כבר כמה שנים שליאור וקנין (42) מגדל את החסות שלו לבד. בתקופת החגים האחרונה הוא החליט לקחת את העניין צעד אחד קדימה, ובעזרת האינטרנט ניסה לבנות מגדל ירק מחבית (Barrel Garden). "אנחנו גרים בדירת גג, וחיפשתי פתרון שייתן לי יכולת לגדל כמות גדולה של ירקות ופירות בשטח קטן", הוא מספר.
מגדל ירק הוא מערכת אקולוגית סגורה, המורכבת מחבית פלסטיק כחולה מלאה אדמה, שפעורים בה כיסים בהם ניתן לשתול עשרות צמחים. במרכזה ניצב צינור מחורר, אליו משליכים שאריות מזון אותן אוכלות תולעים אדומות. אלו מייצרות מהפסולת קומפוסט, שמעשיר את הצמחים ומסייע לגדילתם. "ביער אף אחד לא אוסף את העלים שנושרים מהעץ. הם נרקבים, מתפרקים והופכים לדשן, נוצרת מעגליות. זה מה שקורה בחביתותים. אם אני קוטף חסה ונשארות שאריות, התולעים הנחמדות האלה מפרקות אותן, הופכות אותן לדשן זמין לחבית ונוצרת סירקולציה"
.
תוצר לוואי שגילה ליאור במהלך השימוש בחבית הוא המים השחורים, שמכונים בשפת הפרמקלצ'ר "זהב שחור". "האדמה סופחת מים בכמות המתאימה והעודפים מתנקזים למיכל בתחתית החבית. יש לי עץ קלמנטינות ששתול בעציץ קטן, והוא הכפיל את היבול שלו לעומת השנה שעברה כי השקיתי אותו במים האלה. לא רק מה שגדל בחביתותים נהנה מהיתרונות שלה, אלא כל הגינה. כל צמח שרוצים לתת לו אקסטרה פינוק".
מהייטק לתותים
ליאור מגדל בחבית הביתית שלו גם חסה ומנגולד, והוא מחכה ליום שבו יוכל לצאת לגג ולהצטייד בכל מה שהוא צריך לארוחה טובה. "הייתי רוצה שיהיו לי ארבע או חמש חביות, להיות הירקן של עצמי", הוא מציין בחיוך. אבל הדרך לחבית לא הייתה כל כך פשוטה. "החבית הראשונה שהכנתי נשרפה, בשנייה הגזמתי קצת עם המסור. רק השלישית יצאה כמו שצריך, ושתלתי בה תותים. משם הגיע השם שלה. היא נועדה לשימוש עצמי, סתם רציתי להשוויץ בפייסבוק אז העליתי פוסט".
ליאור לא ציפה להד שעורר הפוסט. עשרות שיתופים, תגובות ופניות גרמו לו להבין שהוא לא היחיד שישמח לחבית עם תותים במרפסת. וקנין, נשוי ואב לשני ילדים מראשון לציון, עובד כבר 21 שנים בהייטק. כמות הלייקים לה זכה התחביב החדש נתנה לו דחיפה לחישוב מסלול מחדש. "לפני שלוש שנים התחלתי לעסוק בקואוצ'ינג ודרכו גיליתי מה אני אוהב לעשות ובמה אני טוב. בימים הקרובים אני מפסיק עם ההייטק ואולי אחזור לזה יום אחד, אבל כרגע אני רוצה להתמקד בקואוצ'ינג ובחביתותים. עבדתי מול מחשב כל יום מאז שהשתחררתי, אבל אז הרמתי את הראש וראיתי שיש סביבי אנשים, הבנתי שנורא מגניב לתקשר ולעזור".
ליאור מוכר את החביות שהוא מייצר, וגם מציע למתעניינים להשתתף בסדנה ולהכין חביתותים בעצמם. הוא מספר שבכל בוקר הוא קוטף שני תותים, ואת השאריות הוא משליך בחזרה לצינור. "זה כבר נהיה קטע משפחתי. הילדים קוטפים תותים לאמא ומשאירים לי את הפסולת בצד כדי שאשים אותה בחזרה בחבית. כשהם יהיו מספיק גבוהים הם ישימו בעצמם".
תולעים זוללות בסתר
לצד הפסטורליה, תולעים אדומות הן לא בדיוק מוצר צריכה בסיסי בקרב חובבי גינון בישראל. למרות הרתיעה הראשונית, ליאור מציין שאין ממה לחשוש. "אחרי שזורקים אותן פנימה נפרדים מהן לשלום ולא רואים אותן יותר. אפשר ללכת לעבודה בראש שקט, הן לא יוצאות להסתובב בבית. התולעים חייבות להישאר במקום לח, והן יודעות שמחוץ לחבית הן יתייבשו תוך כמה דקות וימותו".
אם אסתכל למטה אראה תולעים בצינור?
לא, הן בתוך האדמה, יוצרות בה מחילות ומאווררות אותה. כל הזמן שואלים אותי 'הן לא יאכלו את הצמחים?', התשובה היא לא. התפקיד של התולעים הללו הוא לפרק ריקבון. מה שלא רקוב הן לא אוכלות, לכן הן לא פוגעות בצמחים חיים". לדבריו, השאריות המבוקשות ביותר הן פסולת של מסחטת מיצים וקליפות בננות. לעומת זאת, צריך להימנע מלהכניס לחבית שאריות בשר, חלב או פירות הדר, שמייצרים חומציות וריח רע. "ככלל השאריות לא גורמות לריח רע. לצינור יש מכסה שמונע מזבובים להתקרב ומכיוון שהחבית נמצאת מחוץ לבית באוויר הפתוח לא נודפים ממנה ריחות לא נעימים", מציין ליאור.
מה מומלץ לשתול ומה לא?
"אפשר לשתול כמעט כל מה שאוהבים - צמחי תבלין, צמחים לתה, ירקות, תותים או צמחי נוי. בסך הכל יש מקום לשבעים צמחים. אני לא ממליץ לשתול צמחי פקעת כמו תפוח אדמה, כי כשהם יגדלו לא ניתן יהיה להוציא אותם דרך הפתח. גם צמחים שמצריכים הדלייה כמו עגבניות ומלפפונים פחות מתאימים".
ליאור מציין שהתפתחות הצמחים בחביתותים בחודשים הראשונים לא שונה מזו של צמח הגדל בעציץ. "לוקח בערך חצי שנה עד שהתולעים מתרבות והחבית הופכת להיות פצצה של דשן. אז אפשר לראות את ההבדל".
ירקות בלי ריסוס
לסדנה הראשונה של חביתותים הגיעו שישה לקוחות, בהם בלוגרית שמעולם לא השתמשה במסור חשמלי ובעל שמצא את מתנת יום ההולדת המושלמת לאשתו. יחד הם סמנו, קדחו, התיכו, ריססו בצבע וגם פטפטו על עבודה, טיולים, מיחזור והאהבה לעולם ה-DIY. "אני חושב שאנשים מתלהבים מהחביתותים מאותן הסיבות כמוני. נושא ה'עשה זאת בעצמך' הולך ומתפתח, אנשים רוצים לבנות דברים בעצמם. נמאס ללכת לחנות ולשלוף את כרטיס האשראי בכל פעם שיש צורך במשהו. גם נושא הקיימות חשוב לי. הייתי מסתכל על שקי הזבל שהורדתי בבוקר ואומר לעצמי 'לא חבל? אפשר להשתמש בזה'. כמובן שיש גם סיפוק גדול ביכולת לגדל את הירקות שלך בעצמך ובלי ריסוסים, לדעת שאני לא מאכיל את הילדים שלי בכל מיני רעלים", מסביר ליאור.
כמה השקעה מצריכה החביתותים ביום יום?
"כמעט כלום. צריך להקפיד להשקות כדי שהאדמה תישאר לחה ולזכור לזרוק שאריות לצינור".
בקבוצת "קהילת בעלי חביתותים" בפייסבוק משתתפי הסדנה כבר מחליפים חוויות, שואלים שאלות ומעלים תמונות של העציץ הכי מיוחד במרפסת. "חשובה לי הקהילתיות", מסביר ליאור. "העניין הוא לא לבוא, לקחת חבית וללכת. עם הידע הזה הם יכולים לבנות אחר כך חביות בבית, או פשוט ליהנות מהפירות".
