שפריץ
מדי פעם תוקף את הרחובות שלנו אמוק גרפיטי, אבל עוד לא היה בהם אחד כמו של jahs, שבתוך זמן קצר הותיר/ה חותם ביותר מ-60 נקודות
משרבטי גרפיטי אוהבים לסמן טריטוריה. אמנם לא בצהוב רטוב וחם כמו הכלבים ברחובות שלנו, אבל בתפוצה דומה. זו יכולה להיות תגית -- כינוי שבחרו לעצמם והם משפריצים אותו בכל פינה, כמו למשל:
טקסט שנכתב ביד, כמו למשל:
שחוזר שוב ושוב על אותו תוכן, גם אם בווריאציות של כתב:
או הדפסה באמצעות שבלונה:
אם כבר מתאמצים וחותכים שבלונה (אפילו לטקסט אווילי), ברור שמשתמשים בה יותר מפעם אחת. כל כך הרבה פעמים עד שעוברי האורח, האדישים בדרך כלל, זועקים: "סתמי תפה, לולי, די, תעברי בלוק":
אבל גם הרחובות שלנו, שטופי הגרפיטי הסדרתי מכל הסוגים והמינים, לא מעכלים בקלות תופעה יוצאת דופן כמו זו החתומה על ידי jahs. מיהו jahs אין לי מושג; אי אפשר לדעת אם זה גבר או אישה, אמת או בדיה, סתם קשקוש או זעקה לעזרה. בדבר אחד אין ספק: בתוך זמן קצר הצליח/ה jahs להציף את הרחובות במבע אישי, בעל אופי וידויי, מאוד לא מקובל:
הטקסט הסיבובי אומר: "אני האלוהים שלי, קיבלתי את גזר הדין. נשבעתי יותר לא להאמין. אני האלוהים של עצמי". זה כנראה לא מספיק. אז יש עוד:
jahs מספר/ת על עצמו/ה:
ומדבר/ת לעצמו/ה על גבי הקירות:
"להתמודד, לא לפחד, להתעורר" הוא או היא כותבים, ומציעים הסבר אפשרי למצוקה:
אבל המצוקה מתעמעמת משהו כשלזרם הווידויים האישיים והלבטים משתרבבות התחכמויות מילוליות כמו:
מה שנראה כמו מצב נפשי מעורער, או סתם טריפ רע, מקבל תפנית עוד יותר מפתיעה, כשמתברר שההכרה בהחלט זמינה:
ש-jahs פועל/ת מתוך מודעות:
לא רק באוויר, גם על הקיר:
ולא רק על הקיר:
jahs מצהיר/ה שזה הזמן לשנות כיוון, למצוא איזון, ליצור תיקון. jahs מחפש/ת זמן בלי סיכון. ולמי שלא הבין עדיין מה לעזאזל הוא/היא רוצה, jahs מסביר/ה על תחנת האוטובוס מה היא עושה:
היא יוצרת סרטים דמיוניים ואמיתיים בו זמנית. המציאות אולי רצינית, אבל האומללות די שמחה בחלקה:
למרות זאת, היא/ הוא מבקש/ת סיוע:
אבל המחשבה שיש כאן עניין מטריד של שפיכת מנוע:
מתבררת כטעות גמורה:
רק מי שמצא/ה יכול/ה להבין ש:
שהזמן (והמזומן) לא נאמן:
רק אדם מרוכז יכול לדייק ולומר ש:
רק אדם עם שיווי משקל מצליח לטפס לגגון כדי להגג:
מעז למתוח ביקורת ולנהל משא ומתן:
ולעסוק באפיונים מגוונים של סביבתו:
ומכיוון שפעם אחת לא מספיקה, הנה שוב:
אבל גם פעמיים לא מספיקות, אז הנה שוב ושוב:
האם הפוסל במומו פוסל? או שאולי הכל בגלל ש:
התנודות בין טוב לרע ניכרות:
ככה יוצא שווידוי שיכול היה לעורר אמפתיה כמו:
מעורר ספקות כשמתבררים ממדי "החלול", עם הצפה של הגיגים רצופי חזרות וסתירות פנימיות כמו:
אם זה המצב, באמת אין ברירה אלא לעשות:
אם לא די בכך, אחרי כל הממבו ג'מבו הזה, יש גם רומנטיקה בגרוש:
קשה לקרוא? הנה יותר מקרוב:
לתוהים מה יכול להיות המניע לפרץ מילולי-עיסתי שוצף כזה, jahs מספק/ת תשובה:
ואם ההסבר לא לגמרי משכנע, אולי זה מפני שהוא לא מיועד לכולם, אלא רק:
מכל מקום, אחרי חודשים של שרבוט, ניכרת לרגע התלבטות:
ייתכן ונמצא כדור ההרגעה:
ומכיוון שפעם אחת לא מספיקה, יש עוד אחת:
אלא שאז מתברר שבדיוק להפך:
בקיצור, סלט. ויחד עם זה הקביעה הזו די מדויקת:
