לחשבון האינסטגרם של דנה פלסטי - חפשו אותה תחת היוזר nolatrees, מורה ליוגה מפנסילבניה, יש נכון לרגע כתיבת שורות אלה 173 אלף עוקבים, ומספרם רק ממשיך לעלות. הדרך לשם, כפי שהיא מתארת בריאיון למגזין People, עברה דרך השלמה עם 130 הקילוגרמים ששקלה בשיאה, התמודדות עם הפרעת אכילה כפייתית ודיכאון.
לחצו על התמונה לצפייה
גלגל ההצלה שלה היה דווקא תרגול יוגה - אימון שבדומה לבלט או לפילאטיס מתקשר אצלנו באופן אסוציאטיבי לאנשים רזים וגמישים. אבל למרות שפלסטי אינה רזה, דווקא תרגול היוגה היה זה שאיפשר לה להשלים עם הגוף שלה ולהפוך למקור השראה לאחרים ואחרות, שעד כה הדירו את עצמם מאימונים אלה עקב דימוי גוף נמוך ומתוך מחשבה שהם מתאימים לאנשים רזים בלבד.
פלסטי היא רק דוגמה לתופעה חדשה של אנשים בעלי עודף משקל שמשתמשים בספורט לא כאמצעי לחיטוב ולירידה במשקל, אלא כדרך להשלים ולתקשר עם הגוף שלהם כדי לגלות אותו מחדש ולאהוב אותו. "אמנם אין מחקרים שקושרים בין תנועה קלאסית כמו יוגה ופילאטיס להשפעה החיובית שהיא מייצרת על דימוי הגוף, אבל עצם העיסוק של אנשים שסובלים מעודף משקל בגוף שלהם דרך תנועה, בהחלט יכול לקרב אותם לגוף", אומר יהודה ניניו, פסיכולוג רפואי, מנהל מכון אגם לטיפול ושיקום הפרעות אכילה. "מצד שני, צריך להיזהר מזה, מכיוון שאותו עיסוק בגוף יכול גם לעורר או להדגיש תחושות אחרות. התנועה מחברת לתחושות יסוד של ערך עצמי, בין אם חיוביות
ובין אם שליליות, ואני מאמין שאווירה קשובה ומכילה באימון יכולה לייצר סביבה תרפויטית".
