"ואז הגיע האביר על הסוס הלבן, ומאז הם חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה" - זוהי תמצית הזוגיות שעליה מחנכים אותנו מגיל צעיר, אבל האם זו בהכרח התבנית האידיאלית או היחידה למערכת יחסים רומנטית? מתברר שלא. בשנים האחרונות אנחנו נחשפים למגוון רחב של מערכות יחסים אפשריות, וזו שמקיימת ד"ר מאשה הלוי (43) היא בוודאי אחת החדשניות והנועזות שבהן. ד"ר הלוי מגדירה את עצמה כ"נשואה פלוס חבר" – כלומר, יש לה בן זוג, לו היא נשואה כדת וכדין ואיתו היא חיה, ובמקביל היא מקיימת מערכת יחסים עם חבר.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
לדעתה, לא מוכרחים להסתפק באביר אחד: לגמרי לגיטימי לרצות יותר, והיא לא היחידה שחושבת כך, לדבריה. "אני מכירה המון אנשים שחיים ככה", היא אומרת. "באזור המרכז יש את המסה הגדולה, אבל התופעה קיימת גם באזורים אחרים. הגליל, למשל, הוא מקום מאוד אלטרנטיבי, ויש שם הרבה מערכות יחסים פתוחות".
אורח החיים הזה נקרא "פוליאמוריה" (ריבוי אהבות). "זו עדיין תופעת שוליים", אומרת ד"ר הלוי, "אבל זו כבר תופעה. הקהילה הזו נמצאת היום במקום שבו היו הלהט"בים לפני כמה שנים. היום יותר קל לצאת מהארון כגיי מאשר להגיד שאתה פוליאמור, וזו הסיבה שאני יצאתי עם זה החוצה: רציתי שאנשים יראו שאפשר לדבר על זה, וכלום לא קורה. ככל שיותר אנשים ירגישו בנוח לדבר על זה ולצאת החוצה, זה יהפוך ללגיטימי יותר. אם אנשים מפורסמים יצהירו שהם חיים ככה, זה גם יכול לעזור, כי תהיה לזה יותר נראוּת".
יש לך הערכות לגבי ממדי התופעה? כמה אנשים חיים ככה?
"אין סטטיסטיקות לגבי פוליאמוריה. בארצות הברית ההערכות הן שמדובר בחמישה אחוזים מהאוכלוסייה, אבל אין לי מושג על מה ההערכות האלה מתבססות. ברור שאצל להט"בים יש נכונות גבוהה ליחסים פתוחים: ההערכות הן ש-50 אחוז מההומואים מקיימים יחסים פתוחים, ואילו הלסביות מונוגמיות יותר".
הפעילה החברתית אור-לי ברלב מספרת על אורח חייה הפוליאמורי:
אמרנו לילדים שאנחנו משפחה מיוחדת
ד"ר הלוי, שהייתה בעבר מרצה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים, נולדה ברוסיה, עלתה לארץ בגיל שבע וגדלה בירושלים. לפני 13 שנים נישאה לבעלה, שהיה איש קבע בצה"ל עד לאחרונה. לפני כחמש שנים עברה עם משפחתה לגור בשוהם, וכשנה וחצי לאחר מכן עשתה שינוי דרסטי יותר.
"הבנתי שאני לא יכולה להמשיך במונוגמיה", היא אומרת. "מצד שני, היה לי טוב עם בעלי, והיינו משפחה עם שלושה ילדים, כך שלא רציתי לפרק. הייתה לי דילמה. ואז גיליתי פורום באינטרנט שעוסק בזוגיות פתוחה, ודרכו נחשפתי לפוליאמוריה. התחלתי לדבר על זה עם בעלי; בהתחלה הוא לא היה בעניין, אבל לאט-לאט הוא קיבל את זה. היום יש לו חברה ולי יש חבר".
מערכת היחסים שלה עם החבר נמשכת כשלוש שנים. "יש לי בן זוג ראשי", היא מסבירה, "שאיתו יש לי ילדים, איתו אני מנהלת משק בית ונמצאת רוב הזמן, ויש לי חבר שגם הוא בן זוג לכל דבר. אם קורה לי משהו מלהיב, אני מספרת לשניהם. היה לי ניסיון לצרף פרטנר שלישי, אבל זה לא עבד, בעיקר כי אין לי זמן: בכל זאת, יש עבודה, יש שלושה ילדים, יש שני בני זוג. אולי אם לא הייתי עובדת, הייתי יכולה לנהל עוד שתיים-שלוש מערכות יחסים".
כשהחליטו ד"ר הלוי ובעלה לחשוף את אורח חייהם, כינסו את שלושת ילדיהם (בני 12, תשע וארבע) והסבירו להם את המצב. "הסברנו להם שיש כל מיני סוגים של משפחות: יש משפחות עם שני אבות, יש רק עם אמא, יש הורים שמתגרשים - וגם אנחנו משפחה מיוחדת, כי אמא ואבא מאמינים שהם יכולים לאהוב עוד אנשים אחרי שהם התחתנו; אז עכשיו לאבא יש עוד חברה, ולאמא יש עוד חבר.
"הבן הגדול ישר שאל: 'אז מה הבעיה?' ואנחנו אמרנו שלדעתנו אין בעיה, ובזה השיחה נגמרה. כשסיפרנו על זה לחברים שלנו, הם קיבלו את זה בלי בעיה. זה לא נראה להם מוזר: זה בעיקר נראה להם מעניין ומלהיב. גם ההורים שלי קיבלו את זה בהבנה".
איך זה מתנהל בפועל?
"פשוט כמו עוד מערכת יחסים. כל זוג קובע לעצמו את הגבולות, ואם מתברר שנעשתה טעות, אפשר להגדיר הכול מחדש. בעלי מכיר את החבר שלי. הילדים לא נפגשים איתו, אבל אין לי בעיה שזה יקרה. כל השאר תלוי באופי של שני בני הזוג. בעלי מאוד אוהב טיולים, ואילו החבר שלי לא אוהב - אז אני לא אטייל איתו; אבל בגדול אני עושה הכול עם שניהם - עם שניהם הייתי בחו"ל, עם שניהם אני הולכת לאירועי תרבות, למסעדות, לסרטים. שניהם בני זוג שלי, ואותו דבר בצד השני: גם אני וגם החברה של בעלי בנות זוג שלו".
קורה שאת מקנאה בחברה של בעלך?
"ברור. היה מקרה שבעלי הלך עם החברה שלו להופעה שגם אני רציתי ללכת אליה, והוא לא הזמין אותי, אז ישבתי בבית באותו ערב וקינאתי, אבל אז שאלתי את עצמי מה מפריע לי, והבנתי שפשוט הרגשתי שנשארתי בחוץ. דיברתי איתו על זה, והוא אמר שפעם הבאה הוא יקנה כרטיס גם לי".
ד"ר מאשה הלוי מתראיינת לניר גונטז':
זה לא רק סקס
כשהחליטה ד"ר הלוי לפרסם את אורח חייה, החלה לקבל פניות מאנשים מכל הארץ והחליטה לפרוש מהאקדמיה ולהתחיל לעבוד למטפלת. "פנו אליי אנשים וביקשו ייעוץ, אבל הרגשתי שניסיון החיים שלי לא בהכרח משקף את מה שנכון לכולם; לא היו לי כלים לטפל, אז הלכתי ללמוד תקשורת מקרבת ושיטות טיפול שונות, וכך רכשתי כישורים לעבוד כמטפלת". כיום היא מנחה זוגות, מטפלת בטראומות, בחרדות ובאובדן וגם מעניקה אימון אישי. כמובן שנושא הפוליאמוריה תופס חלק נכבד בעבודתה, וזוגות רבים שמתעניינים בכך מגיעים אליה לייעוץ.
לדעתה, אורח החיים הזה סובל מתדמית לא הוגנת. "בכתבות על פוליאמוריה תמיד מפרסמים תמונות של אנשים במיטה", היא אומרת, "וזה מעצבן אותי, כי זה לא רק סקס, זו דרך חיים. אבל אני מבינה שלאנשים עדיין קשה לקבל את זה".
למה, לדעתך?
"כי זה מנוגד לנורמה החברתית. גם מבחינה ביורוקרטית קשה להתמודד עם זה. אם אני מהגרת, למשל, אני יכולה לקחת איתי רק בן זוג אחד. אבל אני חושבת שהטבע שלנו הוא לא מונוגמי. המונוגמיה היא כפייה חברתית שמשרתת בעיקר את הגברים. זה התחיל בהיסטוריה כשהגבר רצה לדעת שהילד שנולד הוא שלו,
כדי שלא יבזבז משאבים על ילד לא שלו. ככה התחילה המונוגמיה. בהתחלה רק לאישה אסור היה לקיים מערכות יחסים במקביל, ולגבר היה מותר. בהמשך נוצרה הנורמה שזה לא מקובל גם אצל הנשים וגם הגברים. היום כמעט כל היוזמות ליחסים פתוחים מגיעות מנשים. במאה האחרונה נשים עוברות העצמה: יש עצמאות כלכלית, יש אמצעי מניעה, הן רוצות ליהנות מסקס – ועם יותר מבן זוג אחד. בעיניי זה משהו מאוד פמיניסטי".
לתפיסתך, המונוגמיה מתה?
"עובדה שלאורך זמן היא עובדת רק אצל חלק קטן מהאנשים. אם כל זוג חילוני שני מתגרש, אז ברור שיש בעיה. אבל אנשים חיים במונוגמיה כי זו הנורמה, כי הם מפחדים לשאול שאלות. רוב האנשים לא שואלים אם זה מתאים להם. הם גדלים לתוך זה: מלמדים אותנו שיש את האדם האחד שאיתו חיים לנצח, ואסור לבגוד ואסור לרצות אף אחד אחר, וזו טעות. למה החברה חושבת שאפשר לאהוב שני ילדים, שני אחים, שני חברים, אבל אי אפשר לאהוב שני בני זוג? למה אין מקום בלב לשניים? אם אני רוצה את האחר, זה לא אומר שאני לא אוהבת יותר את הראשון".
איך מתחילים בכלל מערכת יחסים פתוחה?
"בדרך כלל זה לא בא משני בני הזוג ביחד. כשבן זוג אחד רוצה לפתוח את מערכת היחסים, בשביל הפרטנר זה סוף העולם, כי כביכול זה בלתי אפשרי לפי הנורמות החברתיות, אבל במציאות זה בוודאי אפשרי. איך עושים את זה? מדברים. זה תהליך. זה לא יקרה בשיחה אחת. צריך לעכל, לקרוא, ללמוד על זה, וזה יכול לקחת זמן. אני מציעה לאנשים להיות כנים ולהסביר מה הצרכים שלהם ומה הם מחפשים בחוץ. בעיניי זה מאוד מומלץ. אנשים צריכים להרחיב את נקודת המבט ולהבין שיש עוד אופציות".
