תושבי גבעתיים המבקשים לקבל שירותים עירוניים נאלצים להתרוצץ היום בין אגפי העירייה ומחלקותיה, הפזורים ב-16 מקומות שונים בעיר; חלקם מצויים בחנויות או בדירות, שהוסבו למשרדים בצורה מאולתרת. מחלקת פניות הציבור, למשל, יושבת בקומת קרקע של בניין מגורים. עגלות ילדים הקשורות בכניסה לבניין חוסמות את המעבר, ותיבות דואר פרטיות וגדושות מעטרות את המבואה ל"עירייה". מחלקת הרישוי העירונית ממוקמת ברחוב שינקין, ואילו מחלקת הגינון ברחוב צור. כך שתושב העיר, כמו אסי יהב, שנולד ומתגורר בה 32 שנים, נאלץ להתרוצץ מכאן לשם בשלבי הרישוי השונים לביתו החדש.
לתלאות האלה עתיד לבוא סוף, כאשר כל השירותים העירוניים ירוכזו בבית עירייה חדש ברחוב שינקין 6. הוא ייבנה בחניון עורפי של שני מבנים קיימים של העירייה, ולא רק משרדים יהיו בו: גם מרכז שירות לתושב, אולם מועצת העיר, חדר הרצאות, בית קפה, אולי גם בר על הגג, וכמובן חניון בן חמש קומות. "אנחנו לא רואים בעירייה מחסן בירוקרטי גדול, אלא מרכז חברתי עירוני", אומר האדריכל ארז אלה, בעלי משרד HQ, שזכה בתחרות לתכנון בית העירייה. "בעינינו התפקיד של העירייה נמצא בתהליך של שינוי, והוא ימשיך להשתנות גם בעתיד, כך שאנחנו גם לא יודעים מה הוא עתיד להיות".
ואכן, בעידן שבו חלק גדול מהשירותים העירוניים – מידע תכנוני, הרשמה למוסדות חינוך, תשלום חשבונות ודוחות, הפקת מסמכים - הופכים למקוונים ונגישים בלחיצת כפתור, והתושבים לא נדרשים לפגוש פקידים, בית העירייה צריך למצוא לעצמו תפקידים חדשים. במקרה של עיריית גבעתיים – הוא צריך גם מממנים. 90 מיליון שקל יידרשו להקמת הפרויקט, והם יגויסו בשיטת BOT (בנה-הפעל-העבר), שיטה של שותפות ציבורית-פרטית שבה גוף פרטי מקבל זיכיון הפעלה במבנה כדי לממן את הפרויקט.
קופסת זכוכית נגוסה
כאשר יקום הבניין, יתוודעו תושבי גבעתיים לקופסת זכוכית דומיננטית בלב העיר, שמכילה 6,000 מטר רבוע בפריסה לשש קומות. מאחר שכל מחלקה זקוקה לשטח רצפה שונה, נוצרו בכל קומה "חורים" - שטחים פתוחים שרוכזו אל דפנות הקומות, ואליהם יוכנסו שימושים ציבוריים כגון אולם מליאה, חדר הרצאות ומרפסת פתוחה לתצפית.
שימוש בקופסה נגוסה מופיע לא פעם בתכנון של מבנים ממסדיים. הצורה הריבועית המאופקת תואמת את הרשמיות הנדרשת ממוסד ציבורי, והשבירות הכאילו-אקראיות יוצרות זהות ואטרקטיביות. ארז אלה מכיר היטב שתי דוגמאות כאלה, שנעשו במשרד שבו עבד פעם: שגרירות הולנד בברלין והספרייה העירונית סיאטל – שני מבנים ידועים של משרד האדריכלים הבינלאומי OMA, בראשותו של רם קולהאס, שם עבד אלה כשותף זוטר.
במבט ראשון, נראות חזיתות הבניין החדש בגבעתיים כגריד אחיד, מחולק לחלונות צרים וארוכים. במבט שני מתברר שהחזיתות דינמיות, הודות למערכת "מדפי הצללה" שפיתחו האדריכלים. המדפים האלה, בהשראת הבריסוליי (שובר השמש) מהאדריכלות הברוטליסטית – כדוגמת בניין עיריית תל אביב-יפו - מונעים כניסת שמש ישירה אל הבניין, אך כן מחדירים פנימה אור טבעי. בהדמיה ממוחשבת נבדקה החשיפה הצפויה מהשמש, כדי להתאים לכל חלון את המדף והמסגרת במידות המיטביות. השוני אמור לשוות לקופסת הזכוכית מרקם רך ומעניין, תוך הסתרת המערכות הטכניות על הגג.
בקדמת המבנה, הפונה לרחוב שינקין, יצרו האדריכלים כיכר עירונית. בקומת הקרקע "מתקפלת" החזית פנימה אל המבואה, שבה ימוקם מרכז השירות לתושב, וממנו ינותבו המבקרים למסלולים על פי השירות שבאו לקבל. בחלל הזה, שארז אלה מכנה "סלון עירוני", יהיו גם בית קפה ואזורי ישיבה "רכים". "אני לא בטוח אם תושבים יגיעו לשבת סתם בלובי", מודה ארז ורדון, מנהל הפרסום וההסברה של העירייה, "אבל תהיה שם תנועה גדולה בכל מקרה, כי שם יינתנו כל השירותים בנקודת קצה אחת".
תכנון המשרדים עצמם יאפשר להזיז מחלקות לפי הצורך, תוך פיצול או איחוד או הרחבה של שטח משרדי, כדי לאפשר גמישות בשימוש של המבנה לאורך שנים. מחלקת ההנדסה, שמעניינת במיוחד את הציבור ואת היזמים, תמוקם בקומה השנייה, קרוב יחסית לכניסה, ויהיה בה אזור לעיון בתיקי בניין ולקבלת מידע תכנוני.
שלושה דרגנועים ואולם מליאה שקוף
בניגוד לרוב בנייני העיריות, ששעריהם ננעלים כשהפקידים הולכים הביתה, ארז מבטיח כאן שינוי: הבניין יתפקד כמרחב עירוני פתוח לציבור. שלושה דרגנועים יובילו את המבקרים אל החללים הציבוריים, תוך דילוג על אזורי המשרדים הסגורים, עם מינימום שערים ודלתות ומקסימום התמצאות נוחה. הדרגנועים גם יאפשרו נגישות למוגבלים ולקשישים, דבר שאינו קורה כרגע באחת הערים הכי זקנות בישראל. "כשמגיעים אלי תושבים עם מגבלת נגישות", מספרת במבוכה יפה פלדר-ששון, הממונה על פניות הציבור, "הם מתקשרים ואני יוצאת כדי שנקיים את הפגישה על המדרכה".
מחשבה הוקדשה לאולם המליאה, שבו מתכנסת מועצת העיר. האולם יהיה סמוך ללשכת ראש העירייה, ויעוצב כקופסת זכוכית הנכנסת לתוך החלל הפנוי בקומה, שוברת את החזית ויוצאת למרפסת המשקיפה על העיר. הקהל יוכל לצפות בישיבות מיציעים מוגבהים, מעל שולחן הדיונים. על אף שהחוק מאפשר לתושבי הערים לצפות בישיבות מועצות הערים שלהם, "אין בארץ כמעט אולמות מליאה שבהם הציבור יכול להיכנס מבלי להפריע להליך המסודר של הישיבה ולהיות חלק ממנה", אומר אלה. עיריית תל אביב-יפו, לדוגמה, עורכת חלק מישיבות המליאה במרכז ענב על גג גן העיר; מקום לקהל אמנם יש, אבל בכירי העירייה לא פותחים את כל הישיבות בפני התושבים אלא מעדיפים לצנזר מסיבותיהם שלהם. "התכנון שלנו", מסביר אלה, "מאפשר לבחון איך הנבחרים מקבלים את החיכוך עם הציבור כשהם יודעים שמסתכלים עליהם; ולהיפך - כשהציבור יודע שהוא יכול להסתכל, הוא אולי מקבל דברים אחרת".
לא להיבלע בשטחי מסחר
כמעט 60 אלף תושבים חיים בגבעתיים, הממוקמת גבוה במדד החברתי-כלכלי של ישראל (אשכול שמיני מתוך עשרה), אך העירייה שלהם שרויה בגירעון כבד (100 מיליון שקל ב-2014) ונדרשת, כאמור, לחפש דרכים למימון הבניין החדש. "אחד הדברים שהעירייה ביקשה בהתחלה היה כ-700 מ"ר של שטחי מסחר", מספר אלה. "זה אכזב אותנו. הרגשנו לא נוח". כדי להימנע מכך, הוא הציג מודלים שבהם עיריות "נבלעות" במרחבי מסחר: עיריית רחובות ממוקמת מעל קניון, כך גם קרית גת, ועיריית אופקים פרושה לאורך אכסדרה של מסחר. הצעתו הייתה לשלב בבניין שימושים שיכניסו כסף - למשל השכרת חדר ההרצאות, והפעלת החניון, בית הקפה והבר על ידי זכיינים.
בדרך זו הצליחו המתכננים לרתום את המימון לעיקרון "הסלון העירוני", ואולי בסלון הזה יוכלו להתקיים הפגישות שעורך אחת לחודש ראש העירייה, רן קוניק, עם תושבי שכונה כזו או אחרת. אסי יהב מציע לא להסתפק בזה, ולדאוג למוקדי משיכה נוספים, כמו תערוכות מתחלפות ותצוגה קבועה על תולדות העיר. "אם כבר משקיעים את התקציב", הוא אומר, "אני מקווה שהתכנון לקח בחשבון את האסטרטגיה של העירייה לעשר השנים הבאות, ולא רק את היום".
התכנון האדריכלי המפורט אמור להסתיים עד סוף השנה, ועבודות ההקמה יארכו כשנתיים וחצי מתחילת הביצוע. ומה בנוגע לאדריכלים הנוספים שהתמודדו בתחרות והפסידו לארז אלה? דוברת העירייה מסרבת לספר מי הם היו, בטענה ש"עבר זמן רב יחסית, ואיני בטוחה שהאדריכלים ישמחו ששמם יהיה מזוהה בקונוטציות אלה".
ואיך נראה ביתו של אדריכל הפרויקט, ארז אלה? לחצו על הצילום
- מתכננים במשרד ארז אלה: מתן ספיר, אריאל אילן, סמדר אפרתי, רווית גל, ליהיא ילין, עידו עזיז, נדב פיירשטיין
