כולנו שם, היינו שם או נהיה שם בעתיד, ולמרות זאת מדובר במה שמכונה תופעה שקופה. מיליון וחצי איש בארץ מטפלים בבני משפחה קשישים. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המעודכנים ללפני כעשור, אחד מכל ארבעה עובדים במשק נאלץ להתמודד גם עם טיפול בקרוב קשיש, ומאחר שאין גוף ממשלתי רשמי המכיר בכך, והעזרה לקשישים היא לא פורמלית, המטפלים נאלצים להתמודד בעצמם עם ההשפעה המכרעת שיש לתפקיד הנוסף הזה שלהם על מעמדם במקום העבודה.
רחל לדאני, העומדת בראש עמותת Caregivers, אומרת שמרבית המטפלים הללו, חסרי המעמד, הם כצפוי מטפלות - נשים הלוקחות על עצמן, בנוסף לניהול בית ומשפחה ומשרה מחוץ לבית, גם את הטיפול בבן זוג או הורים קשישים. ברוב המקרים, היא אומרת, הנשים האלה לא יודעות למי לפנות, איך לבקש עזרה, אילו זכויות מגיעות להן ואיך להציג את הנושא במקום העבודה שלהן. על פי סקרים שערכה העמותה - 60% מהן לא משתפות ולא מספרות על כך לאיש, כך שהן אפילו לא נהנות מעצות מעשיות שהיו יכולות לקבל מעמיתות לעבודה הנמצאות, מבלי לדעת, בדיוק באותו מצב.
- חבבו את"לאשה" בפייסבוק
- חדש וכייפי: האפליקציה החדשה של "לאשה"
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
לחוצות כל הזמן
לדאני, שעבדה שנים כיועצת ארגונית ומנהלת תוכניות בארגון הג'וינט, נרתמה לפני קצת יותר משנתיים להקמת העמותה, בעקבות חוויה אישית כואבת. בעלה חלה בסרטן והיא עזבה את עבודתה על מנת לסייע לו בתהליך ההחלמה ועל מנת לטפל בשלושת ילדיהם הקטנים. "המחלה מעוררת שדים, וכל הבית היה זקוק לי", היא אומרת. כמעט במקרה ראתה סרט תיעודי שעסק במטפלים במשפחה בעולם, וגילתה שבאין ספור מדינות יש לאלה מעמד מוכר וזכויות.
"זה מקובל באנגליה, בארצות הברית, באוסטרליה, בהולנד, ובכל ארצות סקנדינביה, כמובן", היא מסבירה. "אצלנו עדיין רואים בזה בעיה אישית, וכל מטפל מחפש דרכים איך להסתדר עם זה בעצמו. בעולם כבר מקובל לתת למטפלים הכרה וזכויות שעוזרות להם לעבור את ההתמודדות הזו".
בארץ, מתברר, הביטוח הלאומי, משרד הבריאות וגופים אחרים, משתדלים לתת מענה לצורכי האדם הזקן, אבל בני משפחתו, גם אם הם מטפלים בו ומקדישים לכך את כל זמנם, אינם נחשבים "לקוחות" של משרדי הממשלה. במסגרת עמותת Caregivers נאבקת לדאני להכרה בכך שלמטפלים בבני משפחה קשישים או חולים, בהורים זקנים או בבני זוג מוגבלים, מגיעה תמיכה ברמה האישית, הכלכלית והנפשית.
"מקום עבודה חוסך בממוצע שלושה דולרים על כל דולר שהוא משקיע בעובד מטפל, לכן חשוב שמנהלים ומעסיקים ידעו מי מעובדיהם מטפלים בקרובים קשישים, יהיו ערים ופתוחים לפניות שלהם, יחפשו ביחד איתם פתרונות ויהיו מודעים לכך שלפתרונות כאלה יש גם יתרונות עסקיים – עובד שזוכה להבנה ועזרה יהיה מוכן להשקיע פי כמה בעבודתו בעתיד.
על פי נתוני העמותה, 15% מהמטפלים נפלטים ממקומות העבודה שלהם פשוט כי אין להם זמן, כוח ויכולת נפשית לתמרן בין כל המטלות. "מטפלים", היא מדגישה, "גם נוטים יותר לדיכאונות והבריאות הגופנית שלהם נפגעת, משום שקשה מאוד לחיות במתח ובעומס כאלה. זה פוגע בעיקר בנשים, שבחברות רבות ובקבוצות רבות בחברה הישראלית לוקחות את זה על עצמן, ואין לזה שום התייחסות אצל רופא המשפחה – הן לא מספרות שהן מטפלות, והרופא לא יודע להפנות אותן לבדיקות מתאימות. חלק מהן הופכות להיות מטופלות בעצמן כי הן כורעות תחת העומס".
עברה למשמרות לילה
ורוניקה מרגולין, בת 30 מתל אביב, סטודנטית לתואר שני בייעוץ ארגוני ומנהלת משמרת במסעדה, חולקת את הטיפול בסבה וסבתה עם אמה, העובדת בתפקיד ניהולי ברשות הדואר. למרות שזכו לאמפתיה מצד בני משפחה אחרים, היא אומרת שהמערבולת שלתוכה מצאו את עצמן מוטלות לפני כחודשיים וחצי, טלטלה את חייהן בעוצמה רבה. שתיהן נאלצות להפסיד ימי עבודה רבים, נקראות לטפל במצבים בלתי צפויים ומקדישות אין סוף שעות לטיפול בשני הקשישים, שכל אחד מהם חי כעת במקום אחר. סבה בן ה־90 וסבתה בת ה־87 של מרגולין היו עד לאחרונה עצמאיים לחלוטין, וגם בעלי תפקיד מרכזי במשפחה המורחבת. לפני כחודשיים וחצי לקה סבה בשבץ "והפך בבת אחת מגבר חזק, לנתמך הזקוק לשיקום ואינו מסוגל ללכת ולעמוד בכוחות עצמו, שלא ברור אם יוכל לחזור לתפקד כמו קודם, שזקוק לטיפול צמוד וכתוצאה מכך, גם שקע למצב נפשי לא פשוט".
שבועיים לאחר מכן לקתה סבתה בהתקף אפילפטי "ולנגד עינינו חלה ירידה קוגניטיבית ניכרת ומצבה הולך ומידרדר". ורוניקה ואמה ישנות אצל הסבתא, ולא משאירות אותה לרגע לבד, כמו גם את הסבא, שעדיין מאושפז. כשישוחרר הן ייאלצו למצוא לזוג הקשישים דירה חדשה, משום שאינם יכולים לטפס לקומה השלישית כבעבר. "זאת מכה כפולה וזה מאוד לא פשוט", היא אומרת. לסבתה יש כרגע מטפלת המגיעה לכמה שעות בשבוע. המחשבה על הבאת מטפל שיגור עם הסבים אינה פשוט כמו שנדמה - כי המעבר המהיר הזה מחיים עצמאיים למצב סיעודי מתבטא גם בחששות גדולים מפני ההיסמכות על אדם זר שיגור איתם בבית.
"אמא שלי עברה בלית ברירה לעבוד במשמרות לילה. בחודש הראשון היא לא יכלה לעבוד בכלל. היום היא קמה, נוסעת לסבא, הולכת לעבודה, מסיימת בחצות ונוסעת לסבתא כדי לישון אצלה. כל דקה פנויה בין לבין מוקדשת לסידורים הביורוקרטיים הרבים מספור ולניסיון להבין איך עומדים בעומס הכספי הלא קטן. אני מרגישה שהתפקיד העיקרי שלי הוא לתמוך בה, כדי שלא ייגמרו לה הכוחות וכדי שהיא לא תתמוטט. אני לוקחת ימי חופש, אבל לא יכולה לקחת יותר מדי, כדי לא לאבד את העבודה. אני מתמרנת, כדי שהיא תרגיש שהיא לא לבד".
ממחקר שערך בשנת 2011 המכון לחקר הזיקנה של מאיירס, הג'וינט ומכון ברוקדייל, עולה כי רוב הטיפול בקשישים בארץ מסופק על ידי בני משפחה, ועליהם נופל העול היומיומי, החל ברחצה והלבשה ועד לניהול משק הבית, קניות והכנת ארוחות וגם מתן תמיכה נפשית וחברתית לקשישים. בני משפחה, נאמר שם, נאלצים לסייע גם בתחומים ובמצבים שעד לא מזמן היו נחלתם של אנשי מקצוע בלבד: הם נדרשים לסייע בהחלמה ממחלות אקוטיות ולבצע טיפולים מורכבים. בני משפחה כאלה זקוקים לעזרה, נאמר בדו"ח, גם כדי למנוע מצבים של שחיקה ועומס יתר, שעלולים להוביל אף להתנהגות תוקפנית כלפי קשישים.
לדברי רחל לדאני, בני משפחה מטפלים חווים גם ירידה ביעילותם בעבודה, והדבר עולה למדינה לא מעט כסף. אין בארץ נתונים על סכומים מדויקים. 75% מהמטפלים עובדים, וחלק ניכר מאלה שאינם עובדים (כ־25%) עזבו את מקום העבודה בגלל הצורך לטפל בזקן. 40% מהמטפלים מדווחים שהם עובדים פחות מכפי שהיו רוצים, ויותר מ־50% מדווחים כי הם מפסידים שעות עבודה וגם נאלצים לבצע מטלות וסידורים הקשורים לזקן, בזמן העבודה.
הגיל הממוצע של מטפלים כאלה הוא 55, אבל 20% מהם - צעירים יותר (עד גיל 44). הטיפול עצמו מרע את בריאותם שלהם (ממחקר המכון לחקר הזיקנה עולה כי מחצית מהמטפלים מגדירים את מצב בריאותם כ"לא טוב") והם סובלים מפגיעה גדולה בחיי החברה שלהם. אין להם זמן פנוי לעצמם, ולעתים קרובות גם לא לבני משפחתם.
סביבת עבודה תומכת
אירית, בת 39 מכפר סבא, הייתה מנכ"לית שיווק בחברה למוצרי צריכה, עד שאמה חלתה בסרטן. ארבע השנים שבהן ליוותה את אמה וטיפלה בה, גבו ממנה מחיר כבד שכלל את עזיבת מקום העבודה. "ניסיתי לשלב את הדברים, אבל גיליתי שממוססים לי את התפקיד, מקבלים החלטות בלעדיי, לא מחכים שאתרום את חלקי ובמילים אחרות, מעדיפים שאלך משם". הניסיונות שלה לתפקד בכל מחיר כללו, היא מספרת, עבודה על המחשב אל תוך הלילה, טלפונים בהולים תוך כדי המתנה בבית החולים וניסיון להיות במאה מקומות בו־זמנית. היא משוכנעת שהייתה יכולה לעמוד בזה, אבל מקום העבודה שלה גילה "חוסר סובלנות וחוסר
אמפתיה".
ארנה רסיסי, בת 56 מתל אביב, נתקלה ביחס הפוך לחלוטין במקום העבודה שלה, המרכז לטכנולוגיה חינוכית. "קיבלתי הרבה הבנה והתייחסות תומכת מאוד", היא מדגישה. היא גם לקחה שם חלק בסדנאות מיוחדות שנועדו ללמד עובדים איך להתמודד עם מצבם החדש והלא צפוי, כמטפלים בהורים קשישים, סדנאות שלא רק שסיפקו לה מידע, אלא גם "איפשרו לי להכיר עובדים נוספים שמתמודדים עם אותם מצבים, ופתחו פתח לשיחות מסדרון אישיות, לעצות אישיות ומעשיות. בדרך כלל אנשים לא מדברים על זה, לא רוצים שיידעו עם מה הם מתמודדים, ופתאום את מגלה שאנשים שאת מכירה נתקלים באותם קשיים ויש המון עזרה הדדית".
רסיסי הזמינה לסדנאות האלה גם את שלוש אחיותיה, שאינן עובדות במט"ח. "נורא חשוב לכלול את בני המשפחה האחרים", היא מסבירה, כי תמיד נוצר מתח סביב הטיפול - מי עושה יותר, מי מוותרת יותר. פתאום נוצר לנו אפיק לדיבור על זה, לקבלת חיזוקים אישיים ולשיחה על חלוקת עומס בצורה אמפתית".
רסיסי איבדה את אביה לפני כעשר שנים, ומאז היא ואחיותיה מטפלות באם קשישה, שהייתה בעבר פסיכולוגית חינוכית, אישה רבת פעילות ויוזמות, שהחלה סובלת מניוון של הרשתית המוביל לעיוורון ומשלבים ראשונים של דמנציה. האם התגוררה עם אחת האחיות, אבל מצבה המידרדר הוביל לצורך בהתגייסות מקיפה יותר של בנות המשפחה. היא אינה יכולה להישאר לבדה ובוודאי שלא לצאת לבדה מהבית, זקוקה לטיפולים וביקורים אצל רופאים, סובלת מכאב ונזקקת להשגחה צמודה.
רסיסי, שכמו אחיותיה, מנהלת בית ומשפחה משלה, אומרת שלולא האמפתיה והגמישות במקום העבודה וללא תמיכת העמותה, בעיקר בייעוץ טלפוני אישי, שלימד אותה, למשל, איך לבשר לאמא שלה שהיא זקוקה למטפלת צמודה כי היא כבר לא יכולה להיות עצמאית, ספק אם הייתה יכולה להתמודד עם העומס, המעשי והרגשי.
