מי שחולף לאחרונה בדרך קיבוץ גלויות בדרום תל אביב, לא יכול להחמיץ בניין חדש שנמתח לאורך כ-150 מטרים. הוא קם בגבול הצפוני של שכונת קריית שלום, מול שכונת שפירא ובית הקברות המוסלמי העתיק שייח' מוראד. ממזרח לו ניצבים בית כנסת חדש ומפואר (שארון הקודש שלו מצופה זהב) ובית תנועת הנוער העובד והלומד, שתכנן בשנות ה-60 האדריכל שמואל מסטצ'קין, ממייסדי התנועה. הוא חוסם את מתחם המגורים שנמצא מדרום לו, "המושבה האיטלקית", שנבנה רק לפני כעשור וחיזק את האזור בכמה מאות משפחות צעירות.
הבניין לבן, נמוך יחסית לסביבתו ומרובה חלונות, אבל לא מדובר בבית מעצר שהצטרף לאבו כביר הסמוך. חובבי טבע ידמיינו שזה נחש.
לגידי בר-אוריין, האדריכל המתכנן (בעלים משותף של משרד בר-אוריין אדריכלים), יש אסוציאציה חיובית יותר – לווייתן. הוא כן שמע את הטענות וכבר יודע להשיב עליהן: "יש טענה שהבניין מפנה את הגב לשכונה", הוא אומר, "ושזה לא אנושי. אבל אני לא מסכים, כמובן. היו דרישות שהייתי צריך לעמוד בהן. הייתה כאן התמודדות עם תכסית קרקע שלא יכולתי לצמצם ולהפוך למגדל".
הבניין, הבנוי בצורת האות Y (שוכבת), משתרע על פני שלושה מגרשים בשטח כולל של 7.5 דונם. הוא מכיל כ-15 אלף מטרים רבועים בנויים, הכוללים קומה מסחרית, שלוש קומות משרדים וחניון תת-קרקעי. כל קומות המשרדים כבר הושכרו למדינה, שזיהתה את שכר הדירה הנמוך באזור, ובימים הקרובים ייכנסו אליהן כ-2,000 עובדי מס הכנסה ומשרד הרווחה. בקומת הקרקע המסחרית נפתח לפני כשבועיים מרכול גדול, ובימים אלה עובדים פועלים ובעלי עסקים על הקמת חנויות ומסעדות נוספות. בפאה הדרום-מזרחית, הפונה אל השכונה, יש כיכר ציבורית מפותחת (אדריכלית נוף: דורית מרגלית), עם ספסלי ישיבה וצמחייה. בשוליה ייפתח בקרוב בית קפה.
גשרים מחברים בין זרועות ה-Y כדי להקל על המעברים בבניין, יחד עם שתי חצרות פנימיות, שהאדריכלים חלמו שיעוצבו כגינות מפותחות. "היה אמור להיות פה ג'ונגל, גג ירוק שאליו משקיפים כל החדרים שפונים לחצרות", מספר האדריכל סיימון גירשוביץ', האחראי על הפרויקט במשרדו של בר-אוריין, "אבל בעלי הבניין לא היו מוכנים לעשות את הגינון, והדיור הממשלתי חסך". התוצאה היא שהחצרות מרוצפות וריקות. "אבל אני מאמין", מוסיף גרשוביץ, "שהעובדים ידרשו - יש להם כוח - ובסוף הגינון יבוצע".
תנאי סף: חלון לכל עובד
את ההשראה לעיצוב הבניין קיבל בר-אוריין, האדריכל העסוק ביותר בתל אביב בעשור האחרון, מ"קריית המלאכה", המרוחקת רק כמה מאות מטרים מכאן ונשקפת היטב מהחלונות. הקריה (בין רחוב שוקן לשדרות הר ציון), שתכננו האדריכלים יצחק רפופורט, צבי פרנקל ואינג'ניר אשר גליברמן בתחילת שנות ה-60, מורכבת מסדרה של מבנים מוארכים בני ארבע קומות. "זה פרויקט שיושב אצלי בראש כבר 30 שנה", אומר בר-אוריין כשהוא משקיף על קרית המלאכה מגג הבניין החדש, "הוא תפס אותי אפילו לפני שהתחלתי ללמוד אדריכלות. אם ישפצו אותם, לא יכול להיות פרויקט יותר עדכני מזה - אלה בניינים שצריכים להיות לשימור".
העבודה על הפרויקט התחילה ב-2012. "התחלנו עם מעטפת לא מישורית", נזכר בר-אוריין, "וראינו במגרש הארוך הזה הזדמנות למגדל שוכב, שאפשר לחוות אותו בנסיעה. הבניין היה יכול בקלות להיות כבד ומשעמם, והיה לנו חשוב ליצור באמצעות החזיתות אשליה של תנועה".
אלא שההחלטה ליצור מבנה אחד רציף, נמוך יחסית ומנוקד חלונות, נבעה בעיקר מאילוץ. "התחלנו את התכנון כפרויקט מסחרי", מספר איש העסקים הירושלמי גבי בן-דוד, אחד מיזמי הפרויקט. "התב"ע אפשרה מעל הקומה המסחרית אך ורק משרדים למטרות ציבוריות". למשרדים של גופים ממשלתיים יש תנאי סף: חלון לכל עובד. התנאי הזה הכתיב את התוצאה הסופית, של חזיתות מוארכות ומרובות חלונות. "בניגוד למשרדי היי-טק שמתבססים על Open space", אומר בר-אוריין, "נדרשנו לתכנן כאן חדר לכל עובד, כדי שהדיור הממשלתי ישתלב".
נגד קירות מסך
בר-אוריין, שהמשרד שלו הוא מהגדולים (55 עובדים) והפוריים ביותר בתל אביב-יפו, נמנע באופן כמעט עקבי - ומאוד נדיר ביחס לעמיתיו - משימוש במסכי זכוכית. "בארץ קשה מאוד להתמודד עם קירות מסך", הוא מנמק. "הכוונה שלנו היא להשיג חלונות בשליטה מוחלטת של האור".
וכך, החזיתות, שבהן משובצים החלונות הרבים, הורכבו מאלמנטים מתועשים מבטון שהוזמנו במיוחד מחברת אקרשטיין. כדי ליצור את אשליית התנועה, נדרשו האדריכלים לתכנן פתחי חלונות במגוון מידות רוחב. כל אחד מ-315 המשטחים המרכיבים את החזיתות עוצב באופן שונה. לצורך יציקת המשטחים יצרו במפעל של אקרשטיין בראש-פינה שלושה שולחנות - שולחן לכל מידת משטח וחלון.
האלמנטים המוכנים הובאו לאתר כשהחלונות כבר בתוכם, והורכבו על שלד הבניין בריתוך. כך הוקמו החזיתות במהירות יחסית, ולא היה צורך בטיח או בחיפוי, למעט הרכבת קיר גבס בחלק הפנימי של כל אלמנט לצורך בידוד. "באלמנטים המתועשים והגולמיים האלה", אומר בר-אוריין, "יש משהו שמתאים לאופי של דרך קיבוץ גלויות". סביר להניח שהזמן ומזג האוויר עוד יתרמו את חלקם, וגוון החזיתות ידהה באופן שיתאים עוד יותר לאזור.
אזהרה: הפקקים כבר בדרך?
לא כולם מאמינים שהזמן ומזג האוויר יועילו לשילוב הבניין החריג באזור. ד"ר טלי חתוקה, מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב וגם תושבת השכונה, פרסמה בבלוג "אורבנולוגיה" פוסט נוקב, התוקף את הפרויקט. "תושבי השכונה (כולל אני)", היא כותבת, "נצפה במראה של הבניין בכל פעם שנצא מהשכונה לכיוון ציר קיבוץ גלויות. צוות דרום, אדריכל העיר, אדריכל הפרויקט - מה העליתם על דעתכם כאשר אישרתם את הפרויקט הזה?"
בשיחות עם תושבים מזדמנים אפשר לשמוע בעיקר מלים טובות. "עד עכשיו לא היה פה שום דבר", אומרת אחת מהתושבות, כשהיא דוחפת עגלת קניות ריקה חזרה מדירתה. "אם רציתי לקנות משהו, הייתי צריכה לנסוע ליפו או ליגאל אלון. עכשיו יש לנו סוף-סוף סופרמרקט, ועוד מעט יפתחו כאן גם בתי קפה וכל השאר".
ואמנם, הקומה המסחרית, המאוכלסת בינתיים רק בחלקה, כבר מושכת אליה מבקרים רבים. "המתחם המסחרי ייתן מענה ל-12 אלף איש שגרים כאן בסביבה", אומר באופטימיות לידור תורג'מן, שעומד לפתוח כאן סניף של גרעיני עפולה, ועבר לצורך כך להתגורר ב"מושבה האיטלקית" הסמוכה. "הצפי הוא של כ-2,000 מבקרים ביום", הוא יודע להמר, "זה המתחם המסחרי היחיד באזור, והוא יישאר בלי תחרות".
אבל גם לו יש טענות: "במקור תוכנן השטח המסחרי לאכלס חנות אחת גדולה, שבסוף לא הגיעה. השטח חולק לכמה עסקים, אך התשתית של הבניין לא ערוכה לזה", הוא אומר ומביא כדוגמה את המדרכה הצרה מדי בחזית החנויות ואת השילוט המסחרי, המוסתר בחלקו על ידי השיפוע התחתון של החזית. תורג'מן גם מתריע, כי כבר עכשיו יש בעיות תנועה וחניה. יש אמנם חניון תת-קרקעי עם 500 מקומות חניה, על פי התקן, אבל המציאות חזקה מהתקן. "כולם", מספר תורג'מן, "נכנסים עם המכונית דרך תחנת הדלק, ואחר כך יוצאים לשכונה. ברגע שהבניין יאוכלס, נראה לי שבשכונה יבכו. חבל על הזמן איזה פקקים יהיו כאן בכניסה וביציאה, כשכל העובדים יגיעו בבוקר וילכו אחרי הצהריים".
עוד לווייתן - הפעם באשדוד: לחצו על התמונה כדי להכיר אותו
