"כשאני רוצה להשוויץ מול החברות שלי, אני מבקשת מאבא שיעשה לי 'ווילי'. אני יושבת על הרגליים שלו והוא מרים את הגלגלים של כיסא הגלגלים ומשתולל איתי. לפעמים אנשים מסתכלים עלינו כשאבא מכניס את הכיסא שלו לאוטו. אני חושבת שהם מסתכלים כי יש לנו רובוט מגניב כזה שלוקח את הכיסא בעצמו ואני חושבת שכולם מקנאים".
המשפחה שלי
----------------
אני: רומי סלוביק, בת 8, כיתה ב'.
אמא: קָטי סלוביק (41). אמא מעצבת מטבחים. היא משרטטת במחשב בית ואז מראה את זה לבנאים והם בונים את המטבח.
אבא: גדי סלוביק (45). אבא מאמן כדורסל נכים. כשהוא היה בן 22 היתה לו תאונת אופנוע. הוא רכב באיזור ים המלח ולפני שהוא עבר שם, עברה משאית ששפכה בטעות מלח על הכביש ואבא עבר שם והחליק והגב שלו התנגש בספסל. לפעמים זה מבאס שאבא בכיסא גלגלים, כי הוא לא יכול לעשות איתי כל מיני דברים, אבל יש גם יתרונות, כי אם הוא לא היה נכה, הוא לא היה פוגש את אמא שלי ומתאהב בה.
סיפור האהבה של אבא ואמא: אבא נסע ליפן ושיחק שם בנבחרת הנכים בכדורסל ואמא השתחררה מהצבא ונסעה ליפן ומכרה שעונים ושם הם הכירו והתאהבו. הייתי רוצה שיקרה לי גם סיפור אהבה כזה, אבל לא ביפן, במקום יותר רומנטי, כמו פריז.
אחותי: יובל, אחותי התאומה. היא איתי באותה כיתה ובאותו חדר. לפעמים קשה להיות אחות תאומה. לפעמים היא נותנת לי מכות ולפעמים אני נותנת לה, אבל תמיד אנחנו משלימות. יובל פתאום אומרת לי: "אני אקנה לך גלידה" ואני אומרת לה "אני אקנה לך בובה" או שאנחנו פשוט מתעלמות מהמריבה ומתחילות מההתחלה. ואז זה דף לבן. אני ויובל ממש שני הפכים. יש לנו אופי מאוד שונה. היא נולדה שתי דקות לפני, אבל כולם חושבים שהיא יותר קטנה, כי היא יותר נמוכה ורזה וגם יותר ילדותית בהתנהגות.
המטלות שלי בבית: לפנות מדיח, לסדר את החדר.
אופנועים: הייתי רוצה שיהיה לי אופנוע כשאני אהיה גדולה, למרות שזה ממש-ממש מסוכן, אבל אבא לא ירשה לי. הוא אומר שאם אני אתאהב במישהו שיש לו אופנוע, אז הוא לא ירשה לי להתחתן איתו.
הבית שלי
-----------
הישוב: באר שבע. אני אוהבת לגור כאן, כי אני אוהבת את הבית שלי ואת בית הספר שלי.
הבית: אני גרה בדירה ענקית בקומה 21. מהמרפסת שלנו רואים את באר שבע והנגב וגם ישובים מרוחקים.
החדר: אני בחדר עם אחותי. בדרך כלל אני אוהבת שאנחנו ביחד.
בית הספר שלי
------------------
בית ספר קורצ'ק בבאר שבע, שהוא בית ספר אנתרופוסופי. אנחנו לומדים שם הכל יותר תוך כדי משחק וגם לומדים כבר מכיתה א' ערבית ואנגלית ולנגן בחלילית ולסרוג ולתפור.
מה מיוחד בביה"ס שלי? אנחנו נוסעים בכל יום חמישי לכפר רפאל ולומדים שם הכל בטבע. הולכים לאגם, למטע האבוקדו, מטיילים. המורה מחלל בחליל כדי שכל הילדים יבואו. עוברים שם כל הזמן גמלים, עזים ופרות, אבל יש גם חיות מציקות, כמו דבורים וחרקים. פעם אפילו שמענו יללה של זאב! בבית הספר שלנו יש חוק שהמורים המציאו , שאסור בו סודות בחברה – אם אתה מספר למישהו אחד אתה חייב לספר לכולם.
המקצוע שאני הכי אוהבת: שיעור משחקים. זה שיעור שכל הזמן משחקים בו. למשל, "הדב הגדול", "דייג-דייג".
שיעור מלאכה: בבית הספר האנתרופוסופי אנחנו לומדים לסרוג ולתפור ומכינים כל מיני דברים. עכשיו למשל אנחנו מכינים חיות מצמר. אני מכינה סנאי ואחותי מכינה חזיר.
מה הכי חשוב שיהיה במורים? שהם ישתדלו שנהיה כמה שיותר ממושמעים.
אוהבת ללמוד? כן.
איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? שכל בית ספר יהיה רק הפסקות ושיהיו יותר בנות ושהכל יהיה יותר קל.
