ציור מרחם ומלידה: מציירת את התינוקת שלי, שעוד לא נולדה

במסגרת פרויקט הגמר של מכללת הדסה ירושלים, יצרה אירית פז-זואריץ ציורים-צילומים מדהימים שלה ושל התינוקת שבבטנה. "הציור עזר לי להתחבר לבתי"

אירית פז-זואריץ

|

13.07.16 | 10:12

"בהתחלה מרגישים רק עייפות, אבל כשמתחילים להרגיש את התינוק בבטן, זה עולם אחר" (צילום: אירית פז-זאוריץ)
"בהתחלה מרגישים רק עייפות, אבל כשמתחילים להרגיש את התינוק בבטן, זה עולם אחר" (צילום: אירית פז-זאוריץ)
"גיליתי דרך מיוחדת ושונה כיצד להתחיל את הקשר עם התינוקת שלי" (צילום: אירית פז-זאוריץ)
"גיליתי דרך מיוחדת ושונה כיצד להתחיל את הקשר עם התינוקת שלי" (צילום: אירית פז-זאוריץ)
"ההרגשה שיש בן אדם בתוכך, החוויה של לב אחר הפועם ממש ליד שלך ותלוי בך - זה נס" (צילום: אירית פז-זאוריץ)
"ההרגשה שיש בן אדם בתוכך, החוויה של לב אחר הפועם ממש ליד שלך ותלוי בך - זה נס" (צילום: אירית פז-זאוריץ)

לפני עשרה חודשים נכנסתי להריון הראשון שלי. תמיד חלמתי על איך זה יהיה, אבל בפועל זה היה הפוך מכל מה שציפיתי. הכל משתנה. הגוף לא מגיב כמו קודם, את לא מבינה את עצמך, את צוחקת ובוכה באותו רגע, את רוצה את הכל וכלום בו זמנית. רק רציתי להיות עם בעלי, לא לדבר בטלפון, לא לצאת, להיות בבית, רגועה, שקטה, בלי לדאוג מדברים אחרים.

 

לצייר ולהתחבר לתינוקת שבתוכי

בהתחלה מרגישים רק עייפות, אבל כשמתחילים להרגיש את התינוק בבטן, זה עולם אחר. ההרגשה שיש בן אדם בתוכך, החוויה של לב אחר הפועם ממש ליד שלך ותלוי בך - זה נס. אין דרך טובה להסביר את זה. הידיעה שהגוף הופך להיות קן, שהתינוק חלק ממך, מהגוף, מהנשמה ומהאהבה שיש לך עם בעלך - זה נס. אין מילה אחרת.

 

כשמתחילים להבין את כל זה, מגיעה גם ההפנמה שהחיים הולכים להשתנות מקצה לקצה, שום דבר לא יהיה כמו שהיה ויותר מזה, יהיה מישהו אחר, נוסף, חשוב וטהור יותר מכולם. עם זאת, צריך לקחת את הזמן כדי להכיר את הבן אדם המיוחד שנכנס לחיים שלך, להתחיל לבנות את הקשר איתו מהרגע הזה, לא כשהוא נולד, אלא עוד בזמן היותו בבטן.

 

אני גיליתי דרך מיוחדת ושונה כיצד להתחיל את הקשר עם התינוקת שלי. זה התחיל כמו רבים מאתנו: הדיבור איתה, אחר כך המגע, אך הדרך הכי משמעותית שמצאתי הייתה הציור. אני מציירת מגיל 4. תמיד כשאני נמצאת בלחץ או צריכה להירגע, אני מציירת וזה עוזר לי להתחבר לעצמי שוב. במהלך ההריון זה סייע לי להתחבר גם לעצמי וגם לתינוקת שבתוכי.

 

כששמתי לב שיש לי המון תחושות ורגשות בפנים ודברים רבים שאני רוצה לומר ולבטא, אך לא מוצאת את הדרך הנכונה לעשות זאת, פניתי לציור. ציירתי את הגוף שלי ואת התנועות שהרגשתי בפנים, צילמתי את עצמי מציירת ורציתי להמשיך. הרגשתי יותר מחוברת לעצמי ולתינוקת. ציירתי איך אני רואה את הגוף שלי ואת המקומות שהייתי מרגישה בהם לחץ מהתינוקת.

 

"הרגשות שלי באו לידי ביטוי דרך הצבעים והשילוב ביניהם" (צילום: אירית פז-זאוריץ)
    "הרגשות שלי באו לידי ביטוי דרך הצבעים והשילוב ביניהם"(צילום: אירית פז-זאוריץ)
     

     

    קשר מיוחד ואישי

    ניסיתי סוגים שונים של ציורים עם הרבה צבעים, כדי לבטא את סערת הרגשות המיוחדת שהתחוללה בתוכי. מעט מאוד מילים ובעיקר צורות. מה שסייע לי הכי הרבה זה לצייר את התנועות שלה, איך אני מדמיינת אותה ואיך הכל ייראה לאחר שהיא תיוולד.

     

    במשך כל ההריון ציירתי וגיליתי את הפן הטיפולי בזה, את התרפיה. סוג חדש של טיפול אומנותי עצמי, בלי צורך במתווך או מטפל. הרגשות והתחושות נמצאים בפנים, לא צריך להתבייש בהם, לא חייבים לדבר עליהם או לשתף אותם עם מישהו אחר. נוצר קשר עם התינוקת בבטן, קשר מיוחד אישי. היא חלק ממני ואני מרגישה את זה, מבלי צורך להסביר ולפרש.

     

    החוויה הזו גרמה לי לרצות להיות בן אדם יותר טוב, רוחני יותר וצדיק יותר, כדי שאוכל לתת לה את הדברים הכי טובים בעולם. כל החוויה הזו היא מאד אישית. אני לא מצפה שאחרים יבינו על מה אני מדברת, כי רק עם העשייה אפשר לגלות את זה. יש דברים שאני עדיין לא מבינה. איך הכל קורה וכיצד מה שהתחיל עם אהבה יכול להפוך לבן אדם אחר, עם חלומות, אופי, פוטנציאל, יכולות ונשמה. זה משהו שרק ה' יכול לעשות ולנו רק נשאר להגיד תודה שקיבלנו המתנה הכי גדולה בעולם.

     

    • פרויקט הגמר של אירית פז-זאוריץ יוצג ב-"Overexposure" - תערוכת הגמר, מחזור 2016 של החוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה ירושלים, בין התאריכים 7-19.7, ברח' הנביאים 37, ירושלים.

     

    "היא חלק ממני ואני מרגישה את זה, מבלי צורך להסביר ולפרש" (צילום: אירית פז-זאוריץ)
      "היא חלק ממני ואני מרגישה את זה, מבלי צורך להסביר ולפרש"(צילום: אירית פז-זאוריץ)

       

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד