הצהוב של בלונדי, התעשייתיות של מנזה והעץ המחורר של גרינהאוס

עולם הקולינריה הישראלי פורח עם שלל מסעדות שצצות (ונסגרות) במהירות, ונדמה שאיכות האוכל היא בעיני היזמים רק חלק ממה שמכונה, לפי צו הזמנים, "חוויה שעובדת על כל החושים". שלושה מקומות שנפתחו ברחבי הארץ לאחרונה מהווים דוגמה להשקעה העצומה בעיצוב.

קצבי בקרית אונו

אלה לא עיתונים, אלא אריחים מאויירים. ''בלונדי''(צילום: ינאי דיטש)

מסעדת ההמבורגרים החדשה "בלונדי" בקרית אונו נראית כמו מקום מפגש תוסס, צבעוני וקצבי לצעירים. היא עוצבה עבור קהל צעיר בסגנון אורבני ובהשפעת הגראנג' (רוק אלטרנטיבי), אומר המעצב ירון טל. "בתחילה ביקשו היזמים לעצב את המקום בהשראת גלשנים וסקייטבורד, אבל אנחנו חששנו שזה יסגור אותנו בנישה. לכן העדפנו לעצב את המקום בהשראה מוסיקלית ואמנותית".

צהוב וקצבי גם בשירותים(צילום: ינאי דיטש)

עיקר מקומות הישיבה מרוכזים במרפסת עם פינות ישיבה, שכוסתה בדק בדוגמת שתי וערב. את חלק מהרהיטים, כמו ספסלי עץ עם מתכת, עיצב טל בעצמו. פנים המסעדה מתפרש על פני 50 מ"ר וכולל את המטבח, דלפק הזמנות ומעט מקומות ישיבה. הרצפה רוצפה באריחי גרניט-פורצלן דמויי עץ משופשף, ואת התקרה מכסות יריעות של פח מגוולן. הקירות צופו באריחי קרמיקה וביריעות עיתון שעליהם צייר אמן הרחוב הישראלי רוס פלסמה את בלונדי, גיבורת סיפור קומיקס שעל שמה נקרא המקום. את נופיה של עיר אנונימית אייר על אחד העמודים בחלל. עיצוב המקום נעשה בד בבד עם בניית המיתוג, עליו היתה אחראית הילה עמרם מחברת "קיוסק".

חשוף בירושלים

''מנזה''. שלא כמקובל, הבר נמוך ומתמזג באזור הסועדים(צילום: שי אפשטיין)

"מנזה" הוא ביסטרו חדש ולא כשר שנפתח בירושלים בבניין היסטורי בין רחוב בצלאל לרחוב בן יהודה. האדריכלים יעקוב טנוס ושרון סיטון (Sitton Plus Tannous) הפכו את הקיר הגדול של המקום לאלמנט הבולט ביותר, כשכיסו אותו בקורות עץ אנכיות שעל צידן האחד הודבקו מראות. בזוויות מסוימות ניתן לראות דרכן את הרחוב, ובזוויות אחרות הן נראות כהמשך טבעי של קיר העץ שלידן.

ספות מרופדות לאורך קיר המראות(צילום: שי אפשטיין)

ושולחנות עץ ארוכים(צילום: שי אפשטיין)

בשונה מהמקובל ומתוך המחשבה שהקהל הירושלמי מעדיף ישיבה נמוכה, מוקם הבר של המסעדה במרכזה, והוא מתמזג עם אזור הסועדים. המערכות חשופות בכוונה – צינורות חשמל, תעלות מיזוג וחיזוקים מבניים מניקל – והן משתלבות עם רהיטים מעץ אלון וספות שרופדו בבד בצבע טורקיז.

מחורר ברעות

במקור שכן בית הקפה "גרינהאוס" בלב משתלה בצומת שילת, המרוחקת ממודיעין מרחק עשר דקות. כאשר החליטו בעליו לעבור למרכז המסחרי שבתוך היישוב רעות השתמשה מעצבת הפנים רוני קרן במשתלה כעוגן לבניית הקונספט העיצובי. 160 המטרים הרבועים של המקום נעטפו בלוחות עץ ליבנה, מחוררים בדוגמה חתוכה של עלים בגדלים שונים (גם הדלתות שמובילות למטבח ולשירותים חופו באותה מעטפת כדי ליצור מראה אחיד).

מסגרת דמוית פרגולה מגדירה את אזורי הישיבה(צילום: יואב גורין)

את הצבע הירוק מוסיפים עציצים על המדף העליון שמקיף את החלל. בתוך בית הקפה נבנתה מעין מסגרת דמוית פרגולה, שמגדירה את איזורי הישיבה השונים: בר, שולחנות וסביב אי שממנו יכולים היושבים להציץ למטבח.

מנורות בצורות שונות עוצבו ויוצרו במיוחד למקום(צילום: יואב גורין)

קרן בחרה בארבעה גוונים שלא מתחרים בעץ הבהיר: צהוב, ירוק סלדין, ורוד סלמון ולבן, שמעטרים את מנורות העץ (שתוכננו ויוצרו במיוחד למקום), את הרהיטים ואת השוקת שבמבואת השירותים (מעצבת אחראית: לינוי שושני).