עכשיו דממה: גילי בית הלחמי הפכה לכוכבת רשת בזכות שפת הסימנים

גילי בית הלחמי מדברת בקצב מהיר, משתמשת בידיים, ולא שוכחת לשלב הבעות פנים כשצריך. לכן אין זה מפתיע, שהיא הפכה את היכולות המולדות הללו לקריירה והפכה לשחקנית, יוצרת ומורה לתיאטרון שבין היתר גם מתחזקת עמוד פייסבוק עם למעלה מ-2,500 עוקבים, בו היא מעלה שירים עבריים בתרגום לשפת הסימנים. "הסתבר שיש לי קשר מאוד חזק בין מוזיקה ותנועה", היא מתוודה. "זה משלב יכולת משחק, הבעה, ניתוח טקסט, והעובדות בשטח מראות שזה משהו מיוחד".

השלב הראשון במסעה היה רכישת כישורי השפה וקישורם לתיאטרון. "הכל התחיל כשהלכתי לקורס בשפת הסימנים בגיל 14 מתוך סקרנות. למדתי תיאטרון כבר אז בתיכון עירוני א' בתל-אביב, והתלהבתי מהתיאטרליות, התנועתיות והאקספרסיביות שבזה. אחותי הגדולה עשתה מחויבות אישית בתיכון בעמותת 'שמע' והיא חזרה הביתה עם כל מיני סימנים וזה הגניב אותי אז הצטרפתי אליה. אגב, היא עובדת עד היום כמתורגמנית לשפת הסימנים כך שאפשר לומר שהיא עדיין מתחייבת אישית.

"אחד ממבחני הסיום היה לקחת שיר ולתרגם אותו לשפת הסימנים. כולם לקחו שירים משעממים ואיטיים ואני ואחותי עשינו את 'שלג צח' של משינה. זה שיר קצבי ומרובה בטקסט, וזה היה שוס. המשכתי בחיי, אבל נשארה לי השפה ואני ואחותי היינו מרכלות בשפת הסימנים".

השלב השני הגיע עת הגיוס לצבא, שסייע לה לדבריה לפתח יכולות תשומת לב לחברה, בהיותה מורה חיילת. עד היום היא ממשיכה לתת מעצמה לחברה והיא עובדת מזה שלוש שנים כשחקנית ומתורגמנית בשתי הצגות במרכז "נא לגעת" ביפו, לצד שחקנים שהם גם כבדי שמיעה וגם כבדי ראייה. "אני מדגימה להם הכל בפילטר פיזי כדי לתת את הוראות הבמאי. אני מסמנת שפת סימנים רגילה והשחקנית מחזיקה לי את היד ומרגישה את התנועה שלי. אני מפרקת את הבקשה של הבמאי לגורמים. זה דורש ימבה סבלנות, אבל זה נותן לי המון".

קול קורא

השלב השלישי היה מזל: שנים רבות אחרי שזנחה את התחביב לבצע שירים בשפת הסימנים, ואחרי לימודי תיאטרון בסמינר הקיבוצים, היא הפתיעה חברה ביום הולדת עם תרגום לשיר "שגר פגר" של להקת "הבילויים". התגובות החמות הובילו אותה לבצע כבר באותו שבוע את השיר שוב, הפעם ביום הולדת של חברה אחרת ומעט יותר מפורסמת: מרינה מקסימיליאן, שלמדה איתה בתיכון.

"היו שם מלא אמנים ועשיתי את זה גם שם ולכולם נשמטה הלסת", מספרת בית הלחמי. "ואז עשיתי גם את 'וידוי' של אלכסנדר פן ומרינה שרה לצדי את המילים וכולם נשארו המומים. התחילו לעלות כל מיני קטעים שלי ל'יו-טיוב' ויום אחד קיבלתי טלפון מהראפר ג'ימבו ג'יי, שביקש לעשות איתי קליפ בו אני אתרגם את השיר סימולטנית לשפת הסימנים. זה היה נורא מהיר עם מלא שמות של מפורסמים, שזה קשה בשפת הסימנים כי לא לכולם יש סימן. בסוף אמרתי יאללה, אני אעשה את זה. אפילו נעזרתי במתורגמן לשפת הסימנים של חדשות ערוץ 1, טל בוסידן. מדי יום העליתי את הקצב, אבל יום לפני הצילומים עוד אמרתי לחבר שלי שאני לא מסוגלת לעמוד בקצב.

