יש עיצוב ישראלי במחיר אפשרי? דוגמה ראשונה: הדפסים נאיביים לקיר

במוצ"ש הקרוב תושק סדרה חדשה של הדפסים ססגוניים לקיר, שיצרו יחד המעצב קובי סיבוני ומלביש הבתים גילי אונגר. תשומת הלב המוקדשת לקירות הבית הולכת וגוברת, ואיתה נפתחות עוד ועוד גלריות וחנויות רשת חדשות, שמציעות הדפסים מסוגים שונים, בנפרד או בקומבינציות מתוכננות היטב. חלקם חתומים וחלקם גנריים, מהונדסים לפי הטרנדים העכשוויים. בחרנו לפתוח את הבלוג בהדפסים מקוריים של יוצרים מכאן, ודווקא לא בשחור-לבן הנפוץ כל כך, אלא בצבעים שמחים וקלילים. המחירים שלהם אולי מעט גבוהים יותר ממה שאפשר למצוא ברשת, אך מדובר ביצירה חתומה במהדורה מוגבלת, עם סיפור ותהליך מאחוריה.

אז מה הפעם: עשרה דימויים נאיביים מעולם החי והצומח, מודפסים על נייר סיבי כותנה באיכות גבוהה (שאינו מצהיב), וחתומים. מכל דימוי יודפסו 100 עותקים לכל היותר, והם נשלחים מגולגלים הביתה.

כמה: 390-750 שקל באתר המעצב, תלוי בגודל (50X34.5 ס"מ עד 68.5X69.6 ס"מ) ובדימוי.

Bio: גילי אונגר הוא מלביש בתים, בוגר המחלקה לצילום בבצלאל, שהתמחה ב-School of Visual Arts בניו יורק ואצל הצלם האמריקאי דייוויד לה שאפל. טביעת האצבע שלו מתאפיינת בשילובים נועזים של צבעים.

קובי סיבוני הוא בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, בעל סטודיו עצמאי בקיבוץ לוחמי הגטאות. הוא מתמחה בכיפוף ידני של חוט ברזל לאובייקטים פיסוליים, על הגבול הדק שבין עיצוב לאמנות.

הסטודיו של סיבוני בקיבוץ. תחילת הדרך(צילום: יעל סיבוני)

סוף התהליך: הציפור פזית (450 שקל) והקקטוסית מרים (640 שקל)(צילום: שירן כרמל )

תהליך העבודה: אונגר חשב לא פעם על קולקציה משלו להלבשת הבית, ואז סיבוני הזמין אותו לבקר בסטודיו שלו. הדיאלוג נמשך חצי שנה. "האישיות שלו כבשה אותי, אבל יצירות מחוטי ברזל – מבחינתי זה שרוף", אומר אונגר. "קלטתי שיש לו יד רושמת נהדרת, יכולת מעוררת קנאה לשרבט. אז הצעתי לו לעשות סדרת הדפסים שבשפה שלה יש אזכור לחוטי הברזל, אבל בדו-ממד ולא בתלת-ממד, ובצבעוניות שלי ולא בשחור-לבן. עשינו שיעורי בית. הראיתי לו אתרי עיצוב בארץ ובחו"ל, הסתכלנו על אמנות דקורטיבית לקיר – צלחות, ראשי אייל, עבודות בעיסת נייר, כל דבר שאפשר לתלות על הקיר. חיפשנו משהו נאיבי, נעים".

מה ההבדל בין אמנות לבין ''אמנות דקורטיבית לקיר''?

"באמנות לבית שקונים ברשת יש משהו שונה מאמנות רגילה, שיכולה להיות מטרידה, קשה, מעוררת שאלות. אמנות לבית צריכה להיות ברורה ונעימה, עם מודעות ואיכות עיצובית. ראינו שהרבה אנשים אוהבים חיות, שזה משהו שעובד, וחיפשנו גם משהו מקומי, כמו הקקטוסים. נתנו להם שמות: לחתול קוראים אלישע, הינשוף הוא הילל, הינשופה – פזית. האיילים נוח ושרגא. הציפור יסכה. המחשבה הייתה גם פרקטית: כדי שיהיה קל להתמצא באתר המכירה.

טושים, מרקרים וצבעי מים בכסת(צילום: יעל סיבוני)

"נפגשנו כמה פעמים. בחרנו בטושים, מרקרים וצבעי אקוליין בכסת, כדי שהצבעוניות תתאים לי – ורוד, תכלת, ירוק, כחול, אדום, סגול, צהוב, מעט זהב. מיקמנו את הדמויות: האיילים, למשל, הם לא במרכז אלא בצד, ואינם שלמים. אחר כך בחרנו את גון הנייר. קובי תרם את היד הרושמת, אני את השפה החזותית, את שם המותג ואת הפלטפורמה השיווקית".

את האיילים נוח ושרגא הוחלט שלא למקם במרכז התמונה, ולא בשלמותם(צילום: שירן כרמל )

מי צריך את זה?

"אף אחד. מה אנחנו צריכים? רק מים ואוכל. מישהו צריך לרצות את זה".

אוקיי. איפה בבית אתה מדמיין אותם?

"הנטייה המיידית היא חדרי ילדים, אבל בעיני זו החטאה. לדעתי ההדפסים יכולים להתאים לסלון, לפינת האוכל, למבואה, למטבח. כמלביש בתים, בעיני נכון להתייחס לדברים באופן לא צפוי. להוציא אותם מהקשר. כאן אני לוקח משהו שנתפס כשייך לעולם הילדים, אבל הוא יישב טוב גם על שידה. כי המוצר בוגר, הוא אינו ילדותי. ואין בעיני בעיה שהוא יהיה תלוי ליד ציור שמן. הקירות שלנו משקפים את מסע החיים שלנו. את זה קיבלנו, את ההוא קנינו בגלריה בטיול באיטליה, יש מקום להכל, זו לא תפאורה. כך שבעיני השאלה היא לא לאן זה מתאים, אלא למי. השאלה היא מי תולה, מי חי בבית".

הקקטוס נבות. ''זה מוצר בוגר, הוא לא מיועד בהכרח לחדרי ילדים. אין בעיה בעיני שהוא יהיה תלוי ליד ציור שמן''(צילום: שירן כרמל )

למה המחיר מתחיל ב-400 שקל?

"עלות ההדפסה האיכותית על נייר כותנה, שאינו מתחמצן ומצהיב. עלות ההקמה והתפעול של אתר המכירה. יחסי הציבור והשיווק. ורווח סביר, שאינו חזירי, שמתחלק באופן שווה ביני לבין קובי".

ומה הלאה?

"עוד שכיות חמדה בשיתוף פעולה עם מעצבים: קולקציית כריות עם מעצב/ת טקסטיל. מנורת שולחן, מתלה, שעון, צלחות קיר, אגרטלים, פופים, מראות".