משפחת ארמוני חגגה איחוד בשבוע שעבר אחרי יותר מחמש שנים, ושלושת בני המשפחה חזרו לחיות תחת קורת גג אחת בדירה שכורה בצפון תל אביב. "הגוזלים שלי חזרו אל הקן", שרה דפנה ארמוני ומחייכת למראה התאומים שלה בני ה-23 ששבו הביתה: הבן, עדן, נסע אחרי הצבא לעבוד באפריקה בהדרכת ירי וחזר לארץ ממש עכשיו, לכבוד יום ההולדת ה- 60 של אמו; אחותו אלה חזרה לגור בבית אחרי שנפרדה מבן זוג שעימו גרה.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
"אנחנו משפחה מיוחדת", אומר עדן. "כל אחד מאיתנו נורא עסוק בענייניו, אבל כיף לנו ביחד. הבית שלנו תמיד היה חם ופתוח, וכשהיינו ילדים, אמא תמיד הייתה מוציאה מלא מזרנים, וכל החברים היו באים לישון אצלנו".
"אנחנו כמו בית של 30 איש", אומרת אלה. "מבחינתי, אנחנו משפחה גדולה: אולי אנחנו רק שלושה אנשים, אבל שלושה מאוד דומיננטיים".
"אנחנו משולש", מוסיפה האם דפנה. "כשצלע אחת מתקצרת, השתיים האחרות מתארכות כדי להתאזן וליצור את השלם. כל אחד חזק בפני עצמו, וכולנו חזקים ביחד. אני לא צריכה כלום מעבר לשני הילדים שלי. זה שיא השלֵמות".
הבייביסיטר עלתה באש
התאומים אלה ועדן ארמוני נולדו בפברואר 1993, ודפנה גידלה אותם כאם חד-הורית. "היו לנו הרבה ביייביסיטריות", מספרת אלה.
"כשהייתי מופיעה, מישהו היה צריך להיות איתכם", אומרת דפנה.
"זוכרת איך היינו מאחדים כוחות כדי להבריח אותן?" שואל עדן את אלה.
"ברור", משיבה אחותו. "היו מלא מקרים. זוכר שהתחבאנו?"
"בטח", אומר עדן. "הייתה זאת שעלתה באש, הקלפטומנית שעלתה באש במטבח".
"אמא זרקה עליה שמיכה כדי לכבות את האש", נזכרת אלה.
"ואחר כך היא הודתה שגנבה לי דיסקים וכובעים", אומרת דפנה, והשלושה צוחקים.
זהותו של האב לא פורסמה מעולם, וכל השלושה מסרבים להתייחס לכך. "אנחנו לא מדברים על זה", פוסקת אלה. "אני יכולה רק להגיד שהיה הרבה באזז בנושא הזה מאז שהיינו ילדים, וזה גרם לנו להיות חשדנים. בכלל, הרבה פעמים הרגשנו שאנשים מנסים להשיג דרכנו דברים - כרטיסים להופעות, למשל - או שניסו להוציא מאיתנו מידע על זהות האב. זה הפך אותנו להיות מאוד מפוקחים. כשהייתי ילדה חשבתי שלכל הילדים יש הורים מפורסמים; רק בגיל מאוחר יחסית הבנתי שזה לא ככה. אבל אמא היא אדם מאוד בגובה העיניים: היא אנושית כמו כל ההורים".
עד כמה נמאס לך לשמוע את השאלה אם "אלה" מהשיר זו את?
"נמאס לגמרי, אבל אני כבר עייפה מזה, אז אני פשוט אומרת 'כן', רק שיעזבו אותי, למרות שהשיר נכתב הרבה לפני שנולדתי, ובטח שאמא שלי לא קראה לי על שמו. תקשיבו למילים: 'אלה המסכנה'. זו לא אני, ולא הייתי רוצה שיכתבו עליי שיר כזה".
איזה שיר של אמא אתם הכי אוהבים?
עדן: "אני אוהב את 'סיפור בג'ינס'. אני אוהב מאוד את הקצב שלו".
אלה: "אני אוהבת את 'אתה הגבר', כי זה שיר של אישה חזקה, והוא משחקי ומקפיץ. גם את 'בתוך' אני אוהבת, ואני גם הולכת לשיר אותו בבית הספר".