מנהלים בעד שינוי
ארגון "מעלה" הוא ארגון גג של 110 חברות מובילות במשק, ונועד לפעול לקידום נושאים של אחריות תאגידית בישראל. אחד מנתיבי הפעולה של הארגון הוא יצירת דירוג, המעניק ציונים לכל חברה בהתאם לאופן שבו היא מטמיעה ערכים חברתיים בעסקיה. הדירוג הזה נקבע על פי מחויבות של כל חברה לערכים כמו שמירת איכות הסביבה, שקיפות, אתיקה וגם תמיכה בעובדים, והוא מתפרסם, לצד נתוניה של כל חברה בבורסה, ומשפיע מן הסתם על מעמדה הכלכלי.
מומו מהדב, מנכ"ל "מעלה", אומר כי הופתע לטובה ממספר המנהלים בחברות גדולות שגילו רצון ונכונות לשמוע וללמוד איך לתמוך בעובדים שהם גם מטפלים. "חלק מהמנהלים האלה חווים את זה בעצמם, כשהם מטפלים בהורה קשיש, ואחרים מבינים שתוחלת החיים עולה, ולכן יותר ויותר עובדים מוצאים את עצמם מטפלים בהורים מזדקנים לאורך שנים".
מה יכולה חברה לעשות לטובת עובדים כאלה?
"להעניק לגיטימציה להיעדרויות מהעבודה שנובעות מצורכי הקשיש, ממש כמו שזה מובן מאליו שהורים נעדרים כשהילדים שלהם חולים או זקוקים לטיפול; לחשוף את הנושא, באמצעות דיבור גלוי, מפגשי למידה, סדנאות. מקום עבודה יכול לעזור לעובדיו לממש את הזכויות שיש להם בחוק ולהנגיש עבורם שירותים מסייעים - ללמד אותם את כל מה שאפשר על שירותי בריאות, קבלת מידע מביטוח לאומי וכו' והכי חשוב - להבין כמה זה קשה, ולגלות אמפתיה".
אמפתיה לבד זה כנראה לא מספיק.
"למנהלים כדאי מאוד לתת לעובדים שעות עבודה גמישות. כך הם לא יפסידו עובד מקצועי ומסור. ישנן חברות שהחליטו שלא מקיימים ישיבות בשעות אחר הצהריים או הערב, כדי לתת לעובדים הזדמנות לטפל בבני משפחה. במקומות אחרים מאפשרים לעבוד שעות רבות מהבית, וכך העובד מסוגל להשגיח על הורה קשיש וגם להמשיך לתפקד בעבודה. החברה מרוויחה מזה, והעובד מרגיש פחות מתוסכל ויותר מסופק".
מטפלים בהורים? זה מה שמגיע לכם
1. עובדים זכאים להיעדר על חשבון ימי המחלה שלהם (כשישה ימים בשנה) כדי לטפל בבן זוג חולה או בהורה. זה נוסח החוק.
2. על פי חוק, אסור להפלות עובדים בגלל מעמדם כמטפלים בבני משפחההזקוקים לכך (קשישים או בני משפחה עם מוגבלויות).
3. מי שמטפלים בבני זוג קשישים או בעלי מוגבלות זכאים לניקוד והטבות במס הכנסה (ראו באתר "כל זכות". לפרטים מלאים)
4. מטפלים בבני משפחה שזכאים לגמלת ניידות יכולים להיות "מורשי נהיגה" ולקבל אישור לנהוג ברכב עם תג נכה ועוד.
5. עובד המתפטר בגלל מצב בריאותי לקוי של בן משפחה שבו הוא מטפל, לרבות בן זוג או הורה, זכאי לפיצויי פיטורין.
6. עובד זכאי לזיכוי מס אם הוא משלם עבור החזקת קרוב משפחה במוסד.
7. אדם שמטפל בבן משפחה חולה או קשיש, זכאי לקבלת הבטחת הכנסה ללא צורך במבחן תעסוקה. לפרטים נוספים חפשו "זכויות מטפלים בקשישים" באתר משרד הבריאות.
8. עמותת "רעות אשל" מפעילה קו ייעוץ חינמי בנושאי זיקנה, שיקום וסיעוד, שבו אפשר להתייעץ עם עובדים סוציאליים, עובדי בריאות ושיקום ועוד. השירות ניתן בקו: 1-700-700-204 בכל יום בין 9:00 ל־16:00.
9. המשרד לשוויון חברתי מפעיל את "יחידת סגולה", שורה של מוקדים בתוך בתי חולים ברחבי הארץ, המספקים מידע על זכויות בריאות ושיקום לאזרחים ותיקים המאושפזים בבית החולים, וגם לבני משפחותיהם המטפלים בהם.
10. תוכלו להיעזר בקו החם של עמותת caregivers.org.il". תחת הכותרת "מרכז הידע" תגלו קישורים לאתרים בעולם, העוסקים במעמדו של המטפל בבני משפחה קשישים.
