בזמן שגנרלים כמו משה דיין ורחבעם זאבי נטפלו לחיילות, אריק שרון ניסה לכבוש מדינה או לא להגיד את כל האמת לראש הממשלה במלחמת לבנון הראשונה, ודן חלוץ טיפל בחשבון הבנק רגע לפני שחיילים נפלו בקרב במלחמת לבנון השנייה – היו גם כאלה שהעדיפו להתמקד בהקמת אנדרטאות מוחשיות למלחמות ישראל ולאנשים שנהרגו בהן. את התוצאה רואים בכל עיר במדינה. לא מדובר רק בבתי הקברות עצמם, המעידים על מספר הנופלים הרב; ולא רק על כךשישראל היא שיאנית העולם במספר האנדרטאות לנפש; מדובר גם בנוכחות של אמצעי לחימה (אמל"ח בקיצור הצבאי) כמו טנקים, מטוסי קרב, תותחים, נגמ"שים, רובים, קסדות במרחב הציבורי. הכל נמצא בהישג יד בגינות, בפארקים ובמעגלי תנועה. לא רק שאפשר להתבונן בהם, אלא גם לטפס, לגעת ולהצטלם.
טנקים אפשר למצוא בגינה בשכונת יד אליהו בתל אביב, ברחוב דדו באופקים, בכניסה לקריית שמונה, בגן העצמאות בפתח תקווה ובמעגל תנועה בשכונת נווה זאב בבאר שבע. מטוסים יש בגינה בגבעתיים, במרכז מעגל תנועה ליד הכניסה המערבית לבאר שבע, בפארק אלון בכרמיאל וגם בגן "טכנודע" בגבעת אולגה. תותחים הם הנשק הכי פופולרי, אולי משום שהם הכי קלים לשינוע ותחזוקה, ולכן אפשר למצוא אותם בגנים ביהוד, ברחוב סוקולוב בהרצליה, ברחוב וייצמן בנס ציונה, במרכז העיר ליד העירייה בטבריה, באי תנועה בכניסה הדרומית לבת ים, בשכונת יוספטל בנהריה ובמרכז מעגל התנועה שליד העירייה בקריית מוצקין.
"לא ראיתי באירופה כזה דבר וגם לא בארצות הברית", מתייחס לתופעה אדריכל הנוף ליאור וולף, ראש משרד "צור-וולף" שתכנן בין השאר את פארק כפר סבא, את פארק שרונה בתל אביב ואת פארק הארגמן בנס ציונה.
ביקשו ממך פעם לשלב מטוסים או טנקים בגנים שתכננת?
"לא נחשפתי לזה. לא ביקשו ממני להכניס טנק או אלמנט אחר. גם אם היו מנסים לבקש ממני, הייתי מנסה לשכנע איך ניתן להימנע מכאלה פרויקטים, כי הם מראים כוחניות ואגרסיביות".
ומה דעתך על התופעה הכל כך ישראלית?
"לטעמי זה לגמרי מיותר. לא חייבים לחזק ערכים ישראליים בדרכים כאלה. אני לא יודע איזה ערך זה נותן. מי שרוצה אותם - שיפנה למוזיאון צה"ל ויבקש להכניס לשם את הטנק. כי מה נותן טנק שעומד באמצע כיכר תנועה?"
''זה חלק מהפאתוס''
גם אדריכל הנוף הוותיק גדעון שריג, ראש משרד "גדעון שריג – לב וקסמן", טוען שמעולם לא התבקש לשלב בפארק אמצעי לחימה כלשהו. שריג, שחתום על פרויקטים עצומים כמו פארק הירקון, פארק ענבה במודיעין ופארק רעננה (ולאחרונה השלים את הפארקים העירוניים באשדוד, בעפולה ובבאר שבע), מסביר ששילוב האמל"ח במרחב העירוני אינו יוזמה של אדריכלי נוף אלא של ראשי ערים או קרובים לנופלים.
בפארק אלון שתכנן שריג בכרמיאל, הוצבו מטוס סקייהוק ותותח לזכר בני העיר שנפלו, אך לדבריו הוא אינו זוכר את המקרה וכנראה שהדבר לא נעשה בתיאום אתו. "גם כשאני גומר פארק כמו פארק הירקון, מנהל הפארק מרגיש חופשי לעשות מה שהוא רוצה. לפעמים הוא בא ומתייעץ איתי ולפעמים לא, ולכן אני לא יכול להשפיע על החלטה כזו". כמו וולף, הוא מעדיף להימנע מהכנסת אמצעי לחימה לתוך מרחב נופי, ומעדיף צמחייה או עמודי זיכרון, כפי שביצע בפרויקטים כמו "גן הבנים" והאנדרטה לחללי פעולות האיבה בתל אביב.
"אני מסכים שאכן יש יותר מדי, אבל זה חלק מהפאתוס", מגדיר שריג את התופעה. "אני בדרך כלל לא מעורב, אבל אני גם לא מתנגד לזה באופן טוטאלי. אני נזהר מלבטא עמדה חד-משמעית, כי אני לא יודע איך אנהג בעצמי ברגע שיבואו אלי עם רעיון כזה רון חולדאי או רוביק רוזנטל, שאני עובד איתם באופן אישי".
ומה בנוגע לבעיה הבטיחותית שנובעת מנוכחות של מטוסים וטנקים במעגל תנועה, כמו אלה שהשאיר יעקב טרנר אחרי כהונתו כראש עיריית באר שבע? "בכיכר תנועה זה לא מתאים", מדגיש שריג, "כי עיקר תשומת הלב של הנהג צריכה להיות לתנועה שעל הכביש ולא למשהו בולט בצד. ואם כבר מציבים, אז שישימו במקום שלא זוכה לראייה חטופה אלא במקום מכובד".
יזכור עם ישראל, וגם יראה: לחצו על התצלום לאנדרטאות הבולטות ברחבי המדינה