בית הספר הוא של יורם לוינשטיין, שם היא לומדת משחק זו השנה השנייה. אלה אומרת שמגיל צעיר ידעה שתהיה שחקנית, ולשם היא מכוונת. לפגישה שלנו היא מגיעה אחרי יום צילומים לסרט חדש של שבי גביזון, "געגוע", וברזומה שלה יש סרטים נוספים ("שלוש אמהות", "מלאכים באמריקה") וגם סדרות ("שוברי גלים", "זומזום"), הצגות ("צלילי המוזיקה", "קופסה שחורה") ושירות בתיאטרון צה"ל. בכל זאת, החליטה ללמוד משחק, "כי הרגשתי שאני יכולה להיות שחקנית יותר טובה", היא אומרת. "יש לי אמנם אינטואיציה, אבל אין לי טכניקה, ולטווח הארוך ידעתי שזו תהיה השקעה נכונה. הלימודים קשים ומדהימים כאחד. בזכות בית הספר אני ממש מכירה את עצמי מחדש".
הגעת לבית הספר עם ניסיון עשיר ועם אמא מפורסמת. זה הקל עלייך או הִקשה?
"חובת ההוכחה שמוטלת עליי יותר קשה משל חברים אחרים לכיתה. אני צריכה להוכיח שאני נמצאת שם בצדק, ואני עובדת מאוד קשה. בית הספר מחבק אותי בגלל העבודה הקשה שלי ולא בגלל משהו אחר. כסטודנטית אני שווה בן שווים, וכשצריך, בית הספר יודע גם לעשות שרירים, בשנה הראשונה רק בכיתי. היה לי מאוד קשה. אמא שלי לא מעורבת בכלל - רק לפעמים היא עוזרת לי להתאמן על קולות - אבל בזכותה יש לי מודעות לאן נכנסתי. אני יודעת שבחרתי מקצוע בעייתי, אבל אין לי שליטה על זה. זה מה שאני אוהבת ויודעת לעשות מגיל צעיר. אין לי אפילו תעודת בגרות, כי ידעתי שאני אהיה שחקנית ולא אצטרך את זה. אני זוכרת שבאחד המבחנים בבית הספר היסודי רשמתי למורה: 'גם ככה אני אהיה שחקנית. לא בא לי טוב המבחן, אבל קבלי ציור'. ציירתי לה, והיא קראה לאמא שלי והראתה לה את זה. היא ציפתה שאמא תנזוף בי, אבל אמא אמרה: 'איזה ציור מקסים'".
"אמא תמיד אמרה לנו: 'תהיו בני אדם, התעודות לא חשובות'", אומר עדן, "וזה דווקא גרם לנו להיות אמביציוזיים. גם אני לא התחברתי ללימודים בבית ספר, אבל אם ארצה ללמוד היום, אשלים מה שצריך".
אתה לא נדבקת בחיידק הבמה?
"בכיתה ב' השתתפתי עם אמא ואלה בהצגה 'פוקהונטס': שם זה התחיל ושם זה נגמר. אני בכיוון אחר לגמרי".
דפנה מתפרצת: "אבל הוא שר יפה ומצייר מדהים".
עדן מתעקש: "זה לא מדבר אליי. גדלתי בבית של אמנות, אבל לא התחברתי. עכשיו אני צריך להחליט מה יהיה הכיוון שלי, וזה לא יהיה במה. מישהו במשפחה צריך לעשות כסף".
למדנו ממה שקרה לאמא
הכסף הוא נושא רגיש בבית משפחת ארמוני. האם דפנה התקשתה לגדל לבד את שני ילדיה, והם עזרו לה בפרנסה מגיל צעיר. "מגיל 15 אני עושה בייביסיטרים, ועוד לפני כן התחלתי לעבוד כשחקנית", אומרת אלה. "עדן ואני נזרקנו לחיים הכי מוכנים שאפשר: אני יודעת מה לעשות, מה לבדוק, עוברת על חשבון הבנק, לא נותנת לאף אחד לרמות אותי. אני עובדת קשה וגם חוסכת, כי אני יודעת שאם אתקע, אמא לא תוכל לתת לי כסף".
"אני מחושב מאוד בהתנהלות הכלכלית שלי", אומר עדן. "למדנו ממה שקרה לאמא".
מה קרה לה?
