בלי צחוק: הגשימה חלום והפכה לסטדנאפיסטית בגיל 49

אחרי שנים של חיפוש עצמי, משברים, מצוקה כלכלית והשתייכות לכת שפירקה את משפחתה, רחלה וייס החליטה להמר על הכל למען חלום ישן

רחלה וייס. "הרגשתי אאוטסיידרית בכל מקום" (צילום: יונתן בלום)
רחלה וייס. "הרגשתי אאוטסיידרית בכל מקום" (צילום: יונתן בלום)

רחלה וייס (52) הייתה מהאנשים שכל חייהם חיפשו משמעות. היא החליפה אלף מקומות עבודה, קראה את הספרים הרוחניים הנכונים ולמדה כל מה שאפשר על מודעות וצמיחה אישית.

 

היא נסחפה אחרי גורואים, חזרה בתשובה וחזרה בה, וגם זה לא עזר לה למצוא את האושר. בסוף אלה היו פיטורים ממקום העבודה המי־יודע־כמה, שהביאו אותה לחשבון נפש נוקב, רגע לפני שהחליפה קידומת.

 

 

"כשפוטרתי מעוד מקום עבודה, שבו עבדתי כמזכירה, זה הגיע לי עד לפה", היא משחזרת, "שפכתי את הלב בפני חבר טוב שהוא קואצ'ר, בדרך לריקודי עם. אמרתי לו שאני באמת לא יודעת מה לעשות, והוא אמר לי, 'בואי נעשה תרגיל קטן, תעצמי את העיניים ותגידי לי מה את הכי רוצה לעשות בעולם'".

 

מה ענית לו?

"אמרתי לו, 'אני בת 49, מה אתה מדבר איתי על דמיון מודרך'. הוא אמר, 'מה יש לך להפסיד? דמייני. אבל דברי מהבטן, מהלב, לא מהראש'. עצמתי עיניים ואחרי כמה שניות פתחתי אותן. הוא אמר לי, 'נו, מה ראית?' אמרתי לו, 'עזוב, זה שטויות, לא פרנסה, בוא נמשיך לריקודי עם'".

 

"הוא התעקש וסיפרתי לו. פתאום הקשבתי למילים שיצאו לי מהפה וקלטתי שאלה המילים של ההורים שלי, כי מהיום שאני עומדת על דעתי רציתי להיות על הבמה ולא אפשרו לי. כל החיים עברתי מקומות עבודה והרגשתי תסכול. לפעמים ראיתי את עצמי על במה, אבל קצב החיים הכתיב אחרת, והחלום נבלע. והנה פתאום התמונה שוב עולה".

 

מה עשית?

"החבר אמר: 'תעשי את הדברים במקביל. תמצאי עבודה ותעבדי על החלום שלך'. מצאתי עבודה כמזכירה, כמו תמיד. ידעתי שאני מצחיקה אנשים בקלות. אז החלטתי ללכת על סטנד־אפ. התחלתי לכתוב לבד".

 

מה ידעת על עולם השואו־ביז?

"כלום. לא התחלתי מאפס, אלא מתחת לאפס. גרתי באותה תקופה כמעט 20 שנה ביישוב משגב בצפון, ולא ידעתי למי לפנות. הייתי אבודה". 

 

הלוואה מהמרקיד

זה לא היה קל לקום בוקר אחד, בלי שקל, בלי מקום עבודה, בלי תמיכה, כשבעלך לשעבר ושני ילדייך משוכנעים שהתחרפנת, ולא בפעם הראשונה, ולהילחם על החלום שלך.

 

אבל זה בדיוק מה שעשתה רְחֵלָה וייס, היום סטנדאפיסטית מצליחה, בעלת המופע "רְחֵלָה ולא רָחֵלָה" שאיתו היא רצה בפני ועדי עובדים ובמועדונים ברחבי הארץ (תאריכי הופעות בעמוד הפייסבוק שלה:(Rachela weisse . כוח הרצון שלה והאש בעיניים שכנעו את רוני קובן ונילי קלימובסקי, יוצרי הסדרה "משברי גיל", לעקוב אחריה בפרויקט שלהם.

 

היא ג'ינג'ית חטובה ומלאת שמחת חיים, שנולדה בארצות הברית, הגיעה ארצה בגיל שמונה עם הוריה ושני אחיה, וגדלה בקריית ביאליק, במשפחה של דתיים לייט. "הרגשתי אאוט־סיידרית בכל מקום", היא מספרת. מכיתה ג' עד ט' למדה בבית ספר חרדי ומשם המשיכה לתיכון חילוני.

 

אחרי שירות צבאי בחיל הים, נישאה לבחור שהכירה בשכונה והתגרשה ממנו כעבור שלוש שנים. תוך שנה הכירה את בעלה השני, וממנו התגרשה לפני כ־15 שנה. יחד עברו ליישוב משגב וגידלו בו את ילדיהם: טל (בן 27) ומאי (בת 24).

 

את מופע הסטנד־אפ הראשון שלה החליטה לכתוב עם חברה טובה, וההשראה שלהן הייתה הצמד דבי ונולי. הן מצאו במאי וכתבו מערכונים, ורצו בחוגי בית ומתנ"סים עם המופע שלהן, "הפרעות קשב ועכוז".

 

"הצגנו מערכונים עם אביזרים ודמויות. להתרוצץ ממקום למקום עם כל האביזרים היה מתיש, וגם גיליתי שלהיות חברה זה דבר אחד, ולעבוד יחד זה דבר שני. הרגשתי שהמופע לא מספיק מקצועי, ולמרות שחששתי שהחברות רבת השנים תיפגע, נפרדו דרכינו".

 

אחרי כשנה החליטה וייס להופיע לבד, וחיפשה כותב מקצועי. מישהו נתן לה את שמו של אסף שלמה (28), שעבד עם ננסי ברנדס ודינה אור. כדי להיפגש איתו נסעה לתל אביב ברכבת ובאוטובוסים, רועדת לגמרי. "כל החיים גרתי בצפון, בשבילי נסיעה לתל אביב הייתה כמו לחוץ לארץ", היא נזכרת".

 

 אסף שלמה ביקש ממנה לספר לו בדיחה. "לא הבנתי מאיפה זה בא לי עכשיו", היא נזכרת, "בסוף הוא והמלצרית צחקו, והוא החליט שיש לי פוטנציאל. לא ידעתי את נפשי". שלמה ביקש תשלום עבור כתיבה והפקת המופע. "באותה תקופה חתמתי אבטלה ואכלתי במשך שבועות רק פסטה כי לא היה משהו אחר לאכול בבית. אני לא אוהבת את הביטוי, אבל הייתי במיץ של הזבל".

 

איך גייסת את הכסף?

"כל הדרך חזרה ברכבת שאלתי את עצמי מה אני עושה. ההורים כבר עזרו לי, המשפחה, החברים, כבר לא היה ממי לקחת. מצד שני, אם הגעתי עד כאן, עכשיו אני אעצור? התחלתי לעבור בראש על כל המקורבים שיכולים לעזור. עלה לי השם של ירון כרמל, המרקיד הכי מצליח של ריקודי עם בצפון הארץ. כשנפגשנו למחרת, הסברתי לו את החזון שלי וכמה הוא ברור לי אחרי 40 שנה של תסכול. דיברתי אל הלב שלו. כשהוא שאל, 'מתי את מחזירה לי?' עניתי, 'אני לא יודעת'. הוא נתן לי את הכסף".

 

הילדים חשבו שזה ג'וק חדש

עם הכסף שקיבלה בהלוואה החלה לכתוב עם אסף שלמה, שהפך למנהלה האישי ולחבר הנפש שלה, למרות פער הגילים. עם החומרים שכתבו החלה להופיע ב"קאמל קומדי קלאב" פעם בשבוע בשעת לילה מאוחרת. היא נסעה את כל הדרך ממשגב עד תל אביב, עלתה לבמה לשתיים־שלוש דקות, רק כדי לבדוק את החומרים, ועשתה את כל הדרך בחזרה צפונה. 

 

איך היו ההופעות הראשונות על הבמה של הקומדי?

"הכנתי את עצמי להתרסקות. הייתי בטוחה שאנשים לא יצחקו כי מה לי, אישה בת 50 ומשהו, ולצעירים? בהופעה הראשונה הלסת של אסף נשמטה. החבר'ה הצעירים התלהבו רצח. היו רגעים מהממים בהופעות.

 

רועי לוי החמיא לי וגם סטנדאפיסטים אחרים היו בשוק. היו שם כאלה שכבר חמש שנים על במות ועוד לא כתבו מופע. אבל היו גם רגעים לא פשוטים, אם הייתה הופעה שפחות צחקו, נלחצתי שאולי אני לא טובה".

 

את חושפת לא מעט סיפורים אישיים על עצמך.

"החשיפה קשה, אבל לספר על חיי בצורה קומית זה רפויטי. אני מספרת על גיