כיף או עול? כל האמת על נסיעות עסקים

נסיעות עבודה הן נפלאות ומרגשות כשהן קורות פעמיים בשנה בסייישל או בטוקיו ובלתי נסבלות כשצריך להיות כל שבועיים בבריסל

נסיעות עבודה הן עבודה, ושום בקבוקון שמפו לא יהפוך אותן לחופשה (צילום: Shuttestock)
נסיעות עבודה הן עבודה, ושום בקבוקון שמפו לא יהפוך אותן לחופשה (צילום: Shuttestock)

אילו החיים היו כנס בינלאומי כל אחד היה מסתובב עם תג שם על דש הבגד, שמזכיר איך קוראים לו, ומהיכן הוא צץ. חיי היו כל כך נוחים וקלים יותר, כל כך הרבה פדיחות ואי נעימויות היו נמנעות, לו רק אנשים היו עונדים תמיד תגי שם: "נועה כהן, אמא של יעל מהכיתה של רעות"; "עירית שאלתיאל, הסייעת מהגן הקודם של יואב"; וכמובן, "מוטי רגב, למד אצלי בקורס פעם" (ולא מביט לי בעיניים כי תפסתי אותו מעתיק).

 

אילו החיים היו כנס בינלאומי היית מתראה עם חברים לפגישת מחזור שנתית. אחרי עשר שנים באותו תחום מחקר, את כבר צוברת קילומטרז' וחוויות עם אנשים, ומכירה את הסטודנטים שלהם שסיימו ונאלצת לקרוא את התזה שלהם כמחווה חברית, ואת הקולגות שלהם שלא יודעים לשתות, ואת ההוא שתמיד מציג מחקר על קונדומים, לא משנה מה נושא הכנס.

 

אילו החיים היו כנס בינלאומי (כמעט) כולם היו מתנהגים בנימוס, נחמדים לאנשים שהם לא מכירים, ומתערבבים עם בני דתות ולאומים אחרים, כי טוויית קשרים היא מטרתו העיקרית של האירוע. קל למצוא את עצמך בארוחת ערב בחברת יפנים חייכנים, טורקים ידידותיים ואיראנים נורמלים להכעיס. מצד שני, קל גם למצוא את עצמך בחברת אירופאים שמסבירים לך מה דעתם (הגרועה) עלייך ועל המדינה שלך (לו רק הסרתי את תג השם מהפסקה הקודמת!).

 

אילו החיים היו כנס בינלאומי, אף פעם לא הייתי קונה שמפו או מרכך, כי הייתה לי אספקה אינסופית של בקבוקונים חמודים קטנים. הייתי משתרעת לי על עננה של מגבות צחורות שאין צורך לכבס, וכיסויי מיטה משונים, שאלוהים יודע מי בחר אותם, וצופה לפני השינה בערוץ הבישול באיטלקית, כי זה מה שיש בחבילה של המלון.

 

אילו החיים היו כנס בינלאומי, היה ברור שכשאני בעבודה אני לא יכולה גם לנהל את הבית, לעשות קניות, לטוס בחזרה הביתה להוציא את הילד מהגן כשהוא חולה באמצע היום ולהכין טנא מקושט למחר. מישהו אחר היה עושה את זה (אבא שלהם? רעיון חדשני ומסעיר!)

 

אילו החיים היו כנס בינלאומי, היו לי מכון כושר ובריכה מתחת לבית, אבל ממש כמו בחיים האמיתיים שלי – גם אז לא הייתי משתמשת בהם.

 

האם נסיעות לכנסים הן כיף או עול? נסיעות עבודה הן כמו חתונות של חברים טובים – נפלאות ומרגשות כשהן קורות פעמיים בשנה באיי סיישל ובטוקיו, קצת פחות מסעירות כשיש מפגש מדי רבעון בבירה אירופית אחרת, ובלתי נסבלות כשצריך להיות בבריסל כל שבועיים. אני טסה בערך ארבע פעמים בשנה. פעם זו הייתה הזדמנות להאריך לחופשת טרום/פוסט כנס בכל מיני יעדים שאחרת לא הייתי מבקרת בהם (פורטו ריקו?), אבל היום, עם שלושה ילדים ותיבת אימייל שדורשת השגחה מתמדת, טיסת החזרה הביתה נושקת להרצאת הנעילה של הכינוס. נסיעות עבודה הן עבודה, ושום בקבוקון שמפו לא יהפוך אותן לחופשה. העניין הוא שאני ממש אוהבת את העבודה שלי.

 

  • הכותבת היא פרופ'-חבר, הפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה, הטכניון, טסה זה עשור, לפחות ארבע פעמים בשנה, אבל אף פעם לא זוכרת לצבור את המיילים!

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד