עם כמה אנשים שכבתם בחיים, ואיך זה קשור לגנים שלכם?

למרות מה שאתם חושבים, מספר הפרטנרים שלכם למיטה מושפע מלא מעט גורמים, שאת חלקם אפילו לא דמיינתם. רמז: תבדקו את אורך הקמיצה שלכם

כולם משקרים לגבי מספר מספר הפרטנרים (צילום: shutterstock)
כולם משקרים לגבי מספר מספר הפרטנרים (צילום: shutterstock)

כמה פרטנרים למיטה היו לך עד היום? סביר להניח שמתישהו במהלך חייכם, מישהו הפנה לעברכם את השאלה הזו. יכול להיות שהובכתם, הסמקתם, ניסיתם להתחמק. ייתכן שעניתם "אני ממש לא זוכר/ת", ומצד שני - יש מצב שפשוט עניתם. כך או כך, בהחלט לא מדובר בשאלה שגרתית. מצד אחד היא מאוד אישית, ומצד שני - התשובה עשויה להעיד על הערכים ועל הסטטוס החברתי שלכם. זו גם שאלה שחשיבותה משתנה עם השנים: מספר הפרטנרים מעסיק את בני ה־20, אבל בגיל 70, למי אכפת ומי זוכר?

 

אתם בוודאי סבורים שהתשובה שלכם מעידה אך ורק על אישיותכם ועל מהלך חייכם הפרטי והאישי. אך האמת רחוקה מכך. למעשה, מספר הפרטנרים המיניים שהיו לכם במהלך החיים נובע משילוב מורכב של מספר גורמים, שאת חלקם סביר להניח שאפילו לא העליתם בדעתכם.

 

 

הגורם הגנטי

(כן, זה נקבע כבר ברחם)

מסתבר שלגנטיקה יש חלק גדול בשאלה עם כמה אנשים נשכב במהלך החיים. גנים מעצבים התנהגות מינית בדרכים שונות, למשל, באמצעות השפעתם על תכונות אישיות (אנשים מוחצנים אוהבים יותר להיות עם אנשים, בסקס ובכלל), או מבנה גוף (גברים נמוכים מאוד יתקשו יותר למצוא פרטנריות לסקס).

 

הגנטיקה שלנו מכוונת גם תהליכים כימיים בגוף, המשפיעים בתורם על התנהלותנו המינית. ידוע, למשל, כי להורמון טסטוסטרון יש השפעה רבה על הפיזיולוגיה ועל המיניות (גברים עתירי טסטוסטרון, כידוע, מתאפיינים ביצר מיני חזק). במחקר שנערך באוניברסיטאות אוקספורד ונורת׳אומבריה באנגליה ופורסם לפני שנה, נמצא כי מידת החשיפה של העובר להורמון טסטוסטרון בתוך הרחם, שאותה ניתן לאמוד בבגרות על ידי מדידת היחס בין האצבע השנייה (המורה) לרביעית (הקמיצה), מנבאת את ההעדפות האישיות שלנו בנושא סקס. ככל שהאצבע המורה קצרה יותר ביחס לקמיצה, כך החשיפה לטסטוסטרון ברחם הייתה גבוהה יותר, והנטייה לחפש שותפים רבים למיטה - חזקה יותר, אצל גברים ונשים כאחד.

 

הגורם הסביבתי

(רגע, את על הגלולה?)

ההתפתחות שלנו וההחלטות שאנו מקבלים מושפעות לרוב מאינטראקציה בין מאפיינים גנטיים ותנאים סביבתיים, חברתיים ותרבותיים. כך גם בנושא מספר הפרטנרים למיטה. הנה דוגמה קלאסית: המספר הממוצע של פרטנרים מיניים בארצות הברית בדור מלחמת העולם השנייה (ילידי שנות ה־20), היה 2.2. אצל דור ה"בייבי בום" (ילידי שנות ה־50), המספר המריא ל־11.7. הזינוק הזה, של 400% תוך כ־30 שנה, לא נבע משינוי גנטי פתאומי אלא משינויים חברתיים וטכנולוגיים. כשהדור של מלחמת העולם החל לקיים יחסי מין, הגלולה נגד היריון עדיין לא הומצאה. עבור דור הבייבי בום, הגלולה כבר הייתה בגדר עובדה קיימת.

 

גם הגלולה משפיעה על מספר הפרטנרים (צילום: shutterstock)
    גם הגלולה משפיעה על מספר הפרטנרים(צילום: shutterstock)

     

    הגורם המגדרי

    (נשים סופרות, גברים מעריכים, כולם משקרים)

    באופן ממש לא מפתיע, מספר הפרטנרים לסקס (הטרוסקסואלי) מושפע משאלה אחת מכריעה - האם אתם גבר או אישה. בגדול, גברים נוטים לדווח על ממוצע גבוה יותר - עד פי ארבעה - מנשים. הפער הזה חשוד. אם מספר הגברים והנשים באוכלוסייה שווה, ואם גברים ונשים כאחד מדווחים אמת, הממוצע אמור להיות זהה (חשבו על זה כך: נניח שיש אוכלוסייה של שני גברים ושתי נשים. אם שני הגברים מדווחים ששכבו עם שתי נשים, עולה מכך בהכרח ששתי הנשים שכבו עם שני הגברים).

     

    ייתכן שהפער נובע מכך שגברים סופרים גם סקס עם זונות (אשר אינן נכללות לרוב בסקרים) או בחו״ל (לשם גברים נוסעים לבד יותר מנשים). הסבר סביר יותר לפער הוא שרבים מהנשאלים בסקרים משקרים. בשל הסטנדרט הכפול הידוע לשמצה, שלפיו מספר פרטנרים גבוה מעלה את מוניטין הגבר ופוגע במוניטין האישה, גברים משקרים כלפי מעלה ונשים משקרות כלפי מטה. לא בכדי, סלנג הרחוב האמריקאי מדבר על "חוק השלוש", הגורס כי יש לחלק בשלוש את מספר הפרטנרים המוצהר של הגבר ולהכפיל בשלוש את מספרה המוצהר של האישה, כדי להגיע לאמת.

     

    יתר על כן, גם בבואם לומר אמת, גברים ונשים נוטים להסתמך על שיטות אומדן שונות. החוקרים הקנדים נורמן בראון ורוברט סינקלייר מצאו עוד ב־1999, כי בקרב שני המינים, נשאלים שחישבו את מספר הפרטנרים שלהם בשיטה של ספירה (ספרו אחד אחד את כל השמות שזכרו), דיווחו על מספרים נמוכים יותר מאלה שהשתמשו בשיטה של הערכה גסה. הבעיה היא, מצאו החוקרים, שנשים נוטות לספור. גברים מעדיפים להעריך.

    לבסוף, נראה שהפער הזה במספר הפרטנרים לסקס בין גברים לנשים - שהוא ממצא מחקרי יציב, חוצה זמנים ויבשות - מבטא שוני בסיסי בהעדפות המיניות. במחקר שנעשה בתחילת שנות האלפיים באוניברסיטת בראדלי בארצות הברית נשאלו יותר מ־16 אלף משתתפים מ־52 מדינות בשש יבשות, "באופן אידיאלי, כמה פרטנרים מיניים היית רוצה שיהיו לך - בחודש, בשנה, בחיים?" גברים מכל התרבויות, המדינות והיבשות הביעו במובהק העדפה למספר גבוה יותר מזה של נשים.

     

    החוקרים הסיקו כי העדפה זו עוצבה על ידי תהליכי ברירה אבולוציוניים. לפי ההיגיון האבולוציוני, הזדווגות לטווח קצר (סקס מזדמן) יכולה להועיל לשני המינים, אבל בדרכים שונות. גברים יכולים "להפיץ את זרעם" בסקס מזדמן. נשים יכולות להשיג זרע איכותי (הווה אומר, מטען גנטי משובח) מגבר בריא שלא מעוניין בזוגיות ארוכת טווח. כתוצאה מכך, גברים ונשים נבדלים באסטרטגיית החיפוש אחר סקס מזדמן. גברים מחפשים כמות, וייענו בחיוב לכל הזמנה. נשים מחפשות איכות, וייעתרו בעיקר לגבר "גברי", עתיר טסטוסטרון ודומיננטי מבחינה חברתית. בפרפראזה על המשוררת יונה וולך, לנשים וגברים יש סקס (מזדמן) אחר.

     

    הגורם האישי

    (כמה פרטנרים צריך כדי להיות מאושר?)

    אחרי כל החישובים הללו, יש לזכור כי רוב האנשים המקיימים יחסי מין בדקה זאת ברחבי העולם (בסביבות 167 אלף, על פי נתוני "האטלס של התנהגות מינית אנושית") עושים זאת כדי לחוות את תחושות הנחת, הסיפוק והאושר העולות מתוך אינטימיות, מגע, חיבור אנושי ואורגזמה, ולא כדי להביא ילדים. סקס טוב עושה לנו טוב.

     

    האם מספר הפרטנרים שהיו/יהיו לכם בחיים יכול לנבא אושר? מצד אחד, אין ראיות מחקריות לכך שהאושר עולה בהתאמה למספר השותפים לסקס. מצד שני, מספר שותפים גבוה לא בהכרח מבשר אומללות נפשית. מחקר שנערך באוניברסיטת אוטאגו בניו זילנד ופורסם ב־2013, עקב אחרי 1,000 משתתפים במשך 30 שנה, מילדות לבגרות. החוקרים ניתחו נתוני התנהלות מינית ובריאות נפשית שנאספו בגילים שבין 21 ל־32. בקרב נשים, מספר פרטנרים גבוה ניבא אמנם סיכון מוגבר להתמכרות (לאלכוהול או למריחואנה), אבל לא נמצא קשור כלל להפרעות דיכאון או חרדה, בקרב נשים או גברים.

     

    האם ישנו ״מספר קסם״ של פרטנרים לסקס המנבא אושר? חוקרים מאוניברסיטאות וורוויק באנגליה ודארטמות׳ בארצות הברית פרסמו ב־2004 ניתוח נתונים ממדגם מייצג של 16 אלף אמריקאים, ומצאו כי מספר הפרטנרים המיניים בשנה הקודמת שניבא אושר מקסימלי היה: אחד. חוקרים אוסטרלים פרסמו לפני שנה מחקר דומה, עם 3,800 משתתפים סינים. התוצאות: "מצאנו כי מספר הפרטנרים המיניים שמנבא אושר מקסימלי הוא אחד", דיווחו החוקרים. רוב האנשים שעשו סקס עם פרטנר אחד בשנה נמצאו בזוגיות יציבה וטובה, ונראה שזוגיות כזאת מעלה את איכות הסקס. בדרך לאושר, זה חשוב כנראה יותר ממספר הפרטנרים.

     

    רוב האנשים שעשו סקס עם פרטנר אחד בשנה נמצאו בזוגיות יציבה וטובה (צילום: shutterstock)
      רוב האנשים שעשו סקס עם פרטנר אחד בשנה נמצאו בזוגיות יציבה וטובה(צילום: shutterstock)

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד