אמא, ילד ואבא באלונקה: ציורי משפחה של ילדים ששכלו הורה

בת 5 מתמודדת עם רצח אביה, סבה וסבתה

דריה בת החמש ציירה משפחה מרצונה. לא קל לצייר את המשפחה אחרי אובדן נורא שכזה ועדיף גם לא לבקש מהילד לצייר את משפחתו, אלא אם הוא יזום את הנושא. שנה וחצי לאחר האירוע, נישאה אמה של דריה בשנית.

בציור המשפחה שלה, ציירה תחילה את שלוש הדמויות: אמא, אבא וילדה. לדמותה, הוסיפה ראשונה את הכיתוב "דריה" מעל לראשה, אך כאשר פנתה לדמויות ההורים, נתקלה בקושי. היא אינה נוהגת לקרוא לבעלה של אמה "אבא", אלא פונה אליו בשמו הפרטי. בסופו של דבר, מיקמה את השם "אבא" סמוך לשמיים, בחלקו העליון של הציור ובסמוך לו כתבה "אמא". יתכן ובחירה זו ממחישה את המקום בו דריה מאמינה שאביה נמצא והיא בוחרת להתייחס אליו בהקשר זה.

הציור כנראה אפשר לדריה ליצור מציאות אחרת מהמציאות הכואבת. מצד אחד היא מציירת את בני המשפחה הנוכחים בחייה ומצד שני היא מוסיפה בכיתוב את הזיכרון של אבא. היא כותבת את שמו, אך לא מציירת אותו כי הוא לא עוד "על הקרקע".

בן 9 מתמודד עם רצח אביו בפיגוע ירי

לעשור, בן 9, הגיעה הבשורה הנוראית פתאום. ברגע אחד כל החיים השתנו – ירו באבא במהלך פיגוע ירי בדרכים ואבא איננו עוד.

הציור של עשור: אבא שוכב באלונקה

גם לעשור קשה לצייר משפחה, למרות שזו דרך אומנותית לעבד רגשית את האובדן של אביו. אפשר לראות בציור כיצד הוא חסר סבלנות בציור המשפחה. הוא מצייר את הדמויות בסגנון מינימליסטי ("גפרור") ואפילו משמיט את אחד האחים. ברגע שהוא מתפנה לצייר את אביו, הוא מצייר קו מפריד, כמו בין חיים למתים ומצייר אותו בשני מצבים ובפירוט רב. בחלק התחתון של הציור, מצויר האב כשהוא שוכב על אלונקה במהלך הלוויה, כאילו עשור משמר בתוכו את הרגע הזה ורק כך הוא יכול לצרף את דמותו של האב לציור המשפחה. בחלק השמאלי מצויר סולם העולה השמימה, והאב מטפס עליו.

הציור ככלי לעיבוד רגשי

ילדים רבים שאיבדו את בני משפחתם, משתמשים בציור ככלי הבעתי להתמודדות עם השכול. הם מציירים את הזיכרון והוא הופך להיות מעט מוחשי יותר על הדף הלבן. עשור, הוסיף את העלייה לגן עדן. דריה הוסיפה את הכיתוב "אבא" לצד ציור הדמויות ההוריות בחייה. עבור שניהם, הציור הוא תחנה חשובה בדרך לעיבוד רגשי של האובדן והצער.

הזדהות רגשית עם השכול

בימים שכאלה יש ילדים רגישים שלא חוו אובדן ושכול ממשי, אך מזדהים בעוצמה עם הסיפורים שסביבם. חשוב לגלות עירנות ולתת לילדים מענה לשאלותיהם וביטוי דרך ציור. הדגישו בפניהם בגילאים הצעירים שאתם שומרים עליהם. בגילאים מתקדמים יותר הפעילו שיקול דעת על מידת החשיפה הנכונה עבור הילד שלכם לתכנים המורכבים. וזכרו, זו תגובה טבעית ולגיטימית לבכות ביום שכזה. זה גם טבעי שהילד משליך על עצמו את המתרחש מסביב וחושש מפני פגיעה בו או במשפחתו האהובה. יחד עם זאת זה אמור לחלוף אט אט עם החזרה לשגרה. במידה וזה ממשיך להטריד את הילד כדאי לפנות לטיפול מקצועי.