על האצבע של קרן מיכאלי מנצנצת טבעת יהלום גדולה שאי אפשר להתעלם ממנה. זוהי טבעת האירוסים שקיבלה מבעלה לשעבר, איש העסקים אילן בן דב, כאשר יצאו לסוף שבוע רומנטי בחו"ל בשנת 2008.
העובדה שלפני חודש מיכאלי ובן דב התגרשו, לא גרמה לה להסיר את הטבעת. לא משום שהיא סנטימנטלית במיוחד, כמו בגלל העובדה שהיא פשוט משוגעת על העיצוב המינימליסטי שלה, וגם היהלום הוא חבר יקר שאי אפשר להכניס למגירה. יום אחד הוא ישובץ בשרשרת. בינתיים הוא על כף היד, תזכורת דוממת לימים שהייתה מאוהבת וחשבה שזה לנצח.
מיכאלי (36), מהדוגמניות המצליחות בישראל בכל הזמנים, ובן דב (59), איש עסקים, לשעבר מבעלי "פרטנר" והיום מחזיק בשליטה בכמה חברות פרטיות ובחברה הציבורית "יוזר טרנד", החליטו על פרידה ביולי 2015, לאחר שבע שנות נישואים ושלושה ילדים משותפים. לפני חודש הם עמדו בבית הדין הרבני, ובכך באה אל סיומה מערכת היחסים המתוקשרת, שהחלה במפתיע ובסערה ונגמרה בטונים צורמים.
ההתחלה הייתה זוהרת. הם הכירו במסעדת "קנטינה" בשנת 2007. מיכאלי הייתה גרושה טרייה (מבעלה הראשון, אסף), ובן דב - גרוש ואב לשלושה בנים בוגרים. לאחר שמונה חודשי זוגיות, הוא הציע לה להתלוות אליו לסוף שבוע רומנטי בחו"ל, שם הציע לה לבלות עמו את שארית חייה. מיכאלי אמרה מיד "כן", והשניים נישאו תוך שלושה שבועות באירוע מצומצם שכלל 50 אורחים.
בני הזוג עברו לבית מפואר בכפר שמריהו, ובתוך ארבע שנים הביאו לעולם שלושה ילדים: אלה בת השבע, מיכאל בן החמש וחצי ואלכס בת השלוש וחצי. אבל הסיפור הזה, שנראה בתחילה כמו סוג של אגדה מודרנית, קיבל בהמשך פנים אחרות לגמרי, עד לגירושים. עכשיו, כך נדמה, כל זה מאחורי מיכאלי, וכעת היא עסוקה בלבנות את עצמה מחדש. בעשור האחרון היא נעלמה לחלוטין מחיי הזוהר המקומיים. היא עבדה במשך כמה שנים כמורה, השלימה תואר שני בתרפיה באמנות, וכיום לומדת פסיכואנליזה ובלשנות באוניברסיטת בר אילן במסלול ישיר לדוקטורט. כחלק מהחיים החדשים שלה, היא רוצה כעת לחזור לכור מחצבתה, הדוגמנות, ולהתייצב שוב מול המצלמה, שאוהבת אותה כל כך.
אושר
"אני קמה כל בוקר לבד, ואני מרגישה שיש אור חדש, ונכנס אוויר כשאני מתקלחת. אני שומעת את הציפורים מצייצות, ומצליחה לראות את העלים שהרוח מזיזה על העץ שאני רואה מהחלון. אני מצליחה לראות את הילדים משוחררים יותר, כי משהו אצלי, כאמא, בהיצמדות אליהם, מתחיל להשתנות ולהתרווח. אלה ילדים שמבינים שלבחירה יש מחיר, הם רואים אותי משלמת את המחיר, וזו דוגמה אישית מהממת".
את מאושרת?
"אני מתחילה להרגיש מגע ראשוני שלי עם עצמי, ועוד אין לזה את כל המילים. אני קוראת לזה אושר, אבל אני בנאדם של תהליכים ולא של נפנוף בדגלים וסיסמאות. אני במקום רגיש, בצעד הראשון שלי אחרי היציאה לעצמאות, רק התחלתי לנשום. אני מרגישה שיצאתי מעבדות לחירות".
כסף
"מגיל 17 התנהלתי כלכלית באופן מאוד עצמאי. את האוטו הראשון שלי קניתי בכסף שהרווחתי בעצמי מדוגמנות. כסף הוא נושא שלומדים להתנהל איתו לאורך ציר הזמן.
"כשאת חיה עם מישהו שהוא משמעותית במעמד כלכלי גבוה יותר משלך, אסור לך לאבד את האחיזה שלך בקרקע. את צריכה להבין שהחיים היומיומיים שיכולים להיראות נורא רכים ומפנקים, הם לא באמת משהו שאת מחזיקה בו. את מתארחת בתוכו. וכשאת מתארחת, את מנוכרת לעצמך, את לא מחוברת לעצמך.
"ההבניה החברתית היא שנשים לא מבינות בכסף, ואישה לא תתמקח בבנקים על ריבית של משכנתה. אני לא רבה על כל עשר אגורות ולא אוהבת להתעסק עם כסף יתר על המידה. אני כן לומדת עכשיו להתנהל בתוך מסגרת עם גבולות, ואני אוהבת מאוד את השליטה ואת האחריות שלקחתי על הכסף. לא לקחתי אותה קודם, כי לא הייתי צריכה - או שהייתי צריכה ולא עשיתי את זה. זו תחושה מדהימה לצאת מקוד חברתי של אישה שלא מצפים ממנה לחשב, להתמקח, להתנהל עם כסף, כי בטח יש מישהו שיודע לעשות את זה טוב יותר ממנה".
חרטות
"אם הייתי יכולה לעשות משהו אחרת, הייתי נלחמת על ההנכחה שלי בתוך חיי המשפחה, אפילו בכל מחיר. ויתרתי על היציאות שלי, על הבילויים שלי, על החברות שלי, על הפאן שלי, על הצחוק שלי, על הדברים שאני אוהבת לעשות. זאת הייתה הטעות שלי. הייתי צריכה לא לוותר בשום אופן. בשנה שעברה התחלתי מסלול לדוקטורט בבר אילן, ועד אז הספרים שלי היו בתוך ארגז בחדר הילדות שלי אצל אמא שלי. הם אפילו לא היו נוכחים בתוך חלל הבית שלי. לא היה להם חדר.
"עכשיו, למשל, אני רואה יותר סרטים - בשנים האחרונות ויתרתי לעצמי על בילוי בקולנוע. החזרתי לעצמי את החברות שלי, ואני גם יוצרת חברויות חדשות. כשיורדת ממך חומה, גם הכניסה של הזולת היא אחרת ואופי הקשרים הוא אחר. היום אני פתוחה יותר. אם בעבר הקשרים שלי עם אנשים היו סטריליים יותר, היום הם יותר שמחים, זורמים. אני במקום שפחות מפחד להראות את כל הצדדים שלי".
אהבה
"אני נותנת לעצמי את המקום להיות לבד עכשיו. אישה קודם כל צריכה שתהיה לה היכולת לאהוב את עצמה, בלי שיהיה שם גבר, ולעוף. היום, כשאני אמא לשלושה ילדים שהם המתנה האמיתית של חיי, אני יודעת שאני יכולה לבד, וגבר יכול להצטרף.
"כשאבנה זוגיות חדשה, זה כבר לא יקרה באופן ספונטני ואינטואיטיבי. אני אוהבת להיות מאוהבת, אבל עכשיו אתמסר פחות בקלות ולא אתן אמון באופן מיידי. הגבר שיכול לגרום לי להתאהב יכול לעשות את זה במבט, מישהו שיראה אותי מבפנים באמת - ולא נסיעות לסקי או מטוסים פרטיים, ולא זרי פרחים ולא 'בואי לסוויטה'. מישהו שיכול לראות אותי באמבטיה, לחייך, להגיד 'איזו מהממת' ולהביא לי כוס יין. מישהו שיכיל אותי, שיש בו המון רכות והמון ביטחון עצמי, שיאפשר לי את החופש שאני זקוקה לו ומצד שני, את האינטימיות שאני אוהבת להיות בתוכה".
