הביריון מתחיל בתוכי: איך ביקורת עצמית יכולה להרוג אתכם

חיצי ביקורת שאנו מפנים כלפי עצמנו עלולים לגרום למחלות דיכאון, תשישות כרונית או כאבי מפרקים. הפסיכולוג פרופ' גולן שחר מסביר מי נמצא בקבוצת סיכון

מדובר ב"ווירוס אישותי" רעיל ואלים, שמסוגל לחלחל עמוק לתוך הנפש (צילום: shutterstock)
מדובר ב"ווירוס אישותי" רעיל ואלים, שמסוגל לחלחל עמוק לתוך הנפש (צילום: shutterstock)

לווירוס הזה אין עדיין שם וגם לא צילומים מתחת לעדשות המיקרוסקופ, אבל הוא נחשב הרסני לא פחות מכל וירוס אחר. אנשי מקצוע קוראים לו "ביקורת עצמית" ומייחסים לו את היכולת לפגוע בנו אנושות - נפשית וגם גופנית.

 

פרופ' גולן שחר, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, האיש שטבע את המונח "וירוס אישיותי" בבואו לתאר את מה שהביקורת העצמית מחוללת לנו, טוען כי מדובר בווירוס "רעיל, אלים מאוד, המסוגל לחלחל עמוק אל תוך נפשנו ולהשאיר אותנו פצועים וחסרי יכולת להתמודד עם שגרת החיים". לדברי פרופ' שחר, אנשים ביקורתיים מאוד, המפנים את חיצי הביקורת שלהם כלפי עצמם ונוטים לא לסלוח לעצמם על תקלות, טעויות, כישלונות או מחדלים - עלולים למצוא את עצמם לבד, בלי סביבה חברתית תומכת, לשקוע בדיכאון ולפתח מחלות שונות, החל בתשישות כרונית וכלה בכאבי מפרקים.

 

אנשים ביקורתיים יותר בודדים

בספרו החדש, שראה אור בימים אלה בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד (ועתיד לראות אור בקרוב בעברית בשם "האויב הוא אני"), מסכם פרופ' שחר מאות מחקרים שנעשו לאורך 20 שנות מחקר והעוסקים בביקורת עצמית, ומציע גישה חדשה, שכאמור רואה בתופעה סוג של מחלה שוחקת וממיתה, שחייבים לטפל בה על מנת למנוע סבל מתמשך של מי שלוקים בביקורת עצמית מופרזת.

 

תמיד חשבנו שביקורת עצמית היא דרך יעילה להשתפר, להגיע להישגים טובים יותר.

"חייבים להבדיל בין בחינה עצמית מכובדת ומכבדת, שבה אדם מסתכל על מעשיו והישגיו ולפעמים הוא לא מרוצה מהם וחושב איך להשתפר, לבין מצב שבו אדם נוטה להלקאה עצמית, העלבה וגינוי עצמי. אדם שכל מה שהוא עושה הוא בעיניו חסר ערך, אחד שנוטה לומר על עצמו שהוא לא מוצלח, לא מסוגל, לא יגיע לשום דבר".

 

כלומר, ביקורת עצמית היא כלי שימושי, כל עוד היא לא יוצאת משליטה?

"יש הבדל גדול בין בריונות עצמית, נטייה לומר לעצמך 'אני אפס, אני דפוק', ולזלזל בעצמך בכל מצב, לבין ביקורת שמחזקת את

"אנשים ביקורתיים מאוד עלולים למצוא את עצמם לבד, בלי סביבה חברתית תומכת, לשקוע בדיכאון ולפתח מחלות שונות"

המוטיבציה להשתפר. המוזיקה של שני המצבים האלה שונה לגמרי. אנשים ששמחים ומפרגנים לעצמם כשהם משיגים הישגים, לא ישתלחו בעצמם ברגע של כישלון, אלא ינסו למצוא תיקון. אצל רוב האנשים קיימות שתי הנטיות: סליחה עצמית וביקורת עצמית. כל עוד הן מאוזנות הכל בסדר. כשהבריון משתלט על הנפש, זה נורא ואיום".

 

חוץ מתחושה לא נעימה, מה הסכנה בביקורת עצמית כזאת?

"היא עלולה להוביל למגוון של הפרעות נפשיות ומחלות גופניות, החל בדיכאון וחרדה (עד נטייה לאובדנות) וכלה בתשישות כרונית".

 

ואולי זה בכלל הפוך, מי שיש לו הפרעה נפשית נוטה לביקורת עצמית מוגזמת?

"המחקרים מצביעים על כיוון סיבתי ברור: ביקורת עצמית גורמת להפרעות נפשיות ומחלות גופניות. מובן שיש כאן גם מעגל שלילי הרסני: מי שנוטה לזלזל בעצמו, לשפוט את עצמו מאוד לחומרה ולהעליב את עצמו - לוקה בדיכאון והדיכאון מחמיר מאוד את הביקורת העצמית".

 

אתה כותב שאנשים בעלי ביקורת עצמית חריפה במיוחד מוצאים את עצמם מבודדים מהחברה. למה בעצם?

"קודם כל, משום שהם נוטים להיות ביקורתיים לא רק כלפי עצמם. אלה אנשים שרואים את העולם דרך המשקפיים הביקורתיים ובדרך כלל גם מבקרים באותה חריפות את האחרים. לא נעים להיות איתם. האדם אינו אי בודד, ולתהליכים הפנימיים שלנו יש תמיד גם ביטוי חיצוני. אדם שנוטה לביקורת עצמית תמיד יחשוב שאחרים מעליבים אותו. הוא יפרש בצורה מעוותת את יחסיו עם אחרים, הוא יתגונן כל הזמן, הוא ייעלב, הוא יכעס על אחרים, הוא יפתח בוויכוחים".

 

כלומר, אדם שלא ממש מעריך את עצמו יתקשה למשוך אליו חברים.

"גם מי שמפנה את הביקורת הקטלנית שלו כלפי עצמו, יוצר סביבו תחושה שלילית, מריבות, חיכוכים. יש באנשים כאלה מרירות שלא נעימה לסביבה. הביקורת העצמית מובילה אותם לאובדנים בין־אישיים - ניתוק של קשרים חברתיים, מיעוט תמיכה חברתית. הם לא נפגשים עם חברים, הם לא מבלים, יש בחיים שלהם מעט מאוד אירועים מהנים וזה מחזק את התחושה שלהם שהם לא מוצלחים ושהם לא מסוגלים להשיג הישגים". 

פרופ' גולן שחר. "התקופה הכי מסוכנת היא בגיל ההתבגרות, כי אז אנחנו עלולים להינעל על תפיסה עצמית שלילית שקשה לצאת ממנה" (צילום: דני מיכליס )
    פרופ' גולן שחר. "התקופה הכי מסוכנת היא בגיל ההתבגרות, כי אז אנחנו עלולים להינעל על תפיסה עצמית שלילית שקשה לצאת ממנה"(צילום: דני מיכליס )

     

    נטייה מדבקת

     

    "ממחקרים שונים מתברר שביקורת עצמית מפריעה להתמודדות עם מחלות ובהרבה מקרים מהלך המחלה חמור יותר אצל אנשים ביקורתיים בהשוואה למי שיותר סלחן עם עצמו. בדקנו, למשל, חולים שפנו למרפאות כאב. כאב הוא אתגר גדול בתחום הרפואה, כי במקרים רבים לא ברור מה מקורו. ביקשנו מהרופאים לנסות לנבא אצל מי מהחולים המצב ישתפר מהר יותר וגילינו שאצל חולים שביטאו ביקורת עצמית חמורה, הרופאים ניבאו פחות שיפור בכאב, וצדקו. היכולת שלהם להתמודד עם כאב הייתה פחותה בהרבה מאצל אחרים. המחקרים האחרונים מצביעים על כך שביקורת עצמית כנראה מחוללת תהליכים אוטו־אימוניים ומעודדת דלקות בגוף, כנראה כתוצאה ממתח, אבל המחקר הזה רק בראשיתו".

     

    האם הווירוס הזה מידבק?

    "כן, במובן של יצירת אווירה שלילית. אנשים כאלה נוטים להיות תוקפניים בחברה, ומי שלא מתרחק מהם עלול להידבק בנטייה לראות את העולם בעיניים ביקורתיות מדי".

     

    מי מאיתנו נוטה לביקורת עצמית רעילה?

    "זאת תופעה נפוצה מאוד אצל אנשים תחרותיים במיוחד ומוצלחים מאוד. ככל שהם מצליחים רף ההצלחה עולה - הם רוצים עוד ומסופקים פחות - לא ניתן לספק את הבריון הפנימי שלהם, שכל הזמן אומר להם שמה שהם השיגו הוא חסר ערך ושהם צריכים להתאמץ יותר".

     

    האם יש לזה קשר לגיל? נשים נוטות לביקורת עצמית יותר מגברים?

    "גברים ונשים נוטים לזה באותה מידה, והתקופה הכי מסוכנת היא בגיל ההתבגרות, כי אז אנחנו עלולים להינעל על תפיסה עצמית שלילית

    "ביקורת עצמית מתפתחת גם אצל אנשים שגדלו בסביבה תומכת ואוהבת ומפרגנת בלי סוף. נדמה שיש להם נטייה גנטית לסרוק את עצמם כל הזמן בחיפוש אחרי פגמים"

    שקשה מאוד לצאת ממנה. הורים ששמים לב שהמתבגרים שלהם מדברים על עצמם בזלזול ומבזים את עצמם, חייבים להתערב ולדאוג לטיפול נפשי מתאים".

     

    ביקורת עצמית עלולה להיות מלווה בהתנהגויות שליליות נוספות?

    "אדם שהתפיסה העצמית שלו ירודה מאוד ואין לו מנגנוני ויסות מתאימים, עלול לפתח התנהגות אלימה וגם להתמכר לחומרים כמו סמים ואלכוהול".

     

    האם ביקורת עצמית היא נטייה קבועה או שהיא מתפרצת במצבים מסוימים?

    "זה מאפיין אישיותי, שמוקצן במצבים של כישלון וקשיים. המאפיין הזה לא ייעלם לעולם, אבל אפשר ללמוד לשלוט בו".

     

    איך אפשר לשלוט בו?

    "אלה מצבים שמצריכים טיפול נפשי מורכב וממושך והרבה תמיכה סביבתית. מי שחי בסביבה משפחתית שמשדרת לו שחובה עליו להצליח, מי שמרגיש שאחרים לא יאהבו אותו אם לא יצליח - יפתח נטייה להעצים את הביקורת העצמית ויתקשה להשתחרר ממנה".

     

    אז כמו תמיד, אנחנו מאשימים את אמא?

    "דווקא לא. ביקורת עצמית מתפתחת גם אצל אנשים שגדלו בסביבה תומכת ואוהבת ומפרגנת בלי סוף. נדמה שיש להם נטייה גנטית לסרוק את עצמם כל הזמן בחיפוש אחרי פגמים. אנחנו בהחלט מקווים שבמהלך השנים נצליח להוכיח שמדובר בגנטיקה, ואז אולי נוכל גם למצוא לתופעה פתרון פשוט".

     

     

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד