אדריכלות

    רחוב הולנדי במודיעין: כשהחניה הופכת למחסן, הולכי הרגל בכביש

    הרעיון של רחוב משולב ושקט, שבו אפשר ללכת בביטחון, נשמע טוב על הנייר. במציאות הישראלית הרחובות ההולנדיים הם משהו אחר, והעירייה לא אוכפת

    דקל גודוביץ פורסם: 06.07.16 13:40
    מקומות החניה אינם מסומנים ומוסדרים, והחניה היא בשיטת תפוס כפי יכולתך. הפס הלבן שהעירייה סימנה אינו רלבנטי מבחינת הפקחים, מתברר (צילום: צביקה טישלר)
    מקומות החניה אינם מסומנים ומוסדרים, והחניה היא בשיטת תפוס כפי יכולתך. הפס הלבן שהעירייה סימנה אינו רלבנטי מבחינת הפקחים, מתברר (צילום: צביקה טישלר)

    "מודיעין עיר העתיד" היא סיסמתה של עיר השינה, שהביאה לשיא את הסגידה לרכב פרטי והפכה לסמל החיים הפרווריים בישראל. עשרים שנה ומשהו אחרי הקמתה, העתיד כבר כאן, ובמבחן המציאות הוא נראה קצת פחות עתידי והרבה יותר מציאותי-ישראלי.


    øçåáåú äåìðãéí áòéø îåãéòéï áöéìåí øçåá ëåøëåí ì à÷ñ ðè
    למה שנחסום רק את המדרכה אם אפשר לחסום גם את הכביש? ג'יפ קטן חונה ליד גינון על הכביש

    נסיעת עבודה למודיעין (ברכב פרטי, כי אין שום דרך אחרת להגיע לאחת השכונות שאינן סמוכות לתחנת הרכבת) הובילה לאחד מרחובות הפרחים בעיר: ציפורנית, כרכום, סביון, חרצית ושכניהם (תמיד נותנים לרחובות בערים חדשות שמות של פרחים ועצים). נכנסתי לרחוב וחיפשתי חניה, אבל למעשה נכנסתי לחניה וחיפשתי רחוב.

    כי הרחוב לא היה שם. מה שנגלה לעיניי היה חניון, כלומר שטח פתוח לחניה שבו מקומות החניה אינם מסומנים ומוסדרים, והחניה היא בשיטת תפוס כפי יכולתך.


    øçåáåú äåìðãéí áòéø îåãéòéï ì à÷ñ ðè
    מכוניות על המדרכה המסומנת בקו לבן חונות בחניה כפולה חוסמות את הכניסה לחניה הפרטית שלהן, או שמא לחניה שהפכה למחסן

     

    התוצאה היא אי-סדר מוחלט. רכבים חונים בכיוונים שונים: פעם בניצב ופעם במקביל, אחד אחרי השני, חוסמים זה את זה, חוסמים את המעבר להולכי רגל במדרכה שמסומנת בבירור בקו לבן רציף, ואפילו חונים בהתרחבויות נקודתיות קטנות ליד גינון, כך שנשאר מעבר צר ומסוכן לנסיעה. 

    במקור, הבניינים ברחוב תוכננו כשבקדמתם יש חניות פרטיות בקומת הקרקע. חניות מקורות וסגורות בתריס חשמלי. לכ דירה חניה אחת בתוך מבנה מקורה משלה. התושבים שינו את התוכנית לצרכיהם: יש דיירים שהחליטו להפוך את מבנה החניה המקורה למחסן, ואת הרכב להחנות ברחוב המשולב הצר; ויש לא מעט דיירים שמחזיקים בשתי מכוניות - תוצאה מתבקשת של החיים בעיר פרוורית עם תחבורה ציבורית ירודה - ולכן מחנים את הרכב השני על המדרכה כשהם חוסמים את החניה. מה שנקרא חניה בטור.

    כך הפך הרחוב ההולנדי לרחוב ישראלי.


    øçåáåú äåìðãéí áòéø îåãéòéï áöéìåí øçåá öôåøðéú ì à÷ñ ðè
     משפחה פוסעת ברחוב הולנדי במודיעין. בטוח זה לא


    øçåáåú äåìðãéí áòéø îåãéòéï áöéìåí øçåá öôåøðéú ì à÷ñ ðè
    במקום רחוב הולנדי, הילדים נאלצים ללכת על כביש הולנדי, כי המדרכה חסומה

     

    אין לדעת אם ההולנדים מודעים לנזק התדמיתי שנגרם לשמם - כמו שגבינת "עמק" תיקרא גבינת גאודה - שהרי רחוב הולנדי הוא רחוב משולב: כלי רכב והולכי רגל משתמשים בו יחדיו, בדרך כלל על גבי מרצפות משתלבות. האלתור שמתרחש ברחובות ההולנדיים של מודיעין מדגים את כושר ההישרדות החייתי שנדרש מיושבי הג'ונגל, שמסוכן לחיות בו בלי להיות מתוחכמים ועירניים. הולכי רגל, ובעיקר ילדים, נאלצים ללכת על הכביש משום שהמדרכה נתפסה על ידי מכוניות.

     


    העיקר שהשלט אומר אין חניה. שיהיה סדר. שזרים לא יתפסו לבחור את החניה שחוסמת לו את המחסן שהיה פעם חניה.

     

    זה מצחיק, כי רחוב משולב אמור להעניק להולכי רגל תחושת ביטחון, כפי שמציינת האדריכלית ד"ר אלס ורבקל, שותפה במשרד דרמן-ורבקל וראש התוכנית לתואר שני בעיצוב אורבני בבצלאל. "את המושג 'רחוב הולנדי' למדתי רק בארץ. זה לא מגיע מהולנד", אומרת ורבקל, שעלתה ארצה מבלגיה. "זה האקזוטיזם המקומי. בטח יש לזה סיבה היסטורית, אבל זה לא קורה רק בהולנד אלא בכל עיר אירופאית ימי-ביניימית. זה רחוב להולכי רגל בלבד, שרכב עובר בו במהירות נמוכה מאוד והוא משמש רק את תושבי השכונה.

    "באנגלית קוראים לזה Living street - קטיגוריה בתוך מושג נרחב יותר שנקרא 'מרחב שיתופי'", ממשיכה ורבקל. "זה נעשה באמצעות ביטול אבן השפה בין המדרכה לכביש, ביטול רמזורים ושילוט. מתקבל מרחב אחד שמרגיש כמו כיכר, מחזית בניין לחזית בניין. הנהג צריך להיות יותר זהיר ברחוב כזה, ובדיקות שנעשו הוכיחו שמספר התאונות יורד".


    øçåáåú äåìðãéí áòéø îåãéòéï áöéìåí øçåá ëåøëåí ì à÷ñ ðè

     

    איפה חונים ברחוב משולב?

    "יש פתרונות ויש חתכי רחוב, אבל זו שאלה כללית. צריך קודם להבין את המושג הרחב של share (שיתוף). יש רחוב מקומי, עירוני, וצריך לבוא עם פתרון נכון. אני לא מכירה ספציפית את הרחוב, אבל מודיעין מתוכננת לרכב פרטי, ופתאום להכניס רחוב שלא בעדיפות לרכב פרטי - זו בעיה. זה צריך להיות חלק מתכנון כללי עירוני. ברחוב מקומי שכונתי צריך לסמן בבירור איפה לחנות, ואחר כך הפיקוח הוא קריטי. גם במרכז תל אביב, אם לא היה פיקוח אנשים היו חונים על עצים ומדרכות וכל מה שאפשר. במודיעין אין ראייה כללית ואין פיקוח ושליטה, כי זו עיר שמתוכננת כולה לרכב פרטי".


    øçåáåú äåìðãéí áòéø îåãéòéï áöéìåí øçåá ëåøëåí ì à÷ñ ðè

     

    איך אפשר לסמן את אזור החניה?

    "יש כל מיני דרכים: בצבע, בעמודים נמוכים, בצמחייה ואפילו בשילוט דיגיטלי".

     

    במודיעין בחרו אמנם בסימון של קו לבן, אבל כפי שרואים בתמונות, לא כולם שמים עליו פס. משיחות עם כמה דיירים ברחוב, יש דעות לכאן ולכאן: מי שתומך בחניה המאולתרת שהסתדרה לה ככה עם הזמן, ומי שמתנגדים לסידור הזה. אם לילדים שנאלצה ללכת בכביש כעסה על התופעה, ואיש מבוגר שהתהלך לאיטו בכביש לא ראה שום בעיה. 

     

    איפה העירייה

    ובכל זאת, אם הדיירים לא שומרים על החוק - העירייה צריכה לעשות זאת. האם מדובר במדיניות עירונית? מחלקת פניות הציבור בעיריית מודיעין-מכבים-רעות השיבה, כי "העירייה אוכפת עבירות חניה מזה מספר שנים, על פי מדיניות שאושרה ופורסמה באתר העירייה. רחוב משולב, בהגדרתו, משמש במקביל הן את הולכי הרגל והן את הנהגים ועל שניהם חלה חובת הזהירות. לא בכל רחוב משולב מסומן קו לבן, ולא בכל מקום הפס הלבן מסמן מדרכה (בחלק מהרחובות הוא מסמן את הגבול בין שטח ציבורי לפרטי). ניתן לבדוק את הנושא במינהל ההנדסה/ מחלקת רישוי ומידע לתושבים.

    "קריאות פרטניות המופנות למחלקת פיקוח עירוני והמוקד העירוני מטופלות בהתאם לאילוצי המערכת וכוח אדם. לפקחים העירוניים מטלות רבות, במסגרת אכיפת חוקי העזר העירוניים, ופיקוח על עבירות חניה הינה משימה אחת מני רבות".


    øçåáåú äåìðãéí áòéø îåãéòéï áöéìåí øçåá ëåøëåí ì à÷ñ ðè
    שום פקח לא יבוא

     

    אם לתרגם את הדברים בלשון עדינה, העירייה מעלימה עין. כדי לבדוק איך מתורגמת המדיניות הזו בשטח, התקשרתי למוקד העירוני.

    שלום, אני דייר חדש ברחוב הציפורנית וראיתי שכולם חונים על המדרכה, אז רציתי לדעת אם מותר לחנות על המדרכה ברחוב או שתתנו לי קנס או גרירה.

    "אם אתה מחנה בלי לחסום מעבר לשכנים ולתנועה, זה בסדר. תסתכל איך מחנים שם כולם. אם זה לא חניה על המדרכה, זה בסדר".

    נראה לי שזה על המדרכה, כי יש שם פס לבן.

    "קשה לי להגיד לך ככה, כי אני לא רואה את זה".

    צודקת.


    øçåáåú äåìðãéí áòéø îåãéòéï áöéìåí øçåá ñáéåï ì à÷ñ ðè
    העיקר שהשלט הפרטי קובע שאין חניה. שחלילה לא יתפסו לו את המקום על המדרכה

     

    מי שכן היה צריך לראות את הנולד הוא האדריכל משה ספדיה, מי שתכנן את מודיעין. הנה מה שהוא כתב בדברי הרקע וההסבר לתוכנית מתאר מקומית מודיעין שערך ב-1998: "מרבית הרחובות בעיר הם 'רחובות דיור עירוניים', כלומר רחובות שאינם נושאים תנועה בלבד, אלא מהווים את השלד שעליו מתפתחת הפעילות העירונית (...) לאורך רשת רחובות המותאמת לטופוגרפיה, תתפתח מערכת מגורים עם טיפוסי בניינים בצפיפויות עירוניות. רשת זו, ביחד עם מערכת המעברים הציבוריים, תיצור מירקם של 'מתחמים' עירוניים במידות נוחות להולכי רגל".

    הפער בין המלים הגבוהות לחיים עצמם - גם הוא לא משתלב ברחוב המשולב במודיעין.

     

     

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אני קודם כל אדם, ואחר כך אדריכל.
    אני בוגר בהצטיינות של הפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון, עבדתי עם אבי (ישראל), והיום יש לי ולאשתי (יעלה) משרד אדריכלות ועיצוב העוסק במגוון תחומים- מעיצוב פנים לדירות מסחר ומשרדים, דרך בנייני מגורים, מבנים לשימור, ועד מלונות ותכניות בניין עיר. כנסו לאתר האינטרנט של משרדינו ונשמח להכיר:
    http://www.goodovitch.com/

    לכל אחד יש מקצוע, אבל יש שני מקצועות שבהם כולם מקצוענים: אדריכלות ופוליטיקה. ואני מנסה לעצב דעה בבלוקים ובבלוגים. החיבור בין הבלוק והבלוג הוא חלק מהפוליטיקה של האדריכלות. כי אדריכלות היא לא סטיילינג או קורס ערב, אלא מקצוע רציני, והמעשה הפוליטי המשמעותי ביותר במרחב. בעיקר לאדם הקטן שבמרחב. זה שנשכח בין מחלפים ומגדלים, ונדרס תחת גלגלי הצדק והבירוקרטיה.

    בין בלוג לבלוק אני כל הזמן בוחן, מחפש, לומד ומלמד, כותב על אדריכלות (ברשת ידיעות אחרונות), יוצר ואוצר אמנות (הביאנלה לאמנות אינטרנטית ישראלית), שחקן ופרפורמר (הופעתי בפסטיבל עכו), ומדריך סיורים (בעיקר במכון ויצמן). איש רנסנס בעולם אינטרנטי. טוב, אולי קצת נסחפתי...

    חפשו אותי גם בפייסבוק- "דקל גודוביץ".