סבתא וסבא נספו, המתכון שרד

אסנת לסטר מביאה את המתכון היחיד שהספיקה סבתה אוגוסטה ללמד את ילדיה לפני השואה - ומספרת כיצד חלקו לסבה כבוד בעיירה שבה חי 74 שנה אחרי שנרצח

אסנת לסטרפורסם: 01.05.16 22:25
הספיקו לשלוח את הילדים לישראל ולצרפת. ארתור ואוגוסטה ראונר (צילום: באדיבות משפחת לסטר)
הספיקו לשלוח את הילדים לישראל ולצרפת. ארתור ואוגוסטה ראונר (צילום: באדיבות משפחת לסטר)

כשנסעתי עם בנות הדודות שלי לבקר לראשונה בעיירה הרגסהיים שבגרמניה - המקום שבו גדלו הורינו - לא ציפינו להפתעה הגדולה שחיכתה לנו שם.

 

משפחת ראונר היתה המשפחה היהודית היחידה בעיירה. לאחר ליל הבדולח הבינו סבא וסבתא שלי, ארתור ואוגוסטה, שנשקפת להם סכנה ממשית, והם התחילו לפעול להצלת ילדיהם. את בנם הקטן, שהיה בן 10, הם שלחו לדודה בצרפת - ושאר האחים, שהגדול שבהם היה בן 30, נסעו בדרכים שונות לארץ ישראל.

 

ארתור ואוגוסטה נותרו מאחור יחד עם סבתא-רבא תרזה. הם כבר לא היו צעירים, וידעו שלא יוכלו לעמוד במסע הארוך והקשה לישראל. פרנסי העיר ותושביה ניסו בכל דרך אפשרית למנוע מהנאצים לקחת אותם, אבל למרות כל מאמציהם הם נשלחו לאושוויץ ונספו שם.

 

אבי, הוגו ראונר, אחיו ולטר וזאב (וולפגנג) ואחותו אריקה ארנסט דיברו תכופות על הרגסהיים – והסיפורים התחילו תמיד במלים: "אצלנו בהרגסהיים..."

 

כאמור, ב-2010 בנות הדודות שלי ואני נסענו לבקר בעיירה. לא הכרנו שם איש והחלטנו לנסות את מזלנו. בת דודתי דפקה על דלת אחד הבתים, וכשבעל הבית שאל מי זה היא ענתה שהיא מהמשפחה של ראונר. האיש פתח מיד את הדלת, כשהוא לבוש בפיג'מה, הכניס אותנו לסלון והציע לנו תה ועוגיות. הוא עשה כמה שיחות טלפון, ותוך זמן קצר הפגישו אותנו עם ראש העיר ועם אחיו, שמשמש היסטוריון העיירה.

 

להפתעתנו ולשמחתנו זו היתה רק ההתחלה, והתקבלנו בחום על ידי כל תושבי העיירה. לא היינו צריכים להסביר מי אנחנו - כולם שמעו וידעו על ארתור ואוגוסטה ראונר שנרצחו. המארחים סיפרו לנו מה קרה לסבא ולסבתא מהרגע שהילדים ברחו ועד שהנאצים באו, הפעם עם נשק, ולקחו אותם לאושוויץ – דברים שלא הורינו וכמובן שלא אנחנו ידענו.

 

את הימים הבאים בילינו בסיורים בעיירה. בין השאר ביקרנו בבית המשפחה, שנראה היה כמעט כמו אז, כשארתור ואוגוסטה גרו בו. המארחים לקחו אותנו גם לבית הקברות היהודי, שם מצאנו את הקבר של סבא רבא – מיכאל ראונר. כל רגע בביקור הזה היה מרגש עד דמעות בשבילנו. פתאום הרגשנו כל כך קרובים לסבים שלא הכרנו.

 

כשחזרנו לישראל המשכנו לשמור על קשר עם המארחים שלנו בהרגסהיים. יום אחד, כשנתיים מאוחר יותר, הם הודיעו לנו כי רחוב חדש בעיירה ייקרא על שם סבא, שבין השאר ייסד את מחלקת הספורט ביישוב. בסוף 2014 נסעו 15 מבני המשפחה, ואני ביניהם, לטקס המרגש של חנוכת הרחוב, שבו נכחו כמעט כל תושבי העיירה. היתה לנו הזכות לראות את שמו של סבא ארתור ראונר מתנוסס על שלט הרחוב ועל כל בניין ברחוב, וחשנו שזו סגירת מעגל.

 

סגירת מעגל. טקס קריאת הרחוב על שם ארתור ראונר (צילום: אסנת לסטר)
    סגירת מעגל. טקס קריאת הרחוב על שם ארתור ראונר(צילום: אסנת לסטר)
     

     

    הנה הדברים שאמר בטקס אחי, תמיר ראונר:

     

    "ראש העיר היקר, קהל יקר,

     

    בשם משפחת ראונר אני רוצה להודות לכם על הכבוד שאתם מעניקים לנו בקריאת הרחוב על שם סבנו וסבא רבא שלנו, ארתור ראונר. בכל השנים שעברו, בילדותנו וגם אחר כך, שמענו מהורינו רבות על הרגסהיים ועל אנשיה. סיפורים רבים התחילו במלים: "אצלנו בהרגסהיים..." ובהמשך הופיעו תמיד סיפורים טובים על הרגסהיים ועל אנשיה.

     

    סבא ארתור,

     

    היית בכפר דמות אהודה, אדם שהיה ידוע שאפשר לפנות אליו כשזקוקים לעזרה מכל סוג - וכידוע גם נמנית עם המייסדים של ארגון הספורט של הרגסהיים.

     

    אוגוסטה וארתור, סבתא וסבא יקרים שלנו,

     

    מעולם לא זכיתם שנקרא לכם סבתא וסבא, מעולם לא הכרתם אותנו, ואנחנו לא זכינו להכיר אתכם. הייתם בני גילי כשאתם וסבתא רבא שלנו, תרזה, נלקחתם מכאן. זה היה שלוש שנים אחרי שנאלצתם להיפרד מהורינו: ולטר, הוגו, אריקה וולפגנג. ילדיכם ונכדיכם מעולם לא ידעו מה עברתם בדרך למותכם הנורא. הייתם בוודאי בודדים מאוד בדרככם האחרונה.

     

    סבא יקר,

     

    בניהם ונכדיהם של אנשי הכפר שלך מצאו לנכון לחלוק לך כבוד על פועלך בכפר שאהבת, ושבו היה ביתך.

     

    באנו גם אנחנו לכאן לחלוק לך כבוד. מהורינו שמענו על טוב לבך ועל הנכונות שלך לעזור לכל אדם. העובדה הזאת היתה כמו מוטו חינוכי עבורנו. היית חסר לנו! כמו ילדים רבים בישראל שנולדו אחרי המלחמה, גם אנחנו גדלנו בלי סבא וסבתא. והנה, לראשונה אנחנו עומדים ביחד לזכרכם, שהרי אין לנו קבר שנוכל ללכת אליו.

     

    סבתא וסבא יקרים,

     

    אנחנו מקווים שאם אתם רואים אותנו כאן, אתם שמחים על ילדיכם ועל נכדיכם ונכדותיכם, ניניכם ובניהם ובנותיהם. כולנו חיים בישראל. חיים בזכות העובדה שהצלחתם בזמן להציל את הילדים שלכם, ההורים שלנו, ושלחתם אותם לישראל.

     

    תרזה, מיכאל, אוגוסטה וארתור, סבתא וסבא רבא, סבתא וסבא יקרים שלנו,

     

    תהיה נשמתכם צרורה בצרור החיים".

     

    הדודה זכרה את המתכון. סלט הכרוב של סבתא אוגוסטה (צילום: דניאל לילה, מתוך הספר ''עוד סיר לשבת'' בהוצאת ''מודן'')
      הדודה זכרה את המתכון. סלט הכרוב של סבתא אוגוסטה(צילום: דניאל לילה, מתוך הספר ''עוד סיר לשבת'' בהוצאת ''מודן'')

       

      כרוב אדום מבושל של סבתא

      זהו המתכון היחיד שדודתי אריקה ארנסט זוכרת מאמה - סבתא שלי - אוגוסטה ראונר. מדובר במתכון גרמני קלאסי, שנהגו להכין בכל בית במדינה.

       

      מרכיבים
      • 1/4 כוס (60 מ"ל) שמן זית (בגרמניה נהגו להשתמש בשומן של אווזים או עופות, ולעתים בשמן זית)
      • 1 כרוב אדום חתוך לרצועות דקות
      • 1 תפוח עץ חתוך ל-8
      • 5-4 מסמרי ציפורן
      • 1 כוס (240 מ"ל) מים
      • 1 כפית מלח
      • 1/2 כפית פלפל שחור
      • 1/4 עד 1/2 כוס (120-60 מ"ל) חומץ
      • 2 כפות סוכר

       

      אופן ההכנה
      1. מחממים את השמן בסיר. מוסיפים את הכרוב, התפוח ומסמרי הציפורן ומטגנים תוך ערבוב 3-2 דקות.
      2. מוסיפים את המים, המלח והפלפל. מבשלים 20-15 דקות על אש קטנה, תוך ערבוב וניעור הסיר מפעם לפעם, עד שהכרוב רך. מדי פעם בודקים אם יש בסיר מספיק נוזלים, כדי שהכרוב לא יישרף, ואם יש צורך מוסיפים כ-1/4 כוס מים.
      3. מוסיפים את הסוכר והחומץ, מערבבים וממשיכים לבשל עוד דקה.

       

      • אסנת לסטר מגישה את התוכנית סיר לשבת, המשודרת ברדיו קול רגע בכל יום שישי ובערבי חג ב-11:00. אפשר להאזין לתוכנית בכל הארץ בערוץ 87 ב-HOT ובערוץ 71 ב-yes, וכן באתר של רדיו קול רגע

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      "לומדים משהו חדש במטבח" היא הסידרה החדשה שלי, בה אני מספרת על הדברים הקולינריים המעניינים שגיליתי: החל מן האופן שבו אפשר לשמר מוצרי מזון יבשים, דרך המתכון לקרקר שיחזיק גם 100 שנה והשיטה הבדוקה להוצאת העצמות מן העוף עד למתכונים נגישים שתמיד יעבדו לכם.

      וחוץ מזה, אני משדרת את התוכנית "סיר לשבת" ב"רדיו קול" בכל יום שישי ובערבי חג מאז שנת 1997.

      בכל תוכנית מוזמנים המאזינים לשאול על מתכונים, לבקש עצה ולשתף מאזינים אחרים במתכונים והתלבטויות אישיות שקשורות באוכל ובאירוח. התוכנית דינמית והנושאים משתנים בהתאם לעונות השנה ולפי שאלותיהם ובקשותיהם האישיות של המאזינים. ההיענות המדהימה של המאזינים לכל בקשת מתכון מעשירה את כל המאזינים האחרים וגם אותי - ואת התוצאות אני מציגה כאן בבלוג.

      כל המתכונים בבלוג "סיר לשבת" הם תוצאה ישירה של מה שנאמר ונחווה בתוכנית. ואיך נולדה התוכנית? מאז שגיליתי את הבישול חיפשתי תמיד את המתכונים המקוריים והטעימים שבושלו ונאפו בכל בית בתפוצות השונות של עם ישראל. התוכנית "סיר לשבת" אפשרה לי למצוא את כל המתכונים האלה דרך המאזינים.

      עבורי כל מתכון מקורי מבית סבתא הוא יהלום שהתמזל מזלי לזכות בו, ואני מלקטת אותם באהבה גדולה. אני נשואה ואם לשלושה. את האהבה שלי לאוכל קיבלתי בתורשה מסבתי פרידל שטראוס, שאהבה בישול והוציאה לאור כבר לפני שנים ספרי בישול רבים בבאזל שבשוויץ.

      (צילום: אסף אמברם)