אם חושבים על זה, הכיסא הוא-הוא ידידו הטוב של האדם. הוא זה המלווה את רובנו במשך רוב שעות היום, תומך ושומר (או לא) על יציבתנו ובריאותנו. זהו אחד הרהיטים הראשונים שיצר האדם, סמל למעמד חברתי, כבוד ושררה.
הכיסא הוא גם אחד הרהיטים הראשונים שהדגימו את השינוי האדיר שהביאה איתה המהפכה התעשייתית. עד היום הנמכר ביותר הוא כיסא "טונט" – הראשון שיוצר בתהליך תעשייתי ובייצור המוני – כיסא עץ חזק וקל ומשקל יחסית לכיסאות הכבדים שנחרטו וגולפו בסדנאות הנגרים עד אז. עד כמה המוני? יותר מ-50 מיליון יחידות מדגמי סדרת "כיסא וינה" נמכרו מאז שהציג אותה מיכאל טונט הגרמני ב-1850, באחד הירידים המסחריים הראשונים שנערכו בלונדון.
מאז הכיסא הוא אבן דרך בתולדות העיצוב התעשייתי, מקרה בוחן לחומרים חדשים ולרעיונות יוצאי דופן, ואחד הפריטים הבסיסיים המאתגרים את יכולותיהם ואת דמיונם של סטודנטים לעיצוב. ב-17 לחודש תיפתח בגלריה של המרכז האקדמי ויצו חיפה התערוכה "משחק הכיסאות", שתציג כיסאות שיצרו 36 מעצבים ישראלים, צעירים וותיקים, כשהיא בוחנת את הכיסא הן מההיבט הקונספטואלי והן מההיבט המבני והחומרי.
הכיסאות והשרפרפים שאספה אוצרת התערוכה, ענת גטניו, פורשים קשת רחבה של רעיונות ותפיסות עיצוביות ומגוון חומרים וטכניקות עבודה וייצור, במנעד שבין הפרקטי והמסחרי לבין הניסיוני והקונספטואלי. בין המוצגים גם תוצרים ופיתוחים טכנולוגיים של עבודות-גמר במגמות לעיצוב תעשייתי.
רוב העבודות הן מהעשור האחרון, ולצדן אחדים מהכיסאות שזכו למעמד איקוני והפכו לאבני דרך בשדה העיצוב הישראלי. למשל HEART של סטודיו עמידב (דב גנשרוא ועמי דרך ז"ל) מ-2001, שעוצב מפחי האשפה התעשייתיים והצהובים של שנות ה-90; או "מגלש", הכיסא שעיצב אילון ערמון מסקייטבורד וחלקי אופניים. בתערוכה גם תוצג לראשונה סדרת רישומי כיסאות של המעצב יעקב קאופמן, המתארים דימויים של כיסאות ברישום חופשי, על גבול המופשט.
מי שלא הספיק לראות את Fracture במוזיאון העיצוב חולון ובגלריה תירוש, יוכל לראות את העבודה של איתי אוהלי – שלושה כיסאות שנוצרו משבירה רנדומלית של ספסל בטון – בחיפה. אוהלי, בוגר HIT שסיים תואר שני באקדמיית איינדהובן, עבד מספר שנים בהולנד והיום הוא מלמד ב-HIT ובתוכנית לתואר שני בבצלאל. בעבודותיו הוא בוחן נושאים כמו שליטה וחוסר שליטה בתהליך העיצוב, היחס בין תכנון מראש למקריות בתהליך הייצור, וחיפוש אחר תהליכים שונים היוצרים שפה עיצובית חדשה.
Matter Of Motion, קבוצת השרפרפים של מאור אהרון, עוצבה במסגרת פרויקט הגמר שלו בקיץ שעבר ב-HIT. הוא חקר את הקשר בין תנועה, חומר וצורה, ופיתוח טכניקה ייחודית של יציקה צנטריפוגלית של השרפרפים, בתבנית פשוטה אחת. בשרפרפים הפולימריים משולבים חלקי עץ ומתכת, שנשתלים בתבנית טרם היציקה. השימוש בתנועה בזמן היציקה הניב אובייקטים בעלי אסתטיקה ייחודית, כשכל אחד מהם הוא פריט אחד ויחיד (one of a kind).
השרפרפים שיציג אריאל לאביאן הם חלק מסדרה בת 16 פריטים, שעשויים שלד ברזל ושאריות טקסטיל מומסות בטכניקות שונות. לאביאן, בוגר המחלקה לעיצוב אופנה, צורפות וחפצים בבצלאל, לומד כעת בתוכנית לתואר השני בעיצוב תעשייתי בבצלאל ואת השרפרפים עיצב במסגרת לימודיו. דרכם הוא מבקש להפנות את תשומת הלב לאיזור האפור שבין האשליה הנוצצת שתעשיית האופנה מוכרת לבין הזיהום והנזק הסביבתי המתרחש במפעלי הטקסטיל. את הבדים ש"מרפדים" את השרפרפים המיס בחומרים שיוצרים ניראות חומצית, הנעה בין יופי ודחייה.
"גלובוס" של רביב ליפשיץ הוצג לראשונה לפני שלוש שנים, כמחווה לסדרת שרפרפי "חובזה" שזכתה לתהודה עשור קודם לכן.
ניל ננר, מרצה בשנקר ואחד ממעצבי GAGA & DESIGN, מציג בין היתר אחדים מהכיסאות שאפשר היה לראות ב"סימני פיסוק", תערוכת היחיד שלו שהתקיימה לאחרונה ב"סאגה". ננר הסיר מכל אחד מהרהיטים את כל קליפותיו והותיר מעין סימן של רהיט, שמורכב משני חומרים: מוט ברזל ומשטחי פלדת קורטן, האחד משמש כמבנה והשני כמשטח.
כיסאות Made in China עוצבו במסגרת פרויקט הגמר של תמיר ניב במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל לפני שנתיים. לפני שהגיע לבצלאל התגורר ניב חמש שנים בסין. בהשראת מחברי הבמבוק המסורתיים, רהיטיו מורכבים ללא שימוש בברגים או בדבקים, כשצינורות אלומיניום ״מחליפים״ את הבמבוק ומאפשרים תיעוש של הטכניקות השונות ועיבוד מדויק של המחברים. המחקר לפרויקט נעשה ברובו בכפרים בסין, ובמהלכו פיתח ניב שיטה תעשייתית לייצור מוצרים בהרכבה מהירה ופשוטה המבוססת על חוכמת הכפיים הסינית העתיקה.
Pic-chair של מישל ימין, בעליו של בית מלאכה לעיצוב והדפסה בתלת-מימד, הוא כיסא מתקפל המודפס בדימויים מעולם הפופ.
CreaChair, כיסא הנדנדה של רועי מגדסי, נוגע בנקודת הממשק שבין עולם המבוגרים לעולם הילדים. הכיסא מאפשר ישיבה "תקנית" המתאימה לעולם המבוגרים, אך באותה מידה הוא יכול להפעיל את דמיונם של הילדים – כי ניתן להתיישב עליו בשני כיוונים שונים. רדיוס המגלשיים וצורתם תוכננו בזוויות מתונות כך שיאפשרו נדנוד מצד אחד ונוחות ויציבות בישיבה מצד שני.
אילה כהן תציג בתערוכה שני כיסאות מפרויקט הגמר שלה במחלקה לעיצוב פנים ב-HIT בקיץ האחרון. שניהם – כיסא שורשים וכיסא חינה – נוגעים בזיכרונותיה המעורפלים של כהן מאמה התימנייה, באמצעות חומרים רכים, טקסטיליים, ושימוש במלאכת-יד המזכירה אריגה ורקמה. כיסא השורשים ארוג בחבל כותנה שבו נשזרו גם חוטי חשמל, שקיות ניילון, צמר וחוט זהב, בצבעוניות הלקוחה מהלבוש והתיכשוט התימני.
יוצאי דופן בין המוצגים הם כיסאות ''פרנץ'' בעיצוב סטודיו PRODUCKS, שנכנסו לייצור תעשייתי תחת המותג האיטלקי טקנה (tekhne). המעצבים יואב אבינועם וגיל שפי פגשו את נציגי החברה ביריד העיצוב במילאנו לפני שנתיים, בנקודת בשלות משותפת: לאבינועם ושפי כבר היה ניסיון בעבודה עם חברות מחוץ לישראל, וטקנה, חברה לא גדולה, ביקשה להציג רהיטים מעט יותר צעירים ורעננים. בשנה שעבר כבר הוצגו הכיסאות הראשונים ביריד במילאנו, וממש לאחרונה יצאו מפס הייצור והוזמנו בין היתר למלונות בדובאי ובלוכסמבורג. בארץ ניתן להשיגם בחנות "בייסיק", ברחוב יהודה הימית ביפו.
משענת הכיסא המסורתית מנצרים מוחלפת בכיסאות "פרנץ" ברשת פוליאסטר – שילוב בין חומריות חדשה וטכניקות ייצור בעץ מהמאה ה-19. במקביל בחנו שפי ואבינועם את נקודות החיבור הקושרות בין המושב, המשענת והרגליים, וחיברו אותם באופן חדש. בימים אלה שוקדים שפי ואבינועם על פיתוח כיסאות נוספים בסדרה, ביניהם כיסא בר.