שיעורי בית: אין אצלנו בכלל שיעורי בית, חוץ משיעורים בסריגה.
הזמן הפרטי שלי
-------------------
אחר הצהרים: משחקת בבית ולפעמים נפגשת עם חברות או שאני הולכת לסבתא שלי, שגרה קרוב.
הכי אוהבת לעשות בעולם: לצפות בחיות, אבל רק כשהן משוחררות וחופשיות, סתם בטבע. למשל, היינו בקמפינג וראיתי קיפודים שחיטטו לנו בזבל וגם חתולה.
מאכל אהוב: סטייק ופירה.
טלוויזיה: כשאני בבית אני צופה הרבה בטלוויזיה. רק כשנותנים לי משהו מעניין לעשות, אז אני לא צופה.
הכי אוהבת לעשות עם אמא: לסרוג ולתפור נעלי בית. אני לומדת בבית הספר שיעור מלאכה וגם סבתא שלי מלמדת אותי.
הכי אוהבת לעשות עם אבא: לצפות בסרט.
הכי אוהבת לעשות עם אחותי: לשחק, למשל עם מיצי, שהיא בובת חתולה, שקניתי אותה ליובל לפני כמה שנים ויובל חולה עליה והיא מסריחולה וזה, אבל אנחנו עדיין אוהבות אותה.
הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: יותר חברים, כי אז יהיה יותר נחמד.
החברה הכי טובה: יש לי כמה, אבל כרגע, אם אני בבית ספר אז זו הדס מהכיתה שלי, כי היא חמודה וכיף לי להיות איתה. אם אני עם המשפחה, אז יעל, כי אבא שלה חבר של אבא שלי, אז אנחנו מכירות ונוסעות יחד לקמפינג וטיולים.
החלום שלי: הדבר שאני הכי רוצה זה חתולה. אף פעם לא היתה לי חתולה ואף פעם לא תהיה לי, כי אבא שונא חתולים. פעם חלמתי גם שאני חוזרת מבית הספר ואני רואה את אבא בלי כיסא גלגלים וחלמתי גם פעם אחת שהוא עומד והולך, כי כולנו משפחת סופר-על כזאת, אפילו בלנקו הכלב.
כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: כוח האהבה – כמו קופידון, לעשות שאנשים יתאהבו. יש כבר ילד שמאוהב בי, אבל אני לא אוהבת אותו כל כך. אם היה לי את הכוח הזה, הייתי גורמת לו להתאהב בילדה אחרת, שתהיה גם מאוהבת בו וגם הייתי גורמת לחתול וכלב להפסיק לריב.
כשאהיה גדולה: אני יודעת לצייר, אבל אני לא רוצה להיות ציירת. אני רוצה להיות ספרית כלבים, כי אני אוהבת כלבים ואני מסרקת את יובל בצ'יק-צ'ק. לפעמים אנחנו אחיות טובות ולפעמים לא. לפעמים אני נחמדה אליה ולפעמים אני לא. לפעמים היא נחמדה אלי ולפעמים היא לא.
מתי כועסים עלי? כשאני מתחצפת; כשאני שוברת משהו; כשאני מתנהגת לא יפה לחברות שלי; כשאני מדברת בזמן שאני לא צריכה לדבר בבית הספר.
הרגע הכי כיפי שהיה לי: בטיול עם הכיתה שלי, כשהתגלשתי על חול במדבר עם חברה שלי מישל במין ירידה תלולה כזאת, עם גלשן.
חיות: לפני שלושה שבועות נפטר הכלב שלנו, שקראו לו בלנקו והוא היה זקן כבר. הייתי מאוד-מאוד עצובה. רציתי לבכות איזה 15 שנה ועשיתי לו פינת זיכרון בחדר. אני רוצה שיקנו לי כלב חדש וההורים לא רוצים.
חוגים: חוג ציור, שאני הכי אוהבת ובריכה.
הייתי רוצה לחיות ב: רוסיה, כי אמא שלי נולדה שם וגם סבתא שלי וסבא שלי והסבא החורג שלי. תמיד רציתי לראות את רוסיה ואף פעם לא הייתי שם.
לגדול או להישאר ילדה לנצח? להישאר תמיד-תמיד ילדה, כי אם אתה גדול, אתה גם מת בסוף ואני אישית לא רוצה למות.
ההמלצה שלי לספר: "סיפורים לפני השינה", כי זה סיפור מעניין וכיפי, שבסוף גם מסביר כל מיני דברים – כמו למה החתול והכלב שונאים זה את זה; למה לקרנף יש עור מצ'וקמק.
טקס שינה: אמא משכיבה אותי לישון ומקריאה לי סיפור. בזמן האחרון, מאז פרדי, אני לא מצליחה לישון במיטה שלי. שמעתי על רוצח שקוראים לו פרדי. זה סרטון וידאו כזה ומאז אני ישנה עם ההורים, במזרן לידם. אני מנסה כל פעם לחזור לחדר, אבל אני מתעוררת והולכת להורים. היום אני אשן בחדר שלי.
