מעצב התכשיטים עמית תורג'מן: "אני נשא HIV, לא מסכן, ולא חולה"

במקום להיכנע לכעס, המעצב המקומי משתמש בסיפורו האישי כדי לשבור סטיגמות על נשאי הנגיף: "לנו כחברה נוח להגיד 'הוא עשה את זה לעצמו – שיתמודד'". ראיון גאה

איתי יעקב

|

02.06.16 | 14:22

"כמו בכל טעות שאתה עושה, יש לך שתי אפשרויות: להסתתר ולהלקות את עצמך, או להעצים את עצמך. אני בחרתי באפשרות השנייה". עמית תורג'מן (צילום: עומרי שפירא)
"כמו בכל טעות שאתה עושה, יש לך שתי אפשרויות: להסתתר ולהלקות את עצמך, או להעצים את עצמך. אני בחרתי באפשרות השנייה". עמית תורג'מן (צילום: עומרי שפירא)
"החברה היום מחפשת את המקום המושלם, ואני מנסה לבקר את זה בתכשיטים שלי". עיצובים של תורג'מן למותג Penumbra (צילום: עמית תורג'מן)
"החברה היום מחפשת את המקום המושלם, ואני מנסה לבקר את זה בתכשיטים שלי". עיצובים של תורג'מן למותג Penumbra (צילום: עמית תורג'מן)

לפני כחצי שנה נחשף מעצב התכשיטים והמאמן האישי עמית תורג'מן למשל האינדיאני העתיק על הזאב השחור והזאב הלבן, שעל שמו נקראת קולקציית הקיץ החדשה שלו, White Wolf. הוא שהה אז בסדנת קואצ'ינג, ולפתע ראה את חייו משתקפים לנגד עיניו. השבוע, בסטודיו האינטימי שלו במתחם נגה ביפו, מסביר תורג'מן את עיקרי המשל: בכל אחד מאיתנו מתנהל קרב איתנים בין שני זאבים – זאב שחור וזאב לבן. בעוד הזאב השחור מסמל תכונות שליליות כמו קנאה, גאווה, כעס ותסכול, הזאב הלבן משקף אהבה, שלווה, תקווה, חמלה וטוב לב. כששואל הבן איזה זאב מנצח, עונה האב: זה שתאכיל אותו יותר.

 

>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק

 

"סיימתי זוגיות של תשע שנים וגיליתי את עולם הגייז התל אביבי. חששתי מהלבד ונכנסתי לתקופה של מסיבות אקסטרים עם הרבה סמים ואלכוהול, יחד עם הרבה בלבול, חוסר ביטחון, דיכאונות וחרדות. תקופה די מחורבנת, שלשמחתי נמצאת מאחוריי", אומר תורג'מן, "אחרי שנתיים שבהן האכלתי את הזאב השחור, בחצי השנה האחרונה אני מאכיל את הזאב הלבן שבתוכי".

"הבנתי שאני במקום של תיקון. הפסקתי להלקות את עצמי, הפסקתי עם טיפולים פסיכולוגיים, כדורים פסיכיאטריים, אלכוהול וסמים. תיקנתי מערכות יחסים קודמות, והקבלה העצמית הזאת נתנה לי שקט וחופש ליצור"

 

הזאב הלבן שחי ונוהם בעורקיו של תורג'מן, בן 30 מתל אביב, הוא גם זה שלימד אותו להשלים עם הבשורה שקיבל ימים ספורים בתום הסדנה: תורג'מן הוא נשא HIV. "אם הבשורה הזו היתה פוגשת אותי בתקופה השחורה, זו של ההרס העצמי, זה היה מנוף להתקרבנות ולייסורים", הוא אומר היום. "הבנתי שאני במקום של תיקון. הפסקתי להלקות את עצמי, הפסקתי עם טיפולים פסיכולוגיים, כדורים פסיכיאטריים, אלכוהול וסמים. תיקנתי מערכות יחסים קודמות, והקבלה העצמית הזאת נתנה לי שקט וחופש ליצור".

 

תורג'מן החליט למנף את הסיפור האישי שלו למאבק לנורמליזציה ולנראות חיובית של נשאים, ולפני חודש בדיוק פרסם בפייסבוק פוסט שהפך לוויראלי תוך מספר שעות. לבוש חולצת טי לבנה ששרווליה גזורים, נזם באף וחיוך מלא חיות, הצטלם תורג'מן עם דף A4 שעליו כתב בטוש שחור: "נשא, לא חולה" – פוסט שזכה מאז לכמעט 1,200 שיתופים, למעלה מ-7,000 לייקים, ומאות תגובות תומכות ומחבקות.

 

"הפחד מדחייה עדיין שולט אצל נשאים והיה חשוב לי למוסס את זה" (צילום: מתוך הפייסבוק של עמית תורג'מן)
    "הפחד מדחייה עדיין שולט אצל נשאים והיה חשוב לי למוסס את זה"(צילום: מתוך הפייסבוק של עמית תורג'מן)

     

    "כמובן שעדיף לחיות בלי הנגיף, אין שאלה בכלל, אבל יש משהו קצת צבוע ושיפוטי כשזה מגיע לנשאים. אני חושב שהסיבה לכך היא שילוב של פחד ובורות, ובגלל שזה מקושר למיניות ולהומואים, על אף ש-48 אחוז מהנשאים הן נשים"

    "'היום אני מאחל לך HIV ולא סכרת'", כתב תורג'מן בתחילת הפוסט. "את המשפט הזה שמעתי מפי מנהל המחלקה באיכילוב לפני שישה חודשים, רגע אחרי שבישר לי שנדבקתי ב-HIV. את חלקכם שיתפתי כבר באותו יום, חלקכם מגלה רק עכשיו (...) ולא, אני לא מסכן, ולא חולה, וגם לא שותק יותר. עשרים דקות אחרי ההלם הראשוני שהתלווה לבשורה, אמרתי לעצמי שאת הדבר הזה לא הזמנתי בקטלוג החיים, אבל מפה אני צומח (...) מה שגרם לי לבחור לכתוב את המילים האלו היא הבורות, הסטיגמות שמשויכות לנשאים, הרתיעה, האפליה כנגד נשאים. לפני שבוע סיפרתי למישהי שאני נשא ואחרי שהפרצוף שלה הפך לבן (אבל ממש לבן), הבנתי שהיא חושבת שאני עומד למות בקרוב. אני לא מאשים אתכם, כן? הנושא רחוק מרובכם והאמונות שגיבשתם נשענות על מהדורות חדשות וסרטים מפחידים משנות השמונים והתשעים, בימים ש-HIV היה באמת מפחיד. רק שמאז התקדמנו".

     

    "היה לי חשוב שהפוסט יבוא מתוך אהבה ולא מתוך כעס, האשמה והתקרבנות", הוא אומר השבוע. "הפחד מדחייה עדיין שולט אצל נשאים והיה חשוב לי למוסס את זה. המסר העיקרי שלי הוא לדבר על החיים כנשא, להסביר שהחיים שלנו הם לא שחורים ואפלים כפי שהציבור ודאי מדמיין. המסר השני הוא לא להחזיק סוד ביחס למי שאתם. פתיחות יוצרת פתיחות, והתגובות המפרגנות שקיבלתי מחברים, בני משפחה, מאנשים בפייסבוק ומתלמידים שהוזמנתי להרצות בפניהם, היו טובות. אני מאמין שלצאת מהארון כנשא לא חייב להיות מול כל העולם, אבל חשוב שאנשים ידברו על זה. אנשים עושים טעויות, קורה".

     

    "התכשיטים שלי הם פלטפורמה נוספת עבורי כדי לגעת באנשים" (צילום: עמית תורג'מן)
      "התכשיטים שלי הם פלטפורמה נוספת עבורי כדי לגעת באנשים"(צילום: עמית תורג'מן)

       

      הפוסט שלך גרר גם ביקורת. טענו נגדך שהצגת את החיים כנשא HIV כעניין קל ופשוט. אתה כותב: "אני לוקח פעם ביום שני כדורים והם שומרים עליי בריא לחלוטין. לא רק חי – בריא, בדיוק כמוכם".

