"נולדתי ביפו להורים ניצולי שואה וקשי יום, הבכורה מבין ארבעה ילדים. נולדתי עם מום במפרק הירך, שגרם לי כאבים מגיל צעיר, ובהמשך צליעה מאוד קשה. אבל בתפיסה שלי אני אדם עצמאי, ולא נתתי לנכות שלי לנהל אותי. ניהלתי חיים רגילים – שירתתי בצבא ולמדתי רפואה אלטרנטיבית.
"בגיל 28 התאהבתי ועברתי לחיות עם בן זוגי. כעבור שלוש שנים נכנסתי להיריון. כשהייתי בחודש החמישי, בן הזוג שלי התאהב באישה אחרת. הוא קם ועזב, ומאז ניתק את הקשר איתי. הרגשתי נטושה, מדוכאת ומבוהלת. פחדתי פחד מוות להישאר לבד. עברתי לגור אצל אחותי בכרמיאל ונשארתי לגור אצלה כשנה וחצי.
"אחרי שבני דניאל נולד, עבדתי במגוון עבודות כדי לשרוד. נאלצתי לנהל מאבק מתיש על הזכות לקבל דירה בדיור הציבורי בכרמיאל והבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי.
"כשהבן שלי היה בן שלוש, נרשמתי לכמה קורסים בחינוך ובספרות באוניברסיטה הפתוחה. חשבתי שלימודים יעזרו לי ללמד את הבן שלי לקרוא, יעשירו אותי וייתנו לנו אפשרות לעתיד טוב יותר. אבל אז התחיל אחריי מצוד של הביטוח הלאומי. הם גילו את ה'פשע' שלי – ההחלטה ללמוד. לא עזר שחתמתי להם על הצהרה שאני לא לומדת לתואר, אלא רק לוקחת כמה קורסי העשרה. על פי חוק הביטוח הלאומי דאז, מאחר שאני מקבלת הבטחת הכנסה, אסור לי ללמוד כל קורס אקדמי. אני יכולה לבחור רק מתוך רשימת הקורסים שהם מציעים, שמסתכמים במקצועות שלא התאימו לי, כמו מטפלת או מזכירה.
"בעקבות ההחלטה שלי ללמוד, לא רק שהביטוח הלאומי שללו ממני את קצבת הבטחת ההכנסה; הם גם תבעו ממני החזר של 40 אלף שקל שכבר קיבלתי - סכום עתק במונחים של לפני 15 שנה. אני זוכרת את הרגע שבו קראתי את המכתב מהם, וחטפתי שוק. פשוט הפסקתי לנשום. גם בלי החוב הרי היינו במצב כלכלי קשה. גל של פחד נוראי שטף אותי.
"האבסורד והגיחוך שבחוק הביטוח הלאומי היו שמצידם יכולתי, למשל, לקנות בקצבה שלהם סמים. אבל ללמוד כדי לשפר את מצבי? זה אסור. הבנתי שזה עוול שמקבע את החלשים בחברה בעוני ובבורות, שזו מניעת השכלה בחסות המדינה שפוגעת בעיקר בחלשות ביותר – האמהות החד־הוריות.
"החלטתי לא לוותר. פניתי ללשכת הסיוע המשפטי, שהעמידה לרשותי עורך דין שייצג אותי ללא תשלום ותבע בשמי את הביטוח הלאומי. עד לסיום המשפט עברתי שלוש שנים של סיוט. הקצבה נשללה ממני, והגעתי למצב כלכלי מחפיר. לשלם על דברים בסיסיים, כמו אוכל וחשבונות, היה כמעט בלתי אפשרי עבורי. מחוסר ברירה שמתי את המצוקה ואת הכאבים בצד ולקחתי כל משרה שהייתה פנויה. עבדתי כסייעת בהסעות לילדים נכים. זה היה הזוי – אני, הנכה, עוזרת לילדים נכים. בגלל העומס הפיזי, מצב הירך שלי הידרדר. הגעתי למצב שלא יכולתי לרדת במדרגות הבית ונאלצתי לבקש מאמא שלי שתעשה עבורי את הקניות.
"ב-2003 נתנה השופטת מהא סמיר עמאר בבית הדין לעבודה בחיפה פסק דין תקדימי, שלפיו לאמהות חד־הוריות מותר ללמוד ולהשלים תואר במוסד אקדמי, גם אם הן מקבלות הבטחת הכנסה. הרגשתי תחושת ניצחון אדירה. אני, הקטנה, החלשה, הצלחתי לנצח את הגוף הכי רומס ואכזרי במדינה. המאבק שלי משפיע עד היום על מאות אלפי אמהות חד־הוריות: לא רק שהן מורשות ללמוד, מוקצית להן גמלת לימודים שמאפשרת להן לצאת ממעגל העוני.
"בשנים שעברו מאז, השלמתי תואר בספרות ובחינוך ואחריו למדתי גם הנחיית קבוצות ואימון אישי במטרה לעזור לאנשים לקבל כלים ולהפוך את החלומות שלהם למטרות בנות השגה. הבן שלי, דניאל, משרת בצה"ל, ובמקביל התחיל ללמוד לתואר.
"בשנה שעברה הוצאתי ספר ילדים ונוער פרי עטי – 'הזיברפה' (בהוצאת סער), שמתאר בעצם את התובנות של סיפור חיי. החלום החדש שלי הוא שכל ילד, ילדה או מבוגר, שחושבים שהם לא יכולים, יקראו את הספר ויידעו שהם כן".
השורה התחתונה:
"אפשר לשנות את החיים ולהגיע לתוצאות, ולא משנה מאיזו נקודה מתחילים".
______________________________________________________
הדוגמן אבירם זיו פתח עסק כדי לקנות דירה לאמו החד-הורית. הקליקו על התמונה:
מה הסיפור שלכם?
אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il
