגו קלטראווה
עלות הקמה: כ-10 מיליון דולר
רגע אולימפי: בעקבות ההיתר לשתף שחקני כדורסל מקצוענים, ארה"ב הציגה לראשונה את ה-Dream Team - נבחרת של כוכבי האן.בי.איי (מייקל ג'ורדן, מג'יק ג'ונסון, לארי בירד, צ'ארלס ברקלי, פטריק יואינג ואחרים), שהביסו את כל מתחריהם ב-44 נקודות בממוצע וזכו במדליית הזהב
האצטדיון האולימפי נבנה כבר ב-1929 בגבעת מונז'ואיק, "הר היהודים". לקראת האולימפיאדה ב-1992 הוא שופץ, ולצדו נבנה מגדל התקשורת בתכנונו של האדריכל והמהנדס סנטיאגו קלטראווה (מי שיתכנן לימים גם את גשר המיתרים בכניסה לירושלים). המגדל, שגובהו 136 מטרים, עשוי מ-1,000 טונות פלדה ומסתיים בחוד מחט. הוא נראה כמשיכת קו לבן מתפתל בין שמיים וארץ, ופרשנים ראו בו דמות אתלט כורע ברך לפני קבלת המדליה, או רץ הנושא את הלפיד האולימפי.
תחתית המגדל, העשויה בטון ונראית כחצאית קפלים פרושה, מסתירה את חיבורו לקרקע. בסיס הבטון מחופה בשברי קרמיקה לבנה, כמחווה לשימוש שעשה האדריכל אנטוניו גאודי בחומר הזה ביצירותיו הפיסוליות, המעטרות את העיר עד היום. מאז האולימפיאדה, משמשים הפארק האולימפי ומגדל התקשורת כאטרקציות תיירותיות למבקרים הרבים בברצלונה. באצטדיון האולימפי נערכים, בין השאר, מופעי מוזיקה גדולים.
7. המתפרק: אצטדיון אוסטרליה. סידני, אוסטרליה
כינוי: אצטדיון ANZ (ובעבר "טלסטרה". השם נגזר מנותני חסות שונים)
נבנה: 1999. שופץ: 2001
אדריכלים: בליי לוב (בנייה), פופולוס (שיפוץ)
תקציב הקמה: 690 מיליון דולר אוסטרלי (היום, כ-523 מיליון דולר אמריקאי)
מקומות ישיבה: 110 אלף בהקמה, 83 אלף אחרי השיפוץ
רגע אולימפי: בסידני 2000 השתתפו לראשונה נשים בקרב חמש ובתחרויות הרמת משקולות. בריג'יט פישר הייתה לאשה הראשונה שזכתה בשתי מדליות אולימפיות בהפרש של 20 שנה
האצטדיון תוכנן בהשראת כובע הקאובוי האוסטרלי המסורתי (אקוּברה). בפתיחת המילניום השני, החל לחלחל לשדה האדריכלות התכנון הירוק, הזול וה"גמיש". אוסטרליה, שכבר זכתה לארח את המשחקים ב-1956, חיפשה שפה אדריכלית שתבשר על המוטו המקיים. כך תוכנן מבנה שמבוסס על כניסת אוויר ואור טבעיים בלבד.
בארבע פינותיו מוקמו מגדלי מדרגות ספירליות, שיצרו את אשליית "העמוד המסתובב" בזמן הכניסה והיציאה של הקהל אל המגרש וממנו. בתום המשחקים, כדי להוזיל את עלויות התחזוקה של האצטדיון, הוסרו שתי כנפי היציעים וקירוי הגג החלקי הושלם מעל הדפנות.
היום לאצטדיון יש צורה אובלית, ויריעות הגג שלו אוגרות מי גשם למכלים תת קרקעיים, מהם הם נשאבים לשימוש חוזר.
8. הראוותני: האצטדיון הלאומי של בייג'ין, סין
כינוי: קן הציפור
נחנך: 2008
אדריכלים: הרצוג ודה מרון בשיתוף איי וואי וואי
עלות הקמה: 428 מיליון דולר. תחזוקה: 9 מיליון דולר בשנה
מקומות ישיבה: 91 אלף
רגע אולימפי: השחיין האמריקאי מייקל פלפס שבר שבעה שיאי עולם ושיא אולימפי אחד, וחזר הביתה עם שמונה מדליות זהב. לימים הפך לספורטאי האולימפי המעוטר בהיסטוריה (22 מדליות, מהן 18 מזהב)
באולימפיאדת בייג'ין הציגה סין לעולם את עוצמתה, כשהיא משתמשת בין היתר באדריכלות ראוותנית. האצטדיון הלאומי, שתוכנן בשיתוף האמן הסיני, מתנגד המשטר, איי וואי וואי, ממוקם על בסיס מוגבה במרכז הכפר האולימפי, ונראה מרחוק בצורתו האובלית השלמה. מקרוב הוא נחווה כרשת של קורות ותומכות, המזכירות את סידור הזרדים בקן ציפורים, ומכך נגזר שמו.
הקורות והתומכות עשויות פלדה ועוטפות חללים ציבוריים בדפנות האצטדיון – מסעדות, חנויות ובתי מלון. ביניהן עוברים גם מסלולי תנועה – מדרגות, מסדרונות ומעליות - המקשרים אל המגרש. האצטדיון מקורה בחלקו: רשת הפלדה הלבנה, שיוצרת את בסיס הקירוי, אטומה ביריעות. אף שהאדריכלים הצהירו, כשזכו ב-2002 בתחרות לתכנון האצטדיון, שהעיקרון החשוב ביותר מבחינתם הוא לפתח אדריכלות שתמשיך לתפקד כאתר עירוני גם לאחר המשחקים, היום אין לאצטדיון משתמשים קבועים. בכפר האולימפי מבקרים מדי יום בין 20 ל-30 אלף איש, שיכולים להנות משלג מלאכותי ולהשתעשע בפארק מים. אתרים אחרים בכפר, כמו למשל "קופסת המים", הוזנחו, ננטשו ואף נהרסו. בעתיד יתקיימו ב"קן הציפור" טקסי הפתיחה והנעילה של אולימפיאדת החורף 2022.
9. מרכז ספורט המים באולימפיאדת לונדון, בריטניה
נחנך: 2011
אדריכלית: זאהה חדיד
עלות הקמה: 269 מיליון לירות שטרלינג
מקומות ישיבה: 17,500 במהלך האולימפיאדה, 2,500 מאז פתיחת המרכז בפורמט המוקטן לקהל ב-2014
רגע אולימפי: יוסיין בולט זכה בשלוש מדליות זהב (בריצות ל-100 ו-200 מטרים ובמירוץ השליחים), והיה לאתלט הראשון שזוכה בשלוש המדליות האלה בשתי אולימפיאדות
הזכייה השלישית באירוח האולימפיאדה (אחרי 1908 ו-1948), הציבה את הממלכה המאוחדת בפני אתגר גדול, אך המשבר הכלכלי של 2008 שינה את צורת החשיבה על האירוע. הוועדה שקיימה את התחרות לתכנון המרכז האולימפי לספורט המים דרשה מהמתמודדים בניין "ירוק" ומקיים, עשוי מחומרים ממוחזרים, והגבילה את כמות הפלדה המותרת לשימוש בו, כדי להוזיל משמעותית את הקמתו. המתמודדים נדרשו לכלול בהצעה שתי חלופות: אחת רחבה לשימוש בזמן המשחקים, ושנייה לשימוש יומיומי, אחרי המשחקים, שלא ידרוש תחזוקה יקרה. וכך, הכנפיים של הבניין הוסרו בתום המשחקים.
מרכז המים, הממוקם בכפר האולימפי, גובל בשלוש חזיתות עם הנהר המתפתל סביבו. תנועת המים היתה ההשראה העיצובית של זאהה חדיד. גג הבטון המפוסל של המבנה, שצורתו כמעין גל, מעוגן בשלוש נקודות לקרקע וחובק את בריכות השחייה האולימפיות. הגג מחורר בחלקו בפתחי אור שצורתם כטיפות, כפי שעשתה האדריכלית גם בבניין שתכננה באוניברסיטת אוקספורד, המועמד כעת לפרס בפסטיבל האדריכלות העולמי (WAF).
היציעים המוגבהים שסבבו את בריכת השחייה בזמן האולימפיאדה, ושימשו כדופן אטומה למבנה, הוסרו בתום המשחקים, וחשפו קירות זכוכית גדולים, המאירים את חלל הבריכה באור טבעי. מאז 2014 משמש המרכז כבריכה ציבורית. במאי השנה אירח את אליפות אירופה בשחייה.
בואו להיזכר במופע האדריכלות המרהיב של לונדון 2012. לחצו על התצלום
