אם שואלים את טיבור יגר מהו עיסוקו, הוא משיב: "קודם כל, צלם". זוהי אהבתו האמיתית; שם נמצאים הלב והנשמה שלו. יגר (59) אמנם עובד ביום-יום כמתכנת מחשבים, אבל הוא מסור לתחביב שלו כמו אל עבודה במשרה מלאה. המסירות הזו הביאה אותו להיות צלם הבית של הספארי ברמת גן, תפקיד שבמסגרתו הוא אחראי על תיעוד בעלי החיים ששוכנים במקום. יגר מגיע לספארי מדי שבוע, מצלם באופן קבוע את כל החיות, לא מפלה אף אחת, אבל בסתר ליבו יש לו העדפות, ויש גם חיה אחת שאותה הוא אוהב יותר מכולן: קוראים לה רוחל'ה, והיא אורנגאוטנגית – קופה שנחשבת לאינטליגנטית במיוחד.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
יגר נוהג להתייצב בספארי השכם בבוקר, לפני שנכנסים המבקרים. בבוקר שבו נפגשנו צילם עופר קטן שעורב הציק לו והנציח רגע אחד של חיבור אמיתי וטבעי בין בעלי חיים. הוא מספר לי על התמונות שצילם בהתרגשות של ילד, התרגשות שמסבירה למה הוא מגיע לספארי כל סופשבוע ומצלם את בעלי החיים ללא תמורה כספית. יגר מצלם בחפץ לב כל מה שהנהלת הספארי מבקשת ממנו, ואם לא מבקשים ממנו דבר, הוא יוזם צילומים בעצמו.
"אני נמצא פה כמעט 12 שנים", הוא אומר. "הגעתי לכאן במסגרת מועדון צילום שבו הייתי חבר ושאירגן תחרות צילומים בספארי. כשבאתי, פתאום הבנתי שצילום בעלי חיים הוא פלא. ראיתי את הטבעיות ואת היופי שבזה, ורציתי להמשיך. אני מצלם כאן בדרך כלל בסופי שבוע, כי במהלך השבוע אני עובד, אבל לפעמים, אם יש משהו מיוחד באמצע השבוע – למשל, המלטה - ואני יכול להתפנות, אז אני מגיע".
הוא מועסק בספארי על תקן מתנדב, אבל ממש לא אוהב את המילה הזו, "כי זה מצטייר כמשהו חובבני, וזה לא המצב. גם את המילה 'חיות' אני לא אוהב: אני מעדיף 'בעלי חיים'. יש גם בני אדם שהם חיות".
לא יכול לאכול בשר
האהבה של יגר לצילום החלה בגיל 20, ברומניה, כשהכיר את אשתו. "התחלתי לצלם אותה עם מצלמה פשוטה יחסית שהייתה לי", הוא מספר. "כשבתי נולדה, קניתי מצלמה יותר טובה וצילמתי אותה. לפני 30 שנה עלינו לארץ, לאשדוד; היו לי עיסוקים אחרים ולא היה לי פנאי לצלם, עד שלפני 17 שנה התשוקה לצילום חזרה - התחלתי לקרוא ספרים בנושא, נרשמתי לחוגי צילום, וככה גם התגלגלתי לתחרות בספארי. זו הייתה הפעם הראשונה שצילמתי בעלי חיים, למרות שגם קודם אהבתי אותם. בעקבות העבודה בספארי נעשיתי צמחוני לפני שמונה שנים, וכבר ארבע שנים אני טבעוני. כל כך התחברתי לבעלי החיים, שהרגשתי שאני לא יכול לאכול בשר".
בעלי החיים מזהים אותך?
"יש כאלה שכן, כמו רוחל'ה והבן שלה רחמים".
איך אתה מסתדר עם המבקרים?
"אין לי ממש קשר איתם, וטוב שכך, כי הרבה מהם לא מתנהגים כמו שצריך. יש כאן שלטים, 'לא להאכיל את בעלי החיים' או 'לא לצאת מהאוטו', והם לא מצייתים. אני מעיר להם, והם לא מקשיבים, לכן אני מעדיף להגיע בשש בבוקר ולצאת לפני שהם מגיעים. הם לא נותנים כבוד: חושבים שאם שילמו בכניסה, מותר להם הכול, והם קנו את החיות. באים לנמר, רוצים אקשן, אז זורקים לו אוכל או מתגרים בו, וזה מסוכן. הייתי בגני חיות בעולם, למשל בבודפשט ובאמסטרדם: שם, אם כתוב 'לא להאכיל', אז לא מאכילים".
יצא לך להיות גם בספארי באפריקה?
"כן, הייתי שם ב- 2008 עם קבוצת צלמים. זה שונה מאוד ממה שיש כאן: הרבה יותר גדול, פתוח ופרוע. זה יפה, כי אין שם מקומות סגורים, אבל היו ימים שלמים שנסענו ולא ראינו כלום, אף לא חיה אחת, וזה היה מאכזב".
מה היה הדבר הכי מרגש שקרה לך כאן?
"בספארי נהוג שכשנולד בעל חיים, נותנים לו שם שהאות הראשונה שלו זהה לאות הראשונה בשם של אמו. לרוחל'ה, למשל, יש בן שקוראים לו רחמים. אני מאוד התרגשתי כשלפני שמונה שנים וחצי נולד קרנף לאמא טנדה, וכאות הוקרה לי קראו לו טיבור. זו הייתה הפתעה גדולה מאוד בשבילי".
פוזות למצלמה
טיבור הקרנף עלה לכותרות לפני ימים אחדים כשנמלט מהספארי. הקרנף הלבן יצא מהשער הראשי ביום שישי בערב, התקדם מהשטח הפתוח לעבר הכניסה הראשית והמשיך בדרכו אל השער המשמש ליציאת מבקרים בשעות העומס. שני מטפלים שהיו באותה עת בתורנות, רדפו אחריו והחזירו אותו לשטח הספארי. "הוא היה סקרן", מסביר יגר, "אז הוא ניצל את זה שהשער נפתח, ויצא החוצה. הוא לא הקרנף הראשון שעושה את זה. לשמחתנו, החזירו אותו, ולא נגרם לו שום נזק. אותי שאלו: 'למה ברחת?'"
אבל הוא לא מתכוון לברוח: יגר אוהב את עבודתו בספארי, רק חבל לו שהציבור לא יכול להיחשף לתצלומיו בצורה מסודרת. התמונות שלו מלוות את ההודעות לעיתונות שיוצאות מהספארי ומתנוססות על שלטים במתחם, אבל הן אינן מרוכזות במסגרת כמו אתר אינטרנט, למשל. מי שרוצה להתרשם מהן, יכול לעשות זאת באמצעות הספר "אמא שלי הכי בעולם" מאת שגית הורביץ, שבו מופיעות מספר תמונות של יגר.
מה ההבדל בין צילום של בעלי חיים לצילום של בני אדם?
"בעלי חיים אי אפשר לכוון כמו שמכוונים בני אדם, וגם אי אפשר לשחק עם תאורה או תפאורה. צריך לתפוס סיטואציות. חשוב להכיר את בעלי החיים וללמוד את הפעולות שלהם. לרוב אני יושב כמה שעות, לומד את ההתנהגות שלהם, את המבטים. אפשר ללמוד אותם כמו שלומדים בני אדם. אצל הציפורים פחות רואים רגש, אבל אצל היונקים רואים הכול. יש בעלי חיים שעושים פוזות למצלמה ומתנהגים אחרת כשאני נמצא".
איזה בעלי חיים אתה הכי אוהב לצלם?
"אני מאוד אוהב לצלם את היונקים, ובמיוחד את הקופים. הכי אני אוהב את האורנגאוטנים, ומהם אני הכי אוהב את רוחל'ה".
יש חיות שאתה פחות אוהב לצלם?
"נחשים. אני לא מת עליהם. הם גם נמצאים מאחורי זכוכית עבה, וזה מוריד מאיכות התמונה"
מה התמונה הכי מרגשת שצילמת?
"את רוחל'ה עם רחמים אחרי שהוא נולד. זה היה הדבר הכי מרגש. רוב הלידות מתרחשות בלילה או לפנות בוקר, אז לא ראיתי את הלידה עצמה. אבל רוחל'ה היא חברה שלי. כשאני מספר עליה לאשתי, היא לא מקנאה. היא אומרת שכל עוד למאהבת שלי יש פרווה, היא לא מודאגת".
כתבה על טיבור יגר ב"חדר החדשות"