הנישואים הראשונים
"התחתנתי עם אסף, טייס קרב, בשנת 2005, והתגרשנו כשנתיים אחר כך בלי ילדים משותפים. אסף הוא מלח הארץ, והיה בינינו חיבור של שניים שהם 'מאותו הכפר'. הוא מקיבוץ נחשולים, אני מגבעת עדה, ואפילו לימדתי בבית הספר במעגן מיכאל שבו הוא למד בנעוריו. מצד שני, היינו ילדים, עם רצונות שונים מהחיים. הוא התפתח בקריירה והיום הוא מפקד טייסת, בזמן שאני כבר הייתי בשלה לילדים".
היה לך קשה לפרק את הנישואים?
"מאוד. אני נקשרת מאוד, ותמיד קשה לי לפרק מערכות יחסים. אני בן אדם זוגי, משפחתי, שעושה תמיד הכל כדי שהקשר יצליח, ולפעמים אפילו יותר מדי, גם במקומות שצריך לשחרר. הרגשתי בזמנו שאני זקוקה לקשר בשל יותר, שאני רוצה ילדים ואת הגבר שלי לידי, קרוב. כשהכרתי את אילן הוא היה שם בשבילי, אבל מהר מאוד הוא יצא למסע הרפתקאות ולא שב".
פער גילים
"אני בהחלט נמשכת לגברים בשלים יותר. גם לפני הנישואים לאילן, היה לי חבר מבוגר ממני ב־13 שנה. זה נותן לי להרגיש אישה, כשגבר כבר יודע מה הוא רוצה מעצמו. מצד שני, צריך גם לדעת שפער הגילים הזה יכול לתת לגבר פור עלייך".
גירל פאוור
"עצמאות לנשים, גם כלכלית, היא עניין מאוד חשוב. אנחנו, הנשים, כאילו מדברות על פמיניזם בכותרות ובסיסמאות, אבל גם אם אנחנו מדברות על קריירה, זה בדרך כלל דיבור שהוא כלפי חוץ. את עוד פעם הופכת להיות אובייקט שמשרת איזה מנגנון חברתי של 'הנה, יש לי קריירה, אני חזקה'. אבל בעיניי להיות חזקה זה לאו דווקא במה את עובדת, כמה התקדמת או האם לקחת על עצמך תפקיד גברי. בעיניי חוזק מגיע מהבטן הרכה שלנו.
"נשים נולדות לתוך דפוסים חברתיים, ובהרבה מקומות אנחנו נשענות על הגברים – ולא תמיד במקומות הבריאים של ההישענות. אלה מקומות שנשים צריכות להתגבר עליהם. נשים צריכות להבין את הכוח שלהן. אם היום חברה שלי מתחתנת, אני אגיד לה שאנחנו צריכות ללמוד להתחבר עם אנשים שרוצים אותנו גדולות, ענקיות, ולא מפחדים מזה. אז את יכולה לוותר על הקריירה שלך לתקופה, ואז גם הגבר שלך יכול קצת לוותר, ויש גמישות. אישה היא עוצמה, ומי שמפחד מהעוצמה הזו, מכבה אותה".
אלמה
"לפני כמה שנים נכנסו אליי הביתה שישה פקחים של משטרת ההגירה, ולקחו את אלמה, עובדת פיליפינית שעבדה אצלי בבית. מספר הפקחים שנכנסו אליי היה קצת חסר פרופורציה, ואני בטוחה שזה היה למען יראו וייראו - רצון להרתיע מדינה שלמה לא להחזיק עובדים זרים דרך שני אנשים מפורסמים. גם הגבר וגם האישה אמורים להיות מואשמים באותה מידה, אבל בסופו של דבר, אני היחידה שנשארה עם אישום פלילי.
"הקושי שלי היה להיפרד מאלמה, כי אהבתי אותה. היה בינינו קשר מדהים. מבחינת העזרה בבית היא הייתה כמו בת הזוג שלי. מצד אחד, הכתובת הייתה על הקיר. העובדת הייתה לא חוקית וזה היה רק עניין של זמן. מצד שני, זאת הייתה תקופה שהייתי לבד עם שני ילדים, בסוף ההיריון עם אלכס. הייתי כמהה, זקוקה, חייבת עזרה, ולא הצלחתי להשיג או־פר חוקית דרך חברת כוח אדם. את הראשונה שהגיעה אליי הביתה, לקחתי. היא עזרה לי כל כך. בקושי סחבתי את עצמי, וכל עזרה שרק קיבלתי, אמרתי תודה. אחרי כל מה שקרה, שילמתי לה על כרטיס טיסה ישר לבית שלה בפיליפינים, ואפילו שמרנו על קשר. זאת הייתה פרידה רגשית קשה עבורי".
כפר שמריהו
"אני גרה בכפר שמריהו ואוהבת מאוד את המקום הזה. יש לו דימוי של כסף, אבל הוא גם מאוד כפר, מקום מקסים עם חיי קהילה מפותחים. אני עוברת בימים אלה לבית אחר ביישוב, ואני אעשה אותו הכי יפה בעולם, כי הארמון הוא בפנים, בתוכי. המחשבה הייתה על טובת הילדים, ולכן אני נשארת בסמוך לאבא שלהם. אין לי אישיו סביב המקום שבו אני חיה. רציתי מאוד לגור כאן".
אימהות
"בעשור האחרון ילדתי שלושה ילדים. הייתי אמא טוטאלית לחלוטין. התאהבתי בילדים מיד אחרי הלידה, והינקתי את כולם ברצף. את אלה, הבכורה, הינקתי עד החודש החמישי של ההיריון עם מיכאל. את מיכאל הינקתי עד החודש הרביעי של ההיריון עם אלכס, ואת אלכס הינקתי עד גיל שנתיים וחצי. אני זוכרת את עצמי מיניקה את אלה לילה שלם רצוף, מבלי שהיא משחררת לרגע, ואני שם, יחד איתה. וככה ישנתי. זו הייתה החוויה שלי.
"היום אני מבינה שאסור למחוק את הכל לטובת האימהות. מצד שני, אני לא חושבת שעשיתי טעות באופן שבו התנהלתי. אין נכון או לא נכון, כל אחת עוברת את הדרך שלה, וזאת הייתה הדרך שלי. אני בחרתי לוותר על עצמי ולצמצם את עצמי באותה תקופה. זה היה סגנון האימהות שלי".
גיל 17
"התחלתי לדגמן בגיל 17, וכשאני מסתכלת על עצמי באותה תקופה אני רואה שם הרבה תום. בזמנו לא חשבתי להיות כוכבת ושזה יגיע רחוק כל כך. פתאום הייתי מרוחה על כל העיתונים, ועוררתי אפקט שלא הבנתי את הגודל שלו. פתאום קיבלתי הצעות ורצו אותי בלונדון. נבהלתי מאוד מהעוצמה של הפרסום. זה ריקוד שהייתי צריכה ללמוד לרקוד אותו, וזה לא ידע שנולדים איתו - בעיקר אם את באה מגבעת עדה ואת בת של מורה וחקלאי".
עירום
"כשהצטלמתי בעירום על הכיסא בסטודיו של הצלם רון קדמי לפרסומת של 'קסטרו', לא הייתה לי שום בעיה, וגם היום אין לי שום בעיה עם הצילום ההוא. אני מסתכלת עליו וחושבת, איזה צילום נהדר. הייתי אז חיילת, וישבתי בגלל הצילום הזה בכלא הצבאי. המשכתי לשרת וכמעט סיימתי, אבל בחרתי להשתחרר לפני הזמן. אני לא מתחרטת על כלום. הצבא היה במקום שלא איפשר לאנשים מחוץ לקופסה להתבטא ועדיין לשרת את המדינה. וזה פספוס גדול, כי אם הם היו מבינים אותי, מבינים שאנחנו לא רק תעודת זהות, הייתי יכולה לתרום יותר והם היו מרוויחים אותי".
הוראה
"אחרי הדוגמנות החלטתי ללכת ללמוד, מתוך רצון להתרחב לעוד אזורים שלא רציתי לוותר עליהם. עשיתי תואר ראשון בספרות ופילוסופיה, וגם הוצאתי תעודת הוראה. לימדתי ספרות בבית ספר במעגן מיכאל. הייתי מחנכת בכיתות ז' וח', ולימדתי בכיתות ז' עד י"ב. לא הייתה לי שום התמודדות קשה עם ה'קרן מיכאלי'. דיברנו על זה בפתיחות - אצלי בכיתה לא היה משהו שאי אפשר היה לדבר עליו.
הילדים ראו אותי כבנאדם, ולא כ'קרן מיכאלי', וזה מה שעשה את זה מעניין. סוף סוף ראו אותי. באתי אליהם בטבעיות, בלי הגנות, ממקום של נתינה. מול ילדים קל לי מאוד, אני אוהבת ילדים ותינוקות כי שם אין לי צורך בהגנה, אני בבועה של רוגע ושלווה. זה מקום שהוא בלי חומות. גם חוויתי תיקון של עצמי כתלמידה, מה אני הייתי רוצה לקבל. אז הקראנו סיפורים בתחילת כל שיעור, או הלכנו מסביב לעץ על הדשא וקראנו שירה. הבאתי להם קטעי פילוסופיה.
"עזבתי את ההוראה אחרי הלידה של אלה. בהיריון עוד נסעתי וחזרתי מתל אביב למעגן מיכאל, אבל זה כבר היה מטורף. היום אני רוצה להתקדם עם הלימודים, ונראה מה יקרה אחר כך".
דוגמנות
"אני רוצה לחזור לדגמן, והפעם זה יקרה ממקום שלגמרי מוכן לזה. התגעגעתי למצלמה. הצילומים לשער הזה היו נפלאים, הרגשתי שאני במקום משוחרר, שלם, פתוח, שמח. פעם הייתי יותר עצורה, ודווקא במקום שאני נמצאת בו היום, אחרי שילדתי שלושה ילדים ואני לא בת 16, אני אישה נוכחת ואני שלמה, ויש שם יותר שמחה ויותר חיבור ועומק. חתמתי בימים אלה בסוכנות החדשה של בטי רוקאווי, NEW IMAGE, ויש לה בשבילי כל מיני תוכניות".
איזה סוג של קמפיין יכול להתאים לך היום?
"בטי תמיד חלמה לראות אותי בקמפיין איפור בינלאומי. יכול להיות שהיה צריך לחכות כמה שנים כדי שזה יבשיל לשם".
"הקשר עם קרן התחדש בשנה האחרונה", מספרת רוקאווי, שעבדה עם מיכאלי בראשית דרכה. "פגשתי אותה בכפר שמריהו אחרי המון שנים שלא נפגשנו, ישבנו לקפה, התחבקנו וירדו לי דמעות לראות אותה שוב. אנחנו מקוות להשיג את הקמפיינים של ה.שטרן העולמי ואת לנקום, שאנל או דיור. אין כמו הפנים שלה. יש לה מראה אצילי ומפוסל ויופי מסנוור, וכבר כשהיא נכנסה אליי למשרד בגיל 17, היא הכניסה הרבה אור".
מה יעצת לה כשהיא סיפרה שהיא מתגרשת?
"להסכים לרדת ברמת החיים, כי זה שווה את החופש, ושיגמרו ביניהם כמה שיותר מהר. אחרי הכל, אילן תמיד יישאר האבא של הילדים שלה, אז כדאי שיהיה ביניהם הרבה כבוד".
יופי
"אני עוד מעט בת 37, ומעולם לא הרגשתי טוב יותר. כל לידה שעברתי חידדה משהו בנשיות שלי, ובשבילי יופי הוא חיבור לנשיות. היו שנים שהיופי שלי היה נוכח מאוד, והיה קשה ללכת ברחוב בלי תגובות. זה יצר אצלי תחושה שאני הולכת ואין לי מרחב, כי מגיבים אליי בכל מקום. הרגשתי שיש סביבי כל הזמן זמזום, וזה פגע בשקט הנפשי שלי. הרגשתי שמחפצנים אותי. היום אני מבינה שאף אחד לא באמת יכול לחפצן אותי. הבנתי שהזמזום הוא מבחוץ, ושהוא לא צריך להפריע לשקט, אם אני אוהבת את עצמי".
>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
>>> להורדת האפליקציה החדשה של "לאשה"