הגענו ליום הצילום ועשיתי את זה בטייק אחד וכולם התעלפו. ג'ימבו ג'יי הוציא לבקשתי את קליפ התרגום לשפת הסימנים גם כקליפ עצמאי, ולא רק כתרגום בעיגול המופיע בקליפ המלא, וזה זכה לאלפי צפיות והבנתי שזה מעניין אנשים".

השלב האחרון היה, איך לא - אהבה. בן זוגה של בית הלחמי בשנים האחרונות, במאי התיאטרון תום ווליניץ (וגם בנו של השחקן והמנחה דליק ווליניץ), עודד אותה לעשות יום צילום משותף לשירים נוספים והם החלו לשחרר אותם בזה אחר זה לאינטרנט. "זה מדהים לעבוד ביחד, ואם אני צריכה לתת טיפ אחד לאנשים זה: 'תיצור עם הפרטנר שלך!'".

בימים אלו השניים עובדים יחד בנוסף על שתי הצגות: המחזמר "המלך שאול" שעלה בצוותא ו"שמוליקיפוד" שתוצג בעברית ובערבית וצפויה לעלות באמצע מאי. חוץ מהעבודה עם בן הזוג היא גם מופיעה בזכות עצמה בהצגות "וונדי ופיטר" בתיאטרון "הבימה" ועובדת על פרוייקט חדש עם היוצרת יעל רסולי שלצורך העבודה עליו הן צפויות לטוס בקרוב יחד לצרפת.

נראה שהשירים שאת בוחרת לתרגם הם מאוד ייחודיים.

"'שגר פגר' היה לי ברפטואר בזכות יום ההולדת של החברה. 'אקדח' של אביתר בנאי זה שיר על אונס מנקודת המבט של האנס והיו לי לבטים רבים לגביו. אבל אני חושבת שהתפקיד של האמנות הוא גם לאפשר לנו להסתכל דרך נקודות מבט שונות על המקומות הכי אפלים ולגעת במקומות האנושיים שבכל מדיה אחרת אנחנו יכולים להגיד כחברה שהן לא אנושיות.

"החברה שלנו נוהגת להפוך פעמים רבות אנשים לדו-מימדים. אדם שרצח הוא רוצח והחברה שמה את הגבול. אבל אם נחשוב על זה, כששייקספיר כתב את 'מקבת' מנקודת המבט של הרוצח שמתלבט ומתחרט והקהל מזדהה אתו - והוא הופך לפתע לדמות תלת-מימדית. האמנות זה המקום היחידי שמותר לנו להסתכל על זה כך. האמנות היא ההזדמנות של החברה להיות אנושית יותר וזה משאיר לנו את המוח יותר תלת-מימדי. אם לא נוכל להסתכל אל מקומות אפלים, אנחנו ניעשה צרים ומטומטמים וכל מה שנוכל להתמודד אתו זה דברים שהופכים את האדם לדו-מימדי כמו האח הגדול".

איך מתבצעת מלאכת התרגום?

"תרגום הוא תרגום. זה כמו תרגום של שיר מאנגלית לעברית. אפשר לבחור מילה אחת על פני אחרת, לפי מה שמתאים לקצב ולתוכן. ב'שגר פגר' למשל, יש שורה שאומרת 'עוד נגיע לסידור, לסידור, עוד נגיע לסידור, לסידור'. וישנם כל מיני סוגי סידור. יש סידור של 'קומבינה'. סידור של 'אל תדאג, עליי'. יש סידור של חדר. ויש סידור של תפילה. אז עשיתי את כולם כדי לא לעשות אותו דבר וזה לגמרי שלי ו'הבילויים' לא התכוונו לזה. זה חלק מהכיף והיופי".

אילו תגובות את מקבלת?

"חברים קרובים ומשפחה כמובן מפרגנים לאללה ועפים על זה. ואני גם מקבלת גם המון תגובות מאנשים שאני לא מכירה. מתייעצים איתי על איפה אפשר ללמוד שפת סימנים שזה נורא מרגש אותי. אני מקבלת בקשות לשירים נוספים מכבדי שמיעה שכותבים לי שסוף סוף הם יכולים להבין את השיר. אבל גם אנשים שאינם חירשים כותבים לי שזה עוזר להם להבין את המילים ואת השיר, כך שזה מסייע גם ללקות השמיעה של השומעים".

לאן זה עוד יתפתח?

"כולם שואלים אותי! אבל צריך להבין שכל הדבר הזה בא לי בהפתעה. תמיד היה לי חלום על מופע שלם, אבל צריך לחשוב על זה טוב כי צריך רפטואר מגוון ולדעתי גם זמרים חיים לצדי. הכי מתחשק לי לעשות את זה ולצרף גם אומן גדול".