"כשגבר מתקשר אלייך, אל תדברי איתו יותר מעשר דקות", "בדייט הראשון הימנעי מלהביט באופן רומנטי בעיניו", "לעולם אל תזמיני גבר לרקוד" - אלו רק קומץ קטן מעצות הסבתא של אלן פיין ושרי שניידר, שפורסמו בספרן "הכללים: איך לכבוש את לבו של הגבר האידיאלי", שיצא לאור בארצות הברית ב־1995, ותורגם לעברית ב־1996 (הוצאת "קשת").
"הכללים" הפך לאיקוני כמעט מיד עם צאתו: הוא נמכר ביותר מ-2 מיליון עותקים, תורגם ל-27 שפות, שלהב מיליוני קוראות והפך להיות נר לרגליהן של נשים רבות, שעד היום מכנות את עצמן Rules Girls (בחורות הכללים). במקביל, הוא עורר דיון נרחב בתקשורת, ספג ביקורת נוקבת, שלא לומר חצי לעג, והוגדר כמיושן, סקסיסטי ומניפולטיבי.
פיין, רואת חשבון, ושניידר, עיתונאית, שתיהן ניו-יורקיות ממוצא יהודי, מגישות ב"הכללים" מקבץ של עצות דייטינג שאימצו מסבתא של חברה, כשיצאו לחפש בעל.
הספר קורא לנשים למלא שורה של כללים קפדניים ונוקשים, שאמורים לעבוד כנוסחת פלא - אם תשחקי אותה קשה להשגה, תשיגי את גבר חלומותייך. אך מאז שיצא הספר לאור, עבר העולם מהפכה: הסמארטפונים, הרשתות החברתיות ואתרי ההיכרויות עיצבו מחדש את הרגלי הדייטינג שלנו. האם אחרי 20 שנה, "הכללים" עדיין רלוונטי?
ביקשנו מאסתה ברודצקי-קאופמן, מאמנת ומומחית ליצירת זוגיות, ומעדי קמחי, מאמנת לזוגיות ובעלת מרכז "נקודתיים", לבחון מחדש את הכללים ב"הכללים", ולבדוק אם הם תקפים ב־2016.
הדעות, יש לומר, היו חלוקות. מבחינת ברודצקי־קאופמן, "ל'הכללים' יש אותה רלוונטיות כיום כמו לפני 20 שנה. העיקרון לא השתנה: שתפי פעולה עם מי שרוצה להשקיע בך ואל תרדפי אחרי גברים בלתי מושגים. זה לא שנשים צריכות למלא אחר כל כלל שכתוב בספר, אבל הן כן יכולות להשתמש בו כסוג של מצפן".
קמחי, לעומת זאת, קובעת: "כל הרעיון שנשים צריכות 'לתפוס גבר' ולהתנהג לפי כללים מסוימים כדי שלא יברח, במקום להניח שגברים רוצים זוגיות באותה מידה - הוא פאסה בעיניי. בנוסף, הספר יוצא מנקודת הנחה שהמטרה היא להשיג גבר שיתחתן איתך ויביא איתך ילדים. בימינו לא כולם בהכרח רוצים להתחתן או לעשות ילדים, ובשנים האחרונות, בעיקר בחו"ל, יותר ויותר גברים ונשים בוחרים לא להקים משפחות. יש משהו בגישה של 'הכללים' שמנציח את הפער המגדרי בין גברים לנשים, במקום להתקדם עם רוח הזמן".
1. לעולם אל תתחילי איתו או תפני אליו ראשונה
בתוקף. ברודצקי־קאופמן: "זה היה נכון לפני 20 שנה וזה נכון היום. נשים וגברים פועלים על פי קודים פנימיים שונים, וגברים עדיין צריכים להרגיש 'ציידים'. אם את מדברת עם גבר, השיחה צריכה להיות אקראית, כזו שתיתן לו הזדמנות להבחין בך. דברי איתו מבלי לתת לו תחושה שאת מתחילה איתו, ותני לו תירוץ להמשיך את השיחה במידה שהוא מעוניין".
פג תוקף. קמחי: "זה לא היה רלוונטי בשנות ה־90 ולא רלוונטי ל־2016. ההבדל הוא שבשנות ה־90, אם מישהי רצתה להתחיל עם גבר, היא הייתה צריכה לעשות את זה באופן פרונטלי ולסכן את עצמה בדחייה. כיום, בעידן האפליקציות והרשתות החברתיות, יש יותר אפשרויות להתחיל עם בחורים, והדחייה פחות קשה. לפני 20 שנה היו גברים שאהבו שבחורה מתחילה איתם, והיו כאלו שלא.
הטכנולוגיה טרפה את כללי המשחק והקונצנזוס השתנה. היום מקובל מאוד שנשים מתחילות, במיוחד בפלטפורמות הדיגיטליות. בנוסף, גברים היום פחות מתחילים עם נשים בחיים האמיתיים מאשר בשנות ה-90. אני פוגשת המון גברים בקליניקה שמעדיפים לא להתמודד יותר עם דחייה פרונטלית, שיכולה להיות קשה גם למי שיש לו ביטחון עצמי".
2. אל תדברי על הרצון בקשר מחייב, חתונה או ילדים
בתוקף חלקי. ברודצקי־קאופמן: "מאז ומתמיד גברים נכנסו ללחץ מחתונה וילדים, וזה לא השתנה ב־20 השנים שחלפו. זה נכון שאם שמים את הנושא על השולחן מהר מדי, במקרים רבים זה יכול להבריח בחורים. עם זאת, בישראל קודי השיחה הם פתוחים יותר, והכלל הזה נכון במינון הנכון. אם את מעוניינת לקדם את הקשר ולקבל ודאות, ואת רואה שזה לא קורה באופן טבעי, זה נכון להעלות את הנושא, ולבדוק מול הבחור אם המטרות שלכם זהות ואם אתם באותו מקום".
בתוקף חלקי. קמחי: "לאנשים בשנות ה־30 וה־40 שלהם, אין מה להסתיר את הרצון בקשר מחייב. מצד שני, חשוב להיות עדינים ולא ללחוץ. מילים גדולות כמו 'חתונה' ו'ילדים' זה מלחיץ, וברור שלא כדאי לשים אותן על השולחן בדייטים הראשונים; אבל חשוב לעשות איזשהו בירור ציפיות בחודשים הראשונים של הקשר, כדי שלא תבזבזי את הזמן שלך".
3. אל תתקשרי אליו, והחזירי לו צלצול לעתים נדירות
בתוקף חלקי. ברודצקי־קאופמן: "היום הסביבה מצפה מאיתנו לזמינות. החיים טסים בקצב מהיר יותר, ואם תקשורת לא קורית בתזמון מסוים, הקשר עלול להתמוסס. מצד שני, הקפדה על חוסר זמינות מסוים עדיין תעשה את העבודה. גם אם את הרוסה על הבחור, זכרי שיש לך חיים, ואת לא צריכה לענות בכל רגע נתון לטלפון או להודעת טקסט. אל תיתני לו את התחושה שאת בכיס שלו ושאת נעמדת דום בכל פעם שהטלפון מצלצל".
פג תוקף. קמחי: "זה לא היה נכון פעם ובטח שלא היום. רק היום בבוקר היה לי מאומן שהתקשר למישהי שהוא יצא איתה פעמיים, והיא לא חזרה אליו. הוא החליט שהוא משחרר ולא מתקשר שוב. בעידן של היום התקשורת היא קצבית ומיידית, ובהשוואה ללפני 20 שנה, לגברים יש פחות עניין לרדוף אחרי נשים לא קומוניקטיביות. זה לא אומר שנשים צריכות כל הזמן להתקשר, אבל יש גברים שהם קצת פסיבים, במיוחד במה שקשור בתחזוקת הקשר. זה לא סותר את העובדה שהם יהיו בני זוג נהדרים ותהיה אהבה ענקית. יש מקומות שבהם האישה צריכה לתת פוש".
4. תמיד סיימי את השיחה ראשונה
בתוקף. ברודצקי־קאופמן: "זה כלל שעדיין רלוונטי מאוד. לנשים יש יותר יכולת 'לחפור' מלגברים. גבר לא תמיד יכול להכיל את זה, אבל הוא רוצה להפגין נימוס כלפייך - לפחות בהתחלה. כשזה הופך לעניין קבוע, זה יכול לגרום לו לאבד עניין, להתרחק ולהתקשר פחות. כשאת מסיימת את השיחה ראשונה, את בעצם נדיבה ונותנת כבוד לצרכים שלו, וגם משאירה לו טעם של עוד, מה שמשמר את ערכך מולו".
בתוקף. קמחי: "אני חושבת שהכלל הזה מדויק במקרים רבים, ובמיוחד כיום, כשרוב השיחות בשלב החיזור נעשות בווטסאפ. צריך לשמור על רמה מסוימת של מסתורין, ואת לא תמיד זו שצריכה לומר את המילה האחרונה. להתעקש לנהל שיחות ארוכות בכל פעם, יכול לשדר נזקקות. דרך אגב, הכלל הזה נכון לשני הצדדים - גם לגברים וגם לנשים".
5. אם הוא לא קונה לך מתנה רומנטית, תפסיקי לצאת איתו
בתוקף חלקי. ברודצקי־קאופמן: "הצורך במתנות הוא תלוי אישיות ותרבות – יש נשים שזה ממש לא מעניין אותן. בנוסף, גברים פחות מקשרים מתנות עם הבעת חיבה. גבר בדרך כלל לא ידע שיש ציפייה כזאת ממנו, ועבורו זה פחות משמעותי כשלב בקשר. מצד שני, אם למשל את אומרת לו 'איזה כיף יהיה לי אם תביא לי פרחים לשבת', והוא נענה, זה מעיד על רמה של רצינות ואכפתיות".
פג תוקף. קמחי: "לא הייתי מציעה לסיים קשר בגלל דבר כזה, לא פעם ולא היום. לפעמים אני שומעת בנות שמתלוננות על כך שהן היו רוצות לראות מחוות רומנטיות מצד הבחור. אני מציעה להן להיות הראשונות שפותחות את הערוץ הזה, ולקנות משהו קטן וסמלי בעצמן. לפעמים זה עובד, אבל אם זה לא בתודעה של הבחור, זה לא יעזור, ואז צריך פשוט לדבר על הצורך הזה. חשוב גם להבין באיזה שלב בקשר אפשר לצפות לזה: אם אתם ביחד חצי שנה והוא לא הביא אף פעם פרח, פתק או בושם לחג, זה דבר אחד, אבל אם אתם יוצאים רק חודש, זה דבר אחר".
אז מה עושות היום מחברות "הכללים"?
בעשרים השנה שחלפו מאז יציאת "הכללים", פיין ושניידר לא קפאו על השמרים. ב־1997 הן הוציאו את "הכללים מספר 2", שעסק בסוגיות שלא נכנסו לספר הראשון. ב-2001 שיגרו את "כללי הנישואים", מה שלווה בשערורייה לא קטנה, כאשר בתקשורת נחשף שפיין הסתירה מהוצאת הספרים את העובדה שהיא מצויה בתהליכי גירושים לאחר 16 שנות נישואים.
ב־2008 היא נישאה בשנית (שניידר נשואה מעל ל־20 שנה). ב־2002 יצא "הכללים לדייטיינג אונליין", שבו השתיים הסבירו איך ליישם את הכללים באתרי היכרויות ברשת; ואילו ב־2013 יצא "לא הכללים של אמא שלך: הסודות החדשים של הדייטים", שעוסק בסוגיות כמו כמה זמן להמתין עד שאת עונה להודעת טקסט שלו. אם הספרים לא מספיקים לכן, השתיים מציעות גם ייעוץ אישי תמורת 350 דולר לשעה.
