דביר משש לא התרגשה במיוחד כשנבחרה לייצג את 120 החיילים המצטיינים של השנה ולשאת נאום בשמם בטקס המסורתי שנערך ביום העצמאות בבית הנשיא בירושלים. היא לא הודיעה לחבריה על הופעתה הצפויה בשידור חי בטלוויזיה; גם לא אמרה להוריה, שישבו בקהל, שמנחת האירוע, טלי מורנו, עתידה להזמין אותה לעלות לבמה.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
"הבנתי מה זה אומר רק ממש לפני הטקס, כשאמרו לי שאני נואמת אחרי הרמטכ"ל", מספרת משש. "חשבתי שאף אחד לא צופה בטלוויזיה ביום העצמאות בבוקר, אבל אחר כך ראיתי את כל עם ישראל אצלי בפייסבוק: אנשים שאני לא מכירה כתבו לי, אמא של בר רפאלי עשתה לי לייק, ומישהו שאני לא מכירה שלח לי זרי פרחים".
כיום משש (21) היא סמ"פ מוערכת, בעלת סמכות והשפעה, פורצת דרך כאישה הראשונה בתפקיד זה בגדוד שלה ובעלת אות הצטיינות מטעם הנשיא, אולם לא כל חייה היא זכתה להערכה ולתמיכה מהסובבים אותה. המשבר הגדול קרה כשהייתה בת 13, כשעזבה עם משפחתה את הארץ ועברה לגור ברומניה בעקבות שליחות של אביה. משש נפרדה מהחברים שעימם גדלה, מהבית באשדוד ומנבחרת הכדוריד שבה שיחקה, ויצאה לדרך חדשה וקשה, שבדיעבד שינתה את חייה.
צפו בדביר משש נואמת בטקס בבית הנשיא (החל מדקה 55:35):
נתנו לי להרגיש שאני כלום
"בדיוק התקבלתי לנבחרת ישראל", היא מספרת, "וממש התבאסתי מזה שאני צריכה לעזוב אותה ולנסוע. גם לא הייתי בחו"ל לפני כן, אז הייתי בשוק. לא ידעתי מילה באנגלית; לקח לי זמן ללמוד את השפה, ולא יכולתי להתחבר למקומיים".
אבל למקומיים לא הייתה בעיה להתחבר אליה, והם עשו זאת בדרך מעליבה: "הם לא היו קוראים לי בשם שלי, אלא 'ג'ו', יהודייה - כביכול בצחוק", היא מספרת.
האנטישמיות לא הייתה רק מנת חלקם של התלמידים, אלא גם של חברי סגל ההוראה בתיכון שבו למדה. "כשזה הגיע גם מהמורים, הבנתי שאני לבד. הייתה מורה ששאלה בתחילת השנה מי בכיתה יהודי; אני הרמתי את היד, והיא אמרה לי: 'יהיה לנו מאוד מעניין השנה'. בהמשך נכשלתי בכל מבחן שהיא העבירה לנו".
במהלך השנה השנייה שלה ברומניה פרץ בישראל מבצע עופרת יצוקה, והטילים הגיעו גם לעירה, אשדוד. "פתאום זה הגיע לבית שלנו; שמענו על חברים שנפצעו, וזה היה קשה". באותם ימים גברה העוינות כלפיה בבית הספר. "אגרתי ואגרתי, אבל לא רציתי לספר להורים כדי שלא יצטרכו לחזור לארץ בגללי". כשהודיעו הוריה בתום השנה השנייה שהשליחות הסתיימה, והמשפחה חוזרת לארץ, היא הייתה מאושרת. לילדים בכיתה סיפרה שהיא עומדת להתגייס לצבא הישראלי ולהיות לוחמת, והדברים התקבלו בהשתאות. "כולם שתקו, ואחר כך מישהו שאל אם אני הולכת לירות באנשים. עניתי שאני הולכת להגן על המדינה שלי".
כששבה הביתה, לאשדוד, החלה להתאמן לקראת הגיוס במסגרת עמותת אחריי. היא חזרה ללמוד בתיכון שלה, נבחרה ליו"ר מועצת התלמידים והצטרפה למועצת הנוער העירונית. השינוי היה דרמטי: "ברומניה נתנו לי להרגיש שאני כלום, שום דבר, ובארץ פתאום השתתפתי בישיבות עם ראש העיר אשדוד. הבנתי שאני אוהבת להשפיע".
משש התאמנה במשך שנתיים לקראת הגיוס במטרה לשרת כחובלת, כמו אביה. במקביל, חזרה לשחק כדוריד בהפועל אשדוד ובנבחרת ישראל. כשהציעו לה להתגייס במעמד ספורטאית מצטיינת, סירבה משום שלא הייתה מוכנה לוותר על חלומה להפוך לחובלת. לגיבוש לוחמות הלכה רק ליתר ביטחון, "כדי שיהיה לי משהו בכיס אם לא אתקבל לחובלים. בסוף לא היה מקום לבנות במיונים לקורס חובלים. בתמימותי החלטתי שאתגייס ואעבור לשם בהמשך, אבל זה לא עובד ככה".
בנובמבר 2012 התגייסה לחטיבת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף ושובצה בתפקיד מ"כית טירונים. החודשים הראשונים בטירונות היו קשים עבורה. "לא רציתי להיות שם וביקשתי כל הזמן לעבור, עד שהחלטתי שאם אני כבר פה, כדאי שאתחיל להשפיע. בדיעבד אני מבינה ששירות כחובלת לא התאים לי. בגדודים יש לך הזדמנות לגעת באנשים ולראות איך הצבא מלכד את כל שכבות האוכלוסייה".
הגישה החיובית שבחרה גרמה לה לצאת לקורס קצינים, ולאחר שחזרה ממנו, הייתה לאישה הראשונה בגדוד שלה שהפכה למפקדת מחלקה. לאחר מכן הייתה סגנית מפקד הפלוגה הראשונה בגדוד והשנייה בחטיבה - בין שלושה גברים באותו תפקיד. "בהתחלה זה היה קשה מאוד, וכולם הרימו גבה. לכי תסבירי לנגד שהעובדה שאת אישה לא אומרת בהכרח שאת לא מבינה ברכב, אבל התמודדתי עם זה. אני חושבת שההתנהגות של הבחורה עם החיילים יכולה לקבוע אם יתנהגו אליה כשווה לגברים. אנחנו האאוטסיידריות פה, זה לא הטבע שלנו להיות לוחמות, לכן השאיפה לשוויון צריכה לבוא מאיתנו. בנות שמגיעות להיות לוחמות צריכות לשים יותר דגש על כושר גופני, למשל".
איך הורייך קיבלו את היותך לוחמת?
"הם תמכו, אבל היו להם חששות. אבא שלי דאג במיוחד. כשאמרתי לו שאני רוצה להיות לוחמת, הוא הרים גבה, אבל כשהוא ראה אותי בטקס קבלת הדרגות בקורס מפקדים, רצה עם האלונקה, הוא הבין".
כשפלסטינית בת 14 שולפת סכין
בחצי השנה האחרונה משש היא סמ"פ מבצעית בגדוד תבור, אחד מארבעת הגדודים הלוחמים בפיקוד העורף, ובמסגרת התפקיד היא מסייעת למ"פ בארגון ובלוגיסטיקה וממלאת את מקומו בהיעדרו. "כשהוא בבית בסופי שבוע, אני מחליפה אותו בגזרה", היא מסבירה. "אם יש אירוע, אני צריכה לקבל במקומו החלטות כמו איזה ציר סוגרים ומה לעשות עם החיילים".
היא כבר צברה לא מעט ניסיון בתור מחליפה, "ויש בדיחה בגדוד שתמיד כשקורה אירוע, רק הסגנים נמצאים". אירוע כזה התרחש לפני כארבעה חודשים, כשפלסטינית בת 14 ניסתה לבצע פיגוע דקירה במחסום באזור ירושלים. "היא שלפה סכין על השוטר, ואני הגעתי לעשות בידוק. רצו שאני אעשה את זה ולא גבר, כדי לשמור על הכבוד שלה. כשקראו לי ושמעתי את המילה 'מחבלת', דמיינתי מישהי אחרת, ואז ראיתי אותה, מסתכלת עליי בעיני עגל. זה מאוד קשה להתמודד עם ילד".
לחופשות בבית היא מגיעה רק אחת לשבועיים, מה שלא מותיר לה פנאי לשחק כדוריד. גם שילוב בן זוג בחייה הוא משימה די מסובכת. "את יודעת כמה זה קשה בזוגיות? זה לא הולך עם יציאות כמו שלי. תראי לי גבר שמחכה למישהי שבועיים".
תרצי להיות מג"דית?
"מנסים לשכנע אותי, אבל זה לא קל. אני חושבת על סיטואציה שאהיה בהיריון, לדוגמה: איפה אשים את הנשק? והווסט? הוא לא ייסגר עליי. אבל אני אהיה מ"פ. בעתיד אני רוצה להמשיך במערכת ביטחון אחרת שהיא לא הצבא".
לנשים המשרתות בתפקיד שלך יש יתרונות ביחס לגברים?
"יש לנו שיטה אחרת ללחימה. אם אכנס לבית במעצר, לא אכנס בכוח, אלא בטאץ' של אישה. צריך להכיר את האוכלוסייה שמוגדרת כאויב ולדעת איך לגשת אליה בצורה שלא תוביל לריב או לוויכוח. גבר נכנס בגישה של 'בוא נפוצץ את זה'. אנחנו מרגיעות קצת".
______________________________________________________
יניב סוויסה קיבל המלצה מהפסיכיאטר שלו: "לך תעזור לחיילי צה"ל". הקליקו על התמונה:
