פענוח ציור של מנגלה: רגליים קטועות, כיתת יורים וציוץ ציפורים

הציור הזה הינו חלק מעיזבונו של ד"ר מנגלה, הידוע לשמצה. הוא הוצא למכירה פומבית לפני כמה שנים. אין ספק שמדובר בציור מטריד כבר מהתבוננות ראשונית בו. לאו דווקא משום הנושאים המצוירים בו (שאפרט בהמשך), אלא דווקא משום רמת הציור הגבוהה אליה מגיע מנגלה.

המסכה של פושעי המלחמה

כשפושעי מלחמה עומדים למשפט, ניתן לראות אצלם פיצול (split) שהם יוצרים, בין מי שהם היום למי שהיו אז או בין ביצוע המשימה שקיבלו לבין שיקול הדעת האישי. גם בציורו של מנגלה קורה אותו הדבר – הציור כולו הוא פיצול שיוצר פאסדה: מסכה. במבט ראשון, הנושאים שהוא מצייר נראים נורמטיביים לחלוטין. וודאי הצופה בציור ישאל את עצמו – איך אפשר היה לדעת שזוועה כה גדולה מסתתרת מאחורי היד המציירת הזאת?!

ואכן, בדומה לפושעי מלחמה אחרים, גם מנגלה עצמו לא היסס לרגע בעדותו בברצלונה בשנת 1960 לומר: "מעולם לא הרגתי בעצמי איש, לא פצעתי איש ולא הסבתי נזק גופני לאיש". ובדיוק כמו דבריו השקריים, כך גם הציור - מלאכת מחשבת נוראה של פאסדה. האמונה שאכן הכל נורמטיבי כלפי חוץ, מתבטאת בציור גם באמצעות ההתייחסות לנושאים נורמטיביים, כמו תרשימי מכוניות ובתים וגם באמצעות רמת ציור גבוהה המעידה על חשיבה מהירה, אינטליגנציה גבוהה ויכולת המצאה (גם אם זוועתית).

במבט שני ושלישי, צפים ועולים מהציור אלמנטים שנותנים בכל זאת מידע מעבר לתמונת הפאסדה הראשונית:

ציור מרפקים והדגשת ברכיים

מנגלה מרבה להתייחס למבנה הגוף האנושי ובולטת בעיקר ההתייחסות לגפיים. הוא מצייר את הברכיים והמרפקים וסגנון ציור זה אינו נפוץ בציורי מבוגרים, שמציירים על פי רוב את מבנה הרגל כשלמה. סגנון ציור זה מרמז אולי על הניסויים המחרידים שביצע, כולל תפירת תאומים בני 4 זה לזה באמצעות חיבור של מרפקי הידיים שלהם או העניין הרב שגילה במבנה הגוף של גמדים/נמוכי קומה (משפחת אוביץ) ובעיקר בהבניה של עצם הירך.

דמויות כלאיים

לצד הדמויות האנושיות, מופיעות דמויות כלאיים של דמות אנוש עם מפלצת, למשל בחלק הימני העליון או בכל מיני מקומות אחרים נסתרים בציור (כמו במרחב בין הגדר לשתי הדמויות האנושיות בשמאל הדף - שם מופיעה מעין דמות עם פנים אנושיות וגוף אמורפי). הדמויות הללו, נבחנות תמיד בהקשר לגיל המצייר – הן נורמטיביות לילדים ולמתבגרים, אך פחות נורמטיביות אצל מבוגרים. אין ספק כי התבוננות על סגנון ציור זה של דמויות אנושיות בעלות גוף אמורפי, מפורק ומפלצתי, לצד קריאת הניסויים נטולי התכלית הרפואית שביצע בגברים, נשים וטף, מלמדת משהו על האופן המצמרר בו תפס מנגלה את הגוף האנושי .

עומס של פרטים

במבט כולל על הציור, קשה להתעלם מהעומס הרב שבו. אלמנטים מצטרפים לאלמנטים אחרים; הנושאים רבים ומגוונים וברובם חסרי קשר. במקומות בהם נוצרים מרווחים, ממהר מנגלה להוסיף עוד ועוד אלמנטים ונוצרת תמונה חנוקה ובעיקר, תמונה ממסכת, תמונה שדרכה קשה לראות את כל האלמנטים הנסתרים. חוסר הארגון הזה, יוצר תמונה שטוחה ונטולת ארגון. גם סגנון זה אינו מאפיין ציורי מבוגרים, שיודעים בדרך כלל כיצד למיין וליצור אלמנטים חשובים יותר וחשובים פחות.

עבודת הדוקטורט של מנגלה: מיון בני אדם על פי מבנה הלסת

עבודת הדוקטורט של מנגלה, התמקדה כולה במיון בני אדם על פי מבנה הלסת התחתונה שלהם וסיווג שלהם ל-4 קבוצות גזע. הציור העמוס הזה לצד נושא הדוקטורט שלו ובכלל, כל מעורבותו בסלקציה במחנות הריכוז, מראה עד כמה מחשבתו הייתה מבולבלת ונטולת ארגון, עד כמה חשיבתו המהירה ויכולת ההמצאה שלו היו עבורו מסע מוטרף של אסוציאציות, אחת אחרי השנייה ללא הפרדה בין ציור לציור. לצד נושאים של פנטזיה או מכוניות ובתים, מופיעות זוג רגליים שאחת מהן קטועה, כיתת יורים, דמויות אמורפיות ומפלצתיות ועוד. ואולי כדי למסך עוד יותר וליצור נורמליזציה מצטרפות מילים דוגמת: 'צויץ צויץ' לצד ציפור שיר המופיעה בראש הציור או 'טינס טאנס' ליד כיתת היורים בצד ימין ועוד. זוועת השואה צועדת יד ביד לצד ציוצי ציפורים וילדים משתובבים.