הכותל מול אל-אקצא: איך אנשים מצטלמים במקומות הקדושים?

שלושה חודשים בילו המעצבת הגרפית רונית לוית וחוקרת האינטרנט ד"ר רומי מיקולינסקי ברחבות המפורסמות של הכותל ומסגד אל אקצא. אמנם רק דרך פילטר האינסטגרם, אך בתור שתי תל אביביות חילוניות מעולם לא דמיינו שהמקומות הקדושים יבלעו את ימיהן, או שהן יראו אותם מכל כך הרבה זוויות ודרך כל כך הרבה עיניים.

את הכפפה זרקה להן ענת ספרן, המנהלת האמנותית של שבוע העיצוב ירושלים, שייפתח ביום חמישי הקרוב. היא ביקשה מהן הצעות לפרויקט אינפוגרפי, ובתור שתי מכורות לאינסטגרם הן הציעו לבחון את המופע של ירושלים באפליקציה הפופולארית. בהתחלה חשבו על הכותל מול הר הבית, אבל אנשי שבוע העיצוב חשבו שזו תהיה פרובוקציה גדולה מדי, וביקשו להוסיף את כנסיית הקבר, כדי להדגיש את קדושת העיר לשלוש הדתות, ולא את הסכסוך הלאומי.

אז החלו במלאכת החיפוש והמיון: כשהקישו את ההאשטג "כותל", "אל אקצא" ו"כנסיית הקבר" (בכמה שפות) – קיבלו אלפי תוצאות. "כרינו כ-15 אלף תמונות שבהן רואים בצורה איקונית את הכותל, או כיפת הזהב, אבן המשיחה או רחבת הכנסייה. מתוכן שליש היו פרסומות, תעמולה, דברים לא קשורים, כמו 500 תמונות של חתולים פולניים, כי כותל זה חתלתול בפולנית", מספרת לוית.

"נשארנו עם כעשרת אלפים תמונות והתחלנו לתת בהן סימנים. פוזות, מספר אנשים, מרחק מהאתר. ג'נדר, חיילים או מתפללים, ילדים, הורים שמחזיקים ילדים. מחוות, פתקים עם אמירות פוליטיות". שתיהן מדגישות כיצד מתערבב בתמונות פולחן האל עם פולחן העצמיות שבמהות האינסטגרמית: סלפי, כמובן, וגם צילומי כפות רגליים וידיים. הן התחילו למפות דפוסים חוזרים, ולסדר אותן בתשיעיות: "דברים ששמנו לב שהם קטע, לא של אדם או שניים, אלא של רבים. בחירות משותפות של אנשים, בלי שיידעו אלה על אלה", אומרת לוית. "סלפי זה רק 10% מהתמונות שכרינו", מוסיפה מיקולינסקי. "יש המון פוזות, ולא רק ישראלים. המון אנשים בהרבה שפות מתרגשים ומביימים את עצמם".

כפות ידיים על אבן המשיחה בכנסיית הקבר(עריכה ואוצרות: רומי מיקולינסקי ורוני לוית )

זוויות צילום שאופייניות לאינסטגרם(עריכה ואוצרות: רומי מיקולינסקי ורוני לוית )

התערוכה OMG תיפתח ביום חמישי בחדר המרכזי בבית הנסן, שצורת כקאפלה – אולם ארוך שבקצהו יש קימור. כל אחד משלושת הלוקיישנים מוצג בנפרד, בפני עצמו: 20 לוחות לכותל, 20 לוחות לאל-אקצא ועשרה לכנסיית הקבר. מאחר שכל לוח הוא קומפוזיציית תמונות, תהליך הבחירה היה ארוך ודרמטי, וכלל ויכוחים ודיונים ערים. לוית חיפשה בעיקר את האסתטיקה: "בתמונות יש משהו שקצת מגחיך את העוצמה של הרגשות והאמונה שמקושרים אל המקום".

המידע המילולי שנלווה לתמונות, כולל התגיות השונות, לא נכלל בתערוכה אבל נשמר ויבוא לידי ביטוי באתר שמתכננות השתיים להקים לפרויקט, בשם Jerusalem.cloud. משם לא ייעדרו המתחים הפוליטיים, למשל בין שתי קבוצות אינסטגרם גדולות, קבוצה יהודית בשם "חוזרים אל ההר" וקבוצה פלשתינית בשם palestine photo lovers. מיקולינסקי, שמנחה בבצלאל קורס בשם ''דת ודאטה'', מקווה שהאתר ירשת את העיר – מי פעיל, איזה קולות יש – וייתן ביטוי לכולם, גם לקולות לא סטנדרטיים. "החלום שלי היה לעשות אתר שממש מושך מידע בזמן אמת, ומראה מתי הדברים מתחממים. סוג של אקטואליה שאינה פרשנית, אלא מוזנת מהדאטה".

יש גם המון תמונות שמתעדות נשיקה בין אדם לאבן(עריכה ואוצרות: רומי מיקולינסקי ורוני לוית )

הגעתן לתובנות פוליטיות בעקבות העבודה?

לוית: "חשבתי שהמידע יניב אבחנות אבל לא. אנחנו כל כך אותו הדבר. אז כן, הייתה יותר תעמולה באל אקצא, ויותר תיירים בכותל. אבל לא משנה אם אתה חייל יהודי או אם פלשתינאי מרמאללה, איך שאתה מצלם ומנח הגוף שבו אתה בוחר מאוד דומה".

מיקולינסקי: "הסיפור שמספרים לנו בתקשורת הרגילה מאוד שונה ממה שעולה מהאינסטגרם. הפוזינג דומה, זה נכון. אבל יש עוד הרבה עבודת פילוח לעשות. הסימול של אל אקצא בתוך לב מכפות ידיים. הפרחים, האהבה שהם מביעים למקום. יש מסורת שהיא חילונית וצעירה – אנשים שקופצים באוויר. לרצון לשחרר את אל אקצא יש ביטוי ויזואלי. כמו לאלה שרוצים לבנות את בית המקדש".

>> שבוע העיצוב ירושלים ייפתח בחמישי הקרוב ויימשך עד 26 לחודש. וילה שרובר ובית הנסן יארחו את רוב האירועים, שאליהם יגיעו גם אורחים מחו''ל, כמו אנשי סטודיו Glithero ו-mischer'traxler. לתוכנייה המלאה

ואיך נראה הסלון של גיטה שרובר, שיארח הרצאות ומפגשים בנושאי עיצוב? הקליקו על התמונה לסיפורה של הווילה הנודעת בישראל:

מה יעלה בגורלה של וילת שרובר? לחצו לכתבה המלאה (מתוך ארכיון דורה גד, החוג לעיצוב פנים, המסלול האקדמי המכללה למינהל)