פרפקציוניזם ("מושלמנות" בעברית) מוגדר כצורך נוקשה ובלתי מתפשר להיות מושלם או להיראות ככזה, שאליו נלווים לרוב ביקורת עצמית גבוהה וחשש עז מכישלון.
במחשבה ראשונה, נדמה שמדובר בתכונה חיובית. כעיקרון, מה רע בלשאוף לשלמות? בנוסף, ברור לנו כי בתחומים מסוימים השאיפה לשלמות רצויה. אם את מנתחת לב במקצועך, השאיפה לאפס טעויות היא מתבקשת. ברור גם שמי ששואף לשלמות יתאמץ מאוד להשיגה. הפרפקציוניזם, לפיכך, יכול לעזור לאנשים להתמיד במאמציהם, לשפר את כישוריהם ולמצות את יכולותיהם.
אבל במבט מקרוב, הדברים אינם פשוטים כפי שנדמה. הפרפקציוניזם מגלם התכחשות לאנושיות המלאה והשלמה, הכוללת בתוכה את הכישלונות, המגבלות והפגמים שהם חלק מהווייתו של כל אדם. אין פלא שהפרפקציוניזם זוהה מזמן בספרות המחקרית כתכונת אופי בעייתית ומתכון לסבל נפשי. בנוסף, הוכח כי פרפקציוניסטים נוטים יותר לחוש דיכאון, לחץ וחרדה.
הפרפקציוניזם מהווה לעיתים מלכודת פסיכולוגית. בחיים עצמם, כידוע, אף אחד ושום דבר אינו מושלם (חוץ מביונסה, נגיד). חיי היומיום שלנו מתנהלים במנעד הרחב בין הכל ללא כלום. אף אחד מאיתנו אינו 100% טוב או 100% רע. בכולנו יש מזה ומזה במינונים שונים. הפרפקציוניזם מבטל במחי יד את המנעד הזה, ומותיר במקומו שתי אופציות בלבד: הכל או לא כלום.
הפרפקציוניסט אומר לעצמו: ״או שאני מושלם, או שאני לא שווה כלום״. ומכיוון ששלמות, כאמור, אינה בנמצא בקרב בני אנוש, הפרפקציוניסט מוצא עצמו תדיר חווה תחושת אפסיות וכישלון. למה שאדם ישים לעצמו רף ציפיות כל כך גבוה, עד שכל ניסיון לצלוח אותו יהיה נידון לכישלון? התשובה, כמובן, היא שאדם כזה מפחד מהצלחה, או מרגיש מלכתחילה שאינו ראוי לה.
הפרפקציוניזם הוא פחד מהצלחה המתחזה לפחד מכישלון.
הנה דוגמה קלאסית: נניח שאת טוענת בלהט שאת מאוד רוצה למצוא שותף לזוגיות, אבל אינך מוכנה להתפשר על פחות מהגבר המושלם, ולכן את עדיין לבד. במחשבה ראשונה, הטיעון הזה נשמע סביר: יש לך סטנדרטים גבוהים ועקרונות. כל הכבוד. אבל במחשבה שנייה, אנחנו נזכרים שבמציאות אין גבר מושלם ואין זוגיות ללא פשרות.
מי שממתינה לגבר המושלם מבטאת בכך פחד מגברים אמיתיים, ורצונה המוצהר בזוגיות מכסה בעצם על פחד נסתר, ולפעמים לא מודע, ממערכת יחסים. הפרפקציוניזם הופך את החיפוש לכאורה - להימנעות למעשה.
שיפוטיות בזמן סקס
הפסיכולוגיה מזהה כיום שלושה סוגי פרפקציוניזם: פרפקציוניזם עצמי - את תובעת מעצמך להיות מושלמת; פרפקציוניזם כלפי אחרים - את מצפה שאחרים יהיו מושלמים; ופרפקציוניזם חברתי - את חשה שהחברה מסביב תובעת ממך להיות מושלמת. פרפקציוניזם עצמי יכול להועיל לנו אם הוא עולה בעיקרו משאיפה להצטיינות והישגים, ונוטה להזיק אם הוא עולה ברובו מביקורת עצמית ופחד מכישלון.
פרפקציוניזם כלפי אחרים הוא כנראה הבעייתי ביותר, ונקשר בספרות המחקרית לתכונות כמו היעדר אמפתיה, חוסר סלחנות, ביקורתיות יתר, תוקפנות ונרקיסיזם. גם לפרפקציוניזם חברתי יש לרוב השלכות שליליות, והוא מגביר את סיכוייהם של אלה החווים אותו לסבול מדיכאון, חרדות, התמהמהות במילוי משימות, ערך עצמי נמוך, ביקורת עצמית ותפקוד לקוי.
העניין המחקרי בנושא הפרפקציוניזם גלש בעשורים האחרונים גם אל תחום הסקס. חוקר הפסיכולוגיה וויליאם סנאל זיהה בשנות ה־90 ארבעה סוגים של פרפקציוניזם מיני: פרפקציוניזם מיני עצמי (״אני חייבת להיות מושלמת במיטה״); פרפקציוניזם מיני כלפי הפרטנר (״הוא חייב להיות מושלם במיטה״); פרפקציוניזם מיני מצד הפרטנר (״הוא מצפה שאהיה מושלמת במיטה״); ופרפקציוניזם מיני חברתי (״מי שלא מושלמת במיטה, לא סופרים אותה בימינו״).
במחקרים נמצא כי כל ארבעת סוגי הפרפקציוניזם המיני קשורים לקשיים ביחסים אצל נשים, ויש להם גם השלכות ייחודיות על התפקוד המיני. נשים המצפות להיות מושלמות בסקס או מצפות שהפרטנרים שלהן יהיו מושלמים, נוטות יותר לביקורת עצמית ולשיפוטיות תוך כדי המשגל, מה שעלול לפגוע בתפקוד המיני.
מצד שני, לסוגי הפרפקציוניזם האלה יש גם יתרונות: נשים שמתאפיינות בהם נוטות להיות אסרטיביות, עצמאיות ומסופקות יותר מבחינה מינית בכלל וממין מזדמן בפרט. לעומת זאת, פרפקציוניזם מיני חברתי ופרפקציוניזם מיני מכיוון הפרטנר זוהו כגורמים שליליים במובהק, המנבאים רגשות אשם לגבי היחסים, חרדות מיניות ודימוי עצמי מיני ירוד.
מחקר חדש, שפורסם ממש השנה, בדק את השפעת הפרפקציוניזם על תפקודן המיני של נשים לאורך זמן. במסגרת המחקר, בהובלתם של ג׳ואכים סטובר ולאורה הארווי מאוניברסיטת קנט באנגליה, ענו 366 נשים בגילים 69-17 על שאלון בנושאי פרפקציוניזם מיני, דימוי עצמי מיני, חרדה מינית ותפקוד מיני. 6-3 חודשים לאחר מכן, 164 מן הנשים ענו שוב על אותו שאלון.
התוצאות הראו כי פרפקציוניזם מיני מכיוון הפרטנר הוא הגורם הבעייתי ביותר ליחסי מין. נשים שחשבו כי הפרטנר שלהן מצפה מהן להיות מושלמות במיטה סבלו יותר מחרדה מינית, רגשי אשמה, כאבים בזמן יחסי מין, דימוי עצמי ירוד, קושי בעוררות ותפקוד אורגזמי לקוי. וזה לא הכל: פרפקציוניזם מיני מצד הפרטנר ניבא עלייה ברמת החרדה המינית לאורך זמן, וירידה בדימוי העצמי וברמת העוררות המינית.
בשורה התחתונה, מי שמביאה למיטה נטיות פרפקציוניסטיות – נכנסת לצרות. בסופו של דבר, המפגש המיני הוא אירוע אנושי. השותפים לו בהכרח לוקים במגבלות, חולשות וספקות, והמפגש שלהם מאופיין תמיד בניסוי וטעייה, גישושים וחיפושים, ותהליך הדרגתי של למידה, קבלה והדדיות. מי שסבור שרק לשלמות יש ערך, מבטל את ערכה של האנושיות; ומי שמפחד לטעות, מפחד לאהוב.
- הכותב הוא פסיכולוג קליני ופרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת אוטרביין, אוהיו
>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
