הורים, למה אתם צריכים את המורים כדי להעריך את ילדיכם?

ערב מסיבת סיום - הורים, ילדים ומורים - באחד ממרכזי המחוננים שלימדתי בהם. כמה הורים ניגשו אלי, לדבר קצת על הילד שלהם. אמא אחת שאלה אם הבת שלה ביישנית גם אצלי. אבא אחד שאל אם הילד שלו הפריע גם אצלי. אמא אחרת שאלה אם הילדה שלה השתתפה. אבא שאל אם הילד שלו התחצף. ההורים בדקו איתי אם מה שהם חושבים על ילדם, מתקיים גם בשיעורים שלי.

כל מה שילד צריך - הוא שתראו אותו

הם שאלו את זה בחשש, כי זה מה שמורים אחרים אומרים על הילד שלהם והרגשתי שמצד אחד הם ממש מקווים שאני "אנקה" את החשיבה הזאת של המורים האחרים ומצד שני, זאת החשיבה שלהם כהורים על הילד שלהם מלכתחילה. חשבתי לעצמי, כמה עצוב שהילד מרגיש שההורים שלו זקוקים למישהו חיצוני שיגיד להם שהוא בסדר; שיגיד להם שהוא ראוי להערכתם / גאוותם / כבודם / אישורם / אהבתם.

הרגשתי בתוכי באותו רגע את הלב המשותף של כל הילדים האלה. כמה כואב לדעת שההורה שלך, שאמור להיות בסיס האם והאב שלך, שאמור להיות הראי שמראה לך אותך, זקוק לאישור של מישהו אחר, כמעט זר (לפי מד מרחק רגשי, מורה נמצא במרחק זר לעומת הורה), שיכריע מה אתה שווה. כל מה שילדים צריכים זו עין טובה שמתבוננת בהם. כל השאר קורה מאל-love.

הדרך היחידה להעניק לילד את המתנה הזו שנקראת הערכה, באופן שמגדיל את הערך העצמי שלהם, היא כשאני מצליח לשנות בתוכי את הפרשנות הפנימית שלי לגבי הילד. הערך העצמי שלו גדל רק בזכות זה שאני מפרש את מה שאני רואה בו בעין חיובית, בעין טובה.

מנקה את הכתמים - ורואה אותם

את הילדה שאמא שלה שאלה אם היא ביישנית, אני פרשתי כמתבוננת וסופגת פנימה, אל תוך עולם פנימי עשיר. את הילד שאביו שאל אם הוא הפריע גם אצלי, אני פרשתי כמלא שמחת חיים וקסם אישי מיוחד. את הילדה שאמה שאלה אם היא לא משתתפת, אני פרשתי כבטוחה בידיעותיה ולא מרגישה צורך שכולם ישמעו את מה שהיא מבינה. את הילד שאביו בדק אם גם אצלי הוא מתחצף, אני פרשתי כאמיץ להביע את מה שהוא חושב, שלא מוכן לקבל גבולות שאינם מבוססים על כבוד אמיתי.

הפירושים האלה עזרו לי למצוא את החן בעיניים שלהם וכשמצאתי את החן הזה, מצאתי חן בעיניהם. הם אהבו אותי בחזרה וילד שמרגיש שאוהבים אותו ואוהב בחזרה צומח טוב. במהלך כל שנות עבודתי כמורה, עם אלפי תלמידים שפגשתי, אני יודע בוודאות מוחלטת: הדבר היחיד שנחוץ באמת לילדים, כדי לחזק את עמוד השדרה שלהם כאנשים, זו התחושה שהם חווים כשמישהו מתבונן בך עם עין טובה (= עין שרואה אותך טוב) - רואה ואוהבת את מה שהיא רואה. יש ילדים שמאוד מהר ראיתי בעין טובה ויש ילדים שלקח לי יותר זמן.

לקח לי יותר זמן כי על עדשת העין שלי היו כתמים שחורים שהסתירו לי בהתחלה את היופי שלהם. כתמים שחורים שהם כתמי האגו שלי; כתמים של פחד שאני משעמם; כתמים כמו שליטה; כתמים כמו פחד מדחייה; כתמים כמו צורך שיצייתו לי ועוד. אלו כתמים שאני לאט לאט מצליח לנקות מהעדשה שלי. הם לא נעלמים לחלוטין. הם קטֵנים כל פעם קצת. בזכות כל אחד מהילדים האלה אני מעביר פוליש שמנקה עוד שכבה דקה. לאט לאט אני מצליח לראות יותר אור בכל שאר הילדים ש"דומים" להם. העדשה שלי מתנקה ומאפשרת לי לראות יותר את הטוב, לא רק מול תלמידים, אלא מול כל העולם סביבי. בזכותם.

• הדף שלי בפייסבוק, משמהות - שרון כהן , הוא כמו ילד. כשמחבבים אותו, הוא מעניק המון בחזרה. וגם מוזמנים לגלות עוד גוונים בקשת האפשרויות שאני מבקש להציע, באתר שלי .