עצרו את חגיגות החלב: לאן נעלמו השזיף, המישמש ואשכול הענבים?

שבועות הוא אחד החגים היפים והבריאים שאבותינו הורישו לנו. זה חג שכולם אוהבים חוץ מהטבעונים. אה, וחוץ מחובבי המנגל. אה, וחוץ מהרגישים ללקטוז, שבשבילם שבועות זה תשעה באב. אבל חוץ מהם – כולם.

חג קציר החלב?

למי שלא היה פה באלפיים השנה האחרונות הנה תקציר חג הקציר: שבועות הוא אחד החגים, יחד עם סוכות ופסח, שנכללים בקטגוריה היוקרתית שנקראת שלושת הרגלים.

במועדים אלו עלו בני ישראל ברגל לירושלים בשיירות ארוכות ובמסע מייגע, יען כי בתנ"ך לא היה כביש 6 וגם לא הייתה אפשרות לעצור לחומוס באבו גוש. עם ישראל הביא לבית המקדש את מיטב הפירות והירקות כהכרת תודה לאלוהים על הארץ הטובה שהוריש לנו והקדוש ברוך הוא מצדו שמר כהרגלו על שתיקה והעלים עין מהכוהנים שלקחו אותם הביתה ועשו מהם גיבץ' וקומפוט.

בטח שמתם לב שברשימה נפקד מקומם של מוצרי החלב. אותם מוצרים שארון הספלים היהודי אינו שלם בלעדיהם ושחסרונם בטנא עלול להצית מלחמה בין הורים לילדים. שבועות הפך בשנים האחרונות לחג החלב ומוצריו וגם לנציג הרשמי של בית המקדש, הח"כ הטרי יהודה גליק, אין כנראה תשובה לעניין.

פעם זה היה אחרת. היינו הולכים לגן עם זר אספרגוס על הראש וסלסלה עם בננה, שזיף, מישמש ואשכול ענבים והיינו מאושרים. אלה היו ימים תמימים בהם חשבנו שהחיים טובים והכל יהיה בסדר, גם עבור ילדים שלא עושים חמש יחידות במתמטיקה, אבל מאז הרבה יוגורט זרם במכונות והמדינה השתנתה.

את הבן הבכור שלחנו לחגיגת שבועות בלי מוצרי חלב, אבל עם ירקות אורגנים; לטנא של הבת שנולדה כמה שנים אחרי זה כבר הכנסנו מילקי ואת הקטן נשלח השנה לגן עם צידנית מקוררת, מקושטת בבזיליקום ומחוברת לשקע 24 וולט של ג'יפ, כדי שגבינת המנצ'גו, כדורי הריקוטה והמעדנים לא יתקלקלו.

חברים דיווחו לי שהשנה, כדי למנוע התקפי קינאה בין הילדים, הוציאו גנים מסוימים להורים רשימת טנא מסודרת, שכוללת פרי אחד, ירק אחד ומעדן חלב אחד: מילקי, באדי, קרלו, יוגורט עם פצפוצים ו/או גרנולה. תלוי מה הגננת אוהבת.

יכול להיות שתעשיית החלב בסכנה?

המתקפה של מועצת גדולי החלבנים ממשיכה גם ברשת. אם ביום העצמאות לא יכולנו להתחמק ממתכונים של כנפיים על האש ופרגיות במרינדה, בשבועות זו שעתן הגדול של עוגות הגבינה. להיכנס לאינטרנט בימים אלה ולא ליפול על מתכון של עוגת גבינה / פשטידת גבינה / מאפה גבינה, שקול לסיכוי להיכנס ביום רגיל לכל אחד מאתרי החדשות ולא למצוא תמונה של בר רפאלי חוגגת את ההריון בביקיני.

ברור לי שתעשיית החלב בלחץ. אחרי שמשרד הבריאות נכנס חזיתית במזון המהיר, בסוכר ובחטיפים המלוחים, יכול להיות שהם הבאים בתור. מי יודע, אולי אלה ימי פומפיי האחרונים. השר ליצמן הוא אדם לא צפוי שדואג לבריאות ילדינו, לכן ייתכן שבקרוב מאוד הרבה פרות ימצאו את עצמן מובטלות. הן יעמדו כל היום ברפת, ירכלו על חמדה ויספרו זבובים. כשזה המצב, לחברות הגדולות אין ברירה אלא לרתום את החג לטובת הענף ולקוות שהחיבור התודעתי הזה בין שבועות לחלב ובגדים לבנים, ימשיך לעבוד.

אני מניח שהדבקות בקונפסט הלבן נועדה להדגיש את ההתחדשות והאופטימיות בימים שבין סוף העומר ועד שמתחיל החופש הגדול. אני לא מתלהב מזה. לבן זה חגיגי, אבל לא מתאים לכולם. הלכתי לקנות חולצה חדשה. בכל זאת, ארוחת חג אצל ההורים של אשתי. אמרתי למוכרת, "תראי, אני מעדיף לא לבן. לבן מזכיר לי חלב ואני לא מת על חלב. אני רוצה חולצה שלא תזכיר לי חלב". אז היא אמרה לי, "אולי בשמנת?". בסוף סגרנו על פשטידה.

• ארז אבירם, אבא לשלושה ילדים ואופנוע. יוצר ותסריטאי ("השוטר הטוב", "כאן גרים בכיף"). בין תחביביו: הסעות, מקלחות וסיפור לפני השינה. לרוב מרוצה מהחיים ולא מעוניין לשדרג.