"אבא מת ביום הולדתי": כשאסונות ושמחות נופלים באותו היום

בגיל שש סברה הודא נקאש (26), דוגמנית, כוכבת "הישרדות הונדורס", שהוחלט לקרוא לה "הודא" על שם סבתא של אמה.

אלא שאז אמה בישרה לה שהשם שלה נושא משמעות נוספת: הפירוש של "הודא" בערבית הוא "מתנה מאלוהים", וזה בדיוק מה שהיא היוותה עבור אמה. "היום שבו הודא נולדה היווה עבורי סגירת מעגל", מסבירה האם, מיסון נקאש (48), מורה מחיפה. "זכיתי להגיד בו שוב 'אמא', מילה שנלקחה ממני בדיוק באותו תאריך 11 שנה לפני כן".

כשהייתה בת 11, הוריה של מיסון נקאש נהרגו בתאונת דרכים. "זה קרה ב־23 ביוני 1978", היא מספרת. "הוריי נסעו לטיול בצפון ונהרגו בדרך חזרה הביתה. אני וחמשת אחיי הקטנים נותרנו לגדול אצל אמא של אבא שלי. מדי שנה, ביום שבו נהרגו הוריי, היינו עולים לקבר שלהם, מתפללים, שמים פרחים ובוכים".

ספרי על היום שבו הודא נולדה.

"הודא היא בתי הבכורה. ילדתי אותה בגיל 22. תאריך הלידה המשוער שלה היה כמה ימים לפני תאריך מותם של הוריי. אבל אחרי שלא ילדתי בו, דודה שלי אמרה לי 'חכי ותראי, את תלדי בתאריך הזה'. אמרתי לה שזו תהיה המתנה הכי גדולה שאוכל לקבל מאלוהים. ואכן, לא רק שילדתי באותו תאריך שבו הוריי נהרגו, אלא שזה גם נפל על אותו יום בשבוע: שישי.

"היה לי ברור שאקרא לבתי הודא, גם משום שזה השם של סבתא מצד אבא שלי, וגם בגלל המשמעות שהוא נושא עמו: 11 שנים בדיוק אחרי שאלוהים לקח ממני את הוריי, הוא נתן לי במתנה בת. ראיתי בזה גם מסר מהוריי: הם לא יכלו להיות לצידי בלידה, אבל הרגשתי שהם שם בדרך אחרת וביקשו לשמח אותי".

איך את מציינת מאז את התאריך?

"הפסקתי לעלות לקבר של הוריי ביום הזה. אני עולה רק בחגים וביום האם. 23 ביוני הפך רק ליום ההולדת של הבת שלי. בחרתי להתרכז בהודא ובשמחה שהיא הביאה איתה. ברור שאני תמיד זוכרת שזה גם היום שבו איבדתי את הוריי, אבל השמחה גוברת על העצב. אני מרגישה שזה מה שהוריי רצו, שזו הסיבה שילדתי בדיוק ביום הזה, ואני רוצה לכבד את הבקשה שלהם".

הודא, איך הרגשת כשנודע לך שנולדת בדיוק בתאריך שבו סבא וסבתא שלך נהרגו?

"זה ריגש אותי מאוד. אהבתי את המשמעות שהלידה שלי הביאה איתה - שזכיתי לשמח את אמי עוד יותר. אף פעם לא הרגשתי שהטרגדיה הזאת האפילה על יום ההולדת שלי, להפך. תמיד הרגשתי שמחה גדולה מאוד, גם מצד אמא וגם מצד כל בני המשפחה שלה. אני חושבת שכל הקרובים ראו בלידה שלי סימן שסבא וסבתא שלי נמצאים באיזה שהוא מקום, וממשיכים לדאוג ליקירים שלהם מלמעלה".

מיסון נאקש. ילדה את בתה הודא בתאריך שאיבדה את הוריה בתאונת דרכים(צילום: שאול גולן)

באתי לאזכרה של בן דודי, מסתיר שהרגע נולד לי בן   

לפני תשע שנים, ב־17 באוקטובר, הלך שלומי ברגיל (41), איש מחשבים מפתח־תקווה, לאזכרה של בן דודו, ירון ביטון. כמה שעות לפני כן, נולד בבית החולים איכילוב, אסף, בנו הבכור של ברגיל. אבל הוא העדיף לא לספר לבני המשפחה שהוא בדיוק הפך לאבא. "ירון לא היה רק בן הדוד שלי. הוא היה החבר הכי טוב שלי", מספר ברגיל.

"שנינו היינו בני אותו גיל, ומאז שנולדנו, כל הזמן בילנו יחד. היינו ישנים אחד אצל השני, משחקים ביחד וכשגדלנו היינו יוצאים לבילויים משותפים, לנופשים, לדאבל דייטים. היה בינינו חיבור נפשי מטורף. הוא נהרג ב־17 באוקטובר 1997 בתאונת צלילה, כשהוא בן 23 בלבד. כשהבן שלי נולד, שמתי אותו בתינוקייה והלכתי מיד לאזכרה. למרות שחלפו עשר שנים מאז שירון נהרג, המוות שלו עוד הרגיש לי טרי. סיפרתי רק להוריי שנולד לי בן וביקשתי מהם לא לספר לאף אחד. לא רציתי לקבל נשיקות וחיבוקים בבית העלמין. הרגשתי מוזר. לא ידעתי איך לשלב את רגשות השמחה והעצב גם יחד".

שלומי ברגיל. בנו הבכור נולד בתאריך שבו איבד את בן דודו בתאונת צלילה(צילום: עדי אדר)

איך בדיוק ירון נהרג?

"ירון עשה צלילה עם מכשירים ואחרי זה עבר לצלילה חופשית. ככל הנראה, החנקן שהיה לו בדם השתחרר וגרם אצלו לחסימה בריאות. הוא יצא מהמים והתמוטט על החוף. אני לא הייתי איתו כשזה קרה. זה היה ערב סוכות, הייתה לי בזמנו חברה ובדיוק נסענו למופע סטנד־אפ.

במהלך הנסיעה הנייד שלי צילצל ועל הצג הייתה אמא שלי. מאחר שנהגתי, ביקשתי מהחברה לענות. אמא שלי נאלצה לספר לה שירון איננו. הרגשתי שכל הדם אוזל לי מהפנים ושהאדמה נפערת מתחתיי. הייתי חובש ביחידה קרבית, ויצא לי לראות מקרים קשים. אבל זו הייתה הפעם הראשונה שנאלצתי להתמודד עם מוות של מישהו שהיה קרוב אליי כל כך. לא יכולתי לעכל את זה".

איך הרגשת כשהבן שלך נולד בדיוק באותו תאריך?

"שנתיים אחרי שירון נהרג, סיפרה לי בחורה בעבודה שלי שאחותה מתקשרת. בגלל שאני אדם ריאלי מאוד אמרתי לה שזה בולשיט, אבל היא אמרה לי 'דבר איתה ותראה'. כשדיברנו, היא הפתיעה אותי לגמרי. היא

אמרה לי 'יש מישהו שרוצה לדבר איתך שקוראים לו ירון'. היא התחילה לספר לי כל מיני דברים שאני וירון עשינו ביחד, שבחיים היא לא הייתה יכולה לדעת. ואז היא אמרה לי שירון ביקש ממנה למסור לי שיהיה לי בן עם נשמה מיוחדת מאוד. אז כשאסף נולד בדיוק בתאריך שבו ירון נהרג, גם כן בערב סוכות, הרגשתי בוודאות שזה מסר מירון ושמחתי נורא".

ואיך המשפחה של ירון קיבלה את זה?

"הם נורא שמחו לשמוע שנולד לי בן. למרות שאני מאמין שבאיזה שהוא מקום הם גם התעצבו. לא בגלל שהבן שלי נולד באותו יום שבו ירון נהרג, אלא בגלל שאנחנו בני אותו גיל ובכל פעם שאני חווה שמחה גדולה כמו חתונה או לידה של ילד, זה מזכיר להם מה ירון לעולם לא יזכה לחוות. גם אותי זה מעציב. כשהתחתנתי בכיתי, כי חשבתי איך ירון לעולם לא יזכה לעמוד מתחת לחופה".

איך אתה מציין את יום הולדתו של בנך לצד הטרגדיה?

"יש לי סדר יום פשוט מאוד. בשבע בבוקר אני הולך לבית העלמין, נזכר ובוכה. ובצהריים אני אומר 'מזל טוב' לבן שלי וחוגג לו יום הולדת. ערב סוכות זה תמיד יום שמשלב עבורי שמחה ועצב גם יחד. מהרבה בחינות זה יום שמסמל בעיניי את החיים: יש בהם גם שמחות וגם טרגדיות, אבל למרות הקושי, חייבים לשמוח".

שלומי ברגיל (משמאל) ובן דודו ירון ביטון(מתוך אלבום פרטי )

אבא נפטר ביום הולדתי 

אסף פישר (43) מהוד־השרון, כלכלן ואבא לשתיים (12, 10), מעולם לא חגג את יום הולדתו ה־27. הוא גם לא חגג את ימי ההולדת שבאו לאחר מכן. הסיבה: בדיוק ביום הזה, ב־23 בפברואר 2000, אביו אריאל נפטר מסרטן.

"הערצתי את אבא שלי", מספר פישר על אביו, שהיה אף הוא כלכלן. "אני הבן הבכור ויש לי שני אחים צעירים ממני. עשינו מה שבדרך כלל בנים עושים עם אבות: דגנו, טיילנו בטבע, רכבנו ביחד על אופניים. אחרי הצבא נסעתי לטיול בדרום אמריקה ואבא שלי אפילו הצטרף אליי בשלב מסוים. אני הייתי בלה פאס בבוליביה, והוא היה בכנס ביפן. כשדיברנו בטלפון הוא אמר לי שהוא צריך שבוע אחרי כן לטוס לארצות הברית. אז אמרתי לו 'במקום שתחזור לישראל, אולי תעבור דרכי?' הוא אמר 'תן לי לחשוב על זה', ויומיים אחרי זה הודיע לי שהוא מגיע. אחרי חצי שנה שלא נפגשנו, זכינו לטייל ביחד שבוע. זו הייתה חוויה מדהימה".

אסף פישר. ביום ההולדת איבד את אביו(צילום: עדי אדר)

מתי הוא חלה?

"ב־1993 אובחן אצלו סרטן הדם, אבל הסרטן היה רדום והוא היה צריך להיות רק במעקב. חמש שנים אחרי זה הסרטן התפרץ ובמשך שנתיים הוא עבר טיפולים כימותרפיים. בפברואר 2000 הוא סבל מסיבוך של דלקת ריאות ואושפז בבית החולים תל השומר. גרתי אז בירושלים, אבל נהגתי לבקר אותו מדי ערב. לילה אחד, אחרי שיצאתי מבית החולים, החלה אצלו קריסת מערכות. הרופאים הודיעו לנו שהוא לא ייצא מזה. שזה עניין של ימים".

וזה היה כמה ימים לפני יום הולדתך.

"בדיוק שבוע לפני כן. כשיום ההולדת שלי התקרב, עלתה בי המחשבה שאבי עשוי למות בדיוק ביום שבו נולדתי. אבא שלי נולד ביום הולדתה של אמו, וזו כמובן הייתה שמחה גדולה מאוד עבורה. חשבתי שזו יכולה להיות בדיחה אכזרית של היקום. שהפעם יקרה הפוך".

איך התבשרת על מותו?

"לצערי, ראיתי אותו הולך ממש לנגד עיניי. ישנתי באותו לילה במסדרון של בית החולים. אמא שלי הייתה אמורה להחליף אותי בבוקר. בשעה חמש לפנות בוקר האחות ניגשה אליי, שמה את ידה על כתפי ואמרה לי שתכף מגיע הסוף. עמדתי לבדי לצד המיטה שלו, וראיתי איך הוא נותן את נשימתו האחרונה. זכרתי שבדיוק חל יום ההולדת שלי. אמרתי לעצמי 'הנה, זה באמת קרה'".

אפשר להבין למה לא חגגת יום הולדת 27. אבל מה עם ימי ההולדת הבאים?

"במשך שנים לא הייתי מסוגל לחגוג. זה העציב אותי יותר מדי. גם כל החברים שהתקשרו לאחל לי יום הולדת שמח, תמיד עשו את זה בצורה זהירה. הם אמרו 'אנחנו יודעים שזה יום של גם וגם, אבל בכל זאת היה לנו חשוב להגיד לך מזל טוב'. חזרתי לחגוג ימי הולדת רק עשור לאחר מכן. בשלב מסוים אתה מבין שהחיים ממשיכים. למרות שעדיין אני הרבה יותר עצוב מאשר שמח ביום הזה".

העובדה שהפכת בעצמך לאבא עזרה לך לשוב לחגוג?

"במידה מסוימת כן. גם העובדה שהבת הבכורה שלי נולדה בתאריך העברי שבו אבא שלי נפטר. כשהלכתי למלא את תעודת הלידה שלה בבית החולים, התאריך העברי, י"ז באדר, צילצל לי מוכר. כשחזרתי הביתה הסתכלתי על תעודת הפטירה של אבי וראיתי שהוא נפטר באותו תאריך. הרגשתי שקיבלתי מעין סגירת מעגל עם טוויסט יהודי".

אסף פישר ואביו אריאל(מתוך אלבום פרטי )

זכיתי באח חדש ואיבדתי את אמא באותו יום  

שהייתה בת תשע וחצי, התרגשה נטלי רוטברט מאוד, כשאמה בישרה לה ולאחותה הגדולה, שעומד להיוולד להן אח קטן. "הייתי בטירוף של אושר", מספרת רוטברט (29) מבת ים, עובדת בסוכנות ביטוח ואמא לשניים (בת שנתיים ובן חודש). לצערה, היום המאושר הזה הסתיים בטרגדיה נוראית: ב־4 במרץ 1996, רוטברט אמנם קיבלה אח, אבל איבדה את אמה.

"אמא שלי הייתה יפהפייה מעלפת", מספרת רוטברט על אמה, נורית פריליך. "היה לה שיער בלונדיני ועיניים כחולות. כולם קראו לה פארה פוסט. היא הייתה בת 39 כשעמדה ללדת את אחי, והיה לה היריון תקין לגמרי. היא החלה לסבול מצירים סביב התאריך המשוער, ונסעה לבית חולים.

אחרי שלא ירדו לה לבד המים, הוחלט לעשות לה פעולה חיצונית, ואז היא התחילה להגיד שהיא לא נושמת. מה שקרה הוא שמי השפיר עלו לה לריאות. היום כבר יודעים שקוראים לזה 'תסחיף ריאתי', אבל אז הבעיה הזאת הייתה פחות מוכרת. היו צריכים להביא חמצן מחדר אחר, ובינתיים אמא שלי נפטרה. מיד אחרי זה הוחלט להוציא את אחי בניתוח קיסרי. כשנולד, הוחלט לתת לו שני שמות: ניר יניב. השם הראשון הוא על שם אמא שלי, והשם השני הוא השם שאמא שלי רצתה לקרוא לו". 

נטלי רוטברט עם אחיה ניר. אהבה מטורפת מהרגע הראשון(צילום: עדי אדר)

איך בישרו לך על מותה של אמא?

"באותו לילה אני ואחותי ישנו אצל דודה שלי. אחרי שהודיעה לאחותי, דודה שלי העירה אותי ואמרה לי 'אני רוצה לספר לך משהו, קרה משהו לאמא'. אבל אני הייתי באקסטזה ולא הפסקתי לשאול אותה 'איפה התינוק? איפה התינוק?' שיגעתי אותה. בסופו של דבר היא הרימה את הקול ואמרה לי 'תקשיבי, אמא לא תחזור'. אבל אני לא באמת הצלחתי להבין. אמרתי לה 'בסדר, בסדר. אבל איפה התינוק? אני רוצה לראות את אח שלי'".

מתי הבנת?

"בהלוויה התלבטו אם להביא אותי או לא, ובסוף הוחלט שכן. המשפחה שלי הייתה ממוטטת. אף אחד לא הצליח לדאוג לי. החזיקה אותי המורה שלי מבית הספר. כששמו את הגופה באדמה וכולם התחילו לבכות, קפצתי לעבר הקבר ואמרתי 'זו אמא שלי, זו אמא שלי, תוציאו אותה'. אבל עדיין אני לא חושבת שבאמת עיכלתי שהיא מתה. במשך תקופה ארוכה המשכתי לחשוב שאמא שלי נסעה לטיול רחוק. עד גיל 12 חיכיתי שהיא תחזור".

האשמת את אחיך שבגללו אמא שלך הלכה?

"לא. אהבתי את אחי אהבה מטורפת מהרגע הראשון. אף אחד מבני המשפחה לא האשים את ניר במותה. לכולם היה ברור שהוא לא אשם. להפך: אני ואחותי הרגשנו שאנחנו צריכות להרעיף עליו עוד יותר אהבה, בגלל

שהוא לא זכה לאמא. גם היינו מחקות הרבה דברים שאמא שלנו עשתה בשבילנו, כמו למשל לשיר לו שירים שהיא נהגה לשיר לנו. כשהיינו מנקות בשישי את הבית, היינו שמות את תוכנית הרדיו שהיא אהבה להאזין לה בזמן שהיא ניקתה. רצינו ליצור בשבילו את אותה אווירה".

איך חגגתם את יום הולדתו?

"כשהוא היה קטן זה היה קשה מאוד. הרבה שנים תאריך יום הולדתו נחשב ליום אבל. כולם עלו לקבר ואף אחד לא חגג לניר יום הולדת בתאריך הזה. עשו לו יום הולדת בתאריך אחר בגן או בבית הספר. כשהוא היה צריך לחגוג בר מצווה, התחננתי בפני הקרובים שלנו שיגיעו. בסוף עשינו לו חגיגה מצומצמת בבית כנסת בשכונה והייתה סצנה גדולה. ניר אמר קדיש על אמא, וסבא שלי התפרק. הוא זרק ספרי קודש באוויר וצעק 'הבת שלי הלכה, הבת שלי הלכה'".

מתי זה השתנה?

"לפני שמונה שנים, אשתו של אחיה הצעיר של אמא ילדה בת בתאריך שבו אמא נפטרה וניר נולד. זה נפל גם בדיוק על אותו תאריך עברי: י"ד באדר. הלידה הזו שינתה את כל המצב לטובה. ליום העצוב הזה התווספה עוד שמחה. וכך, מיום אבל משפחתי, הפך היום הזה ליום מאושר. מאז אנחנו חוגגים בו את יום הולדתם של אחי ושל בת דודתי. את תאריך הפטירה של אמי אנחנו מציינים כמה ימים לפני כן. אני מרגישה שאמא שלי אחראית לכך שבת הדודה שלי נולדה בדיוק בתאריך שבו היא נפטרה וניר נולד. היא רצתה שביום הולדתו של אחי, נחגוג ונשמח".

נורית פריליך. היום המאושר הסתיים בטרגדיה(מתוך אלבום פרטי )