אלה: "אני לא מרגישה שאמא מסכנה. היא תמיד מסתדרת ותמיד הסתדרה, אבל היא לא חסכה. אני למדתי מזה, ואני יודעת מה לא לעשות ואיך להיות נבונה עם כסף. אני לא אבזבז את כל הכסף שאני מרוויחה ואלך לקנות בגדים, כי אני יודעת שבמקצוע הזה אני היום מרוויחה כסף, אבל יכול להיות שממחר לא תהיה לי עבודה במשך שנתיים".
עדן: "לי מאוד חשוב לעשות כסף. הלוואי שאוכל להגיע למצב שאקנה בית לכל אחד מאיתנו. יש לי שאיפות גדולות, ואשמח מאוד לקנות נכסים למשפחת ארמוני. כרגע לי יש וספה, לאלה יש רכב, ואלה כל הנכסים שלנו בעולם".
דפנה: "לי יש את הילדים שלי, שזה הנכס הכי גדול. גם אני, כמו עדן, חולמת שיהיה לי כסף לקנות לכל אחד מהם מקום מקסים לגור בו, ושיהיה להם שקט כלכלי; שלא אהיה עול כלשהו עליהם".
לפני ארבע שנים נפלה הזמרת הוותיקה בביתה ועברה למצב שאותו היא מגדירה כ"הישרדות". "נפצעתי קשה", היא משחזרת, "אושפזתי למשך מספר חודשים ואחר כך עברתי תהליך שיקום ארוך שכלל תקופה שבה נעזרתי בכיסא גלגלים. עכשיו, כשהחלמתי, ולכבוד גיל 60, החלטתי שזה הזמן להגשים חלום". החלום הזה הוא אלבום סולו חדש, שלישי במספר שלה, שאותו היא מנסה להוציא בעזרת אתר מימון ההמונים הדסטארט: מטרתה של ארמוני היא לגייס 120 אלף שקל שישמשו הן להוצאת האלבום ולהן להפקת מופע שיתלווה אליו. הקמפיין יימשך עוד שבועיים. צפו בארמוני מספרת עליו ועל האלבום המתוכנן:
"כל הזמן אנשים ברחוב שואלים אותי: 'לאן נעלמת?'" מספרת ארמוני. "אז עכשיו יש תשובה. לא נעלמתי, ומי שרוצה לראות ולשמוע אותי, יכול לתמוך בי כדי שאני אוכל להקליט אלבום ולעשות מופע כמו שצריך, עם הרבה נגנים".
לא הייתה לך בעיה לפנות לציבור ולבקש עזרה?
"מי שנתן לי את הרעיון הוא דויד ברוזה, שהיה בן זוג שלי. דויד סיפר לי שלפני שמונה שנים הוא הוציא אלבום בצורה הזו, והחלטתי לבדוק מה זה. בהתחלה היה לי קשה לחשוב שאני מבקשת מימון, כי אני מאוד אוהבת לתת, וקשה לי לקבל, לבקש או לדרוש; אבל בהדסטארט אני גם נותנת לאנשים בחזרה, כי הם רוכשים את האמנות שלי, אז אני שלמה עם זה".
הילדים תומכים בה ובעיקר דואגים לה. "כל הכבוד לאמא שהיא מתחילה לחזור לתודעה, אבל זה לא מספיק", אומר עדן. "בארץ שלנו, אם אתה לא בתודעה, אף אחד לא יבוא להופעה שלך. מה שחשוב היום בשביל אמא זה שהיא תמצא משרד הפקה או אמרגן, מישהו שיעזור לה להצליח. היא עושה את הדברים לבד, אבל כדי למנף את זה, צריך מישהו חיצוני, שזו העבודה שלו. הייתי שמח שזה יקרה".
"אמא היא אמנית, היא זמרת, היא לא צריכה להתעסק בהפקות ובכספים וגם לא יודעת לעשות את זה", מוסיפה אלה בזמן שאמה מוחה דמעה. "עדן דואג לקריירה של אמא, שזה חשוב, אבל אני רוצה שתהיה לה זוגיות. אני רוצה שבן הזוג שלה יהיה קצת יותר גבוה ממנה, שיהיה יפה מבפנים ומבחוץ ושיהיה איש טוב. החלום שלי בהקשר הזה הוא שיהיה מישהו שייתן לה קצת לנוח, שיפנק אותה, שייקח אותה לחו"ל. 60 שנה היא עובדת, אז מגיע לה שיפנקו אותה. וכמובן שהאיש הזה יצטרך לעבור אישור שלי - ואני קשה: הייתי פעם סלקטורית".