      "היתה ביקורת שאני קורא לכולם להזדיין בלי קונדום. נושא ה-HIV עולה תמיד במסרים של מניעה והסברה וזה חשוב מאוד, אבל בפוסט שלי רציתי לדבר על החיים עם HIV. אנשים רואים את החיים עם HIV כבלתי הפיכים, כפי שהיה בשנות ה-80 וה-90, אבל הרפואה התקדמה מאז. כמובן שעדיף לחיות בלי הנגיף, אין שאלה בכלל, אבל יש משהו קצת צבוע ושיפוטי כשזה מגיע לנשאים. לנו כחברה נוח להגיד 'הוא עשה את זה לעצמו – שיתמודד'. גם סרטן ריאות אנחנו עושים לעצמנו, ואנחנו לא שיפוטיים כלפי אנשים מעשנים. אני חושב שהסיבה לכך היא שילוב של פחד ובורות, ובגלל שזה מקושר למיניות ולהומואים, על אף ש-48 אחוז מהנשאים הן נשים".

       

      ועדיין, בשנים האחרונות יש עלייה בשיעורי ההידבקות הגדולים בקהילה ההומואית.

      "כמובן שעדיף להימנע ממין לא מוגן. מצד שני, כמו בכל טעות שאתה עושה, יש לך שתי אפשרויות: להסתתר ולהלקות את עצמך, או להעצים את עצמך. אני בחרתי באפשרות השנייה".

       

      הפוסט שלך חשף בצורה אינטימית וישירה את החיים עם HIV, כמו גם הסרט החדש של תומר וברק הימן "מי יאהב אותי עכשיו?" על סער מעוז שחי עם HIV. שניכם מציגים פנים חדשות למחלה – אנושיות, פגיעות, מחויכות – שונות מאלו שהוצגו עד עכשיו, או מהאזהרות של משרד הבריאות. האם אתה מרגיש שאנחנו לקראת שינוי?

      "אני מדבר בזכות עצמי ולא תחת גוף רשמי, ולכן המקום האנושי והפשוט יצר חיבור. רוב הציבור לא יודע שהיום נשא שנמצא בטיפול אינו מדבק והסיכוי שהוא ידביק שואף לאפס. רוב המטופלים הם היום 'אנדיטקטבל' כך שהעומס הנגיפי בדם יורד, עד כי בשוויץ אומרים עכשיו שבזוגיות סגורה אפשר להוריד קונדום".

       

      "בעבודה שלי אני מאפשר לעצמי לטעות, כי זה מאפשר לך כבן אדם לתקן" (צילום: עמית תורג'מן)
        "בעבודה שלי אני מאפשר לעצמי לטעות, כי זה מאפשר לך כבן אדם לתקן"(צילום: עמית תורג'מן)

         

        כיוצר טוטאלי שרואה הלימה מוחלטת בין חייו ליצירתו, הקולקציה החדשה של Penumbra, המותג שהקים תורג'מן לפני כשנתיים, מייצגת אותו בצורה הטובה ביותר. בסטודיו של המעצב (נחמה 10, יפו, טל' 054-3273553) ניתן למצוא שרשראות עשויות אבני לבה שחורות בשילוב חמש לוחיות פליז מצופה זהב, צמידים בשילוב חתיכות מתכת קטנות ואבני אוניקס שחורות, טבעות עשויות כסף מושחר – כולם בעבודת יד עצמאית שלו. הסגנון הפגאני על גבול הגותי כבר קנה לו מעריצים רבים בארץ ובחו"ל, תוך שמירה על השפה שמלווה את תורג'מן מקולקציית הביכורים שהשיק לפני כשנתיים. המראה המעט גולמי, הפגיע והלא מלוטש יוצר ייחוד בעבודתו. בעידן של חיים המכוסים בפילטרים של אינסטגרם – תורג'מן מציע אסתטיקה שמסתכלת לכם ישר בלבן של העין.

         

        "חשוב לי לייצר תכשיטים כנים. אמיתיים. להכיר בטעויות כחלק מהשלמות שלנו", הוא מסביר. "החברה היום מחפשת את המקום המושלם, ואני מנסה לבקר את זה בתכשיטים שלי. בעבודה שלי אני מאפשר לעצמי לטעות, כי זה מאפשר לך כבן אדם לתקן. והתיקון הזה מכניס לנו שפע. כל פעולה שאני עושה מביאה תגובה מהיקום, ובמקום למנוע את זה – אני מחזיר ליקום. התכשיטים שלי הם פלטפורמה נוספת עבורי כדי לגעת באנשים".

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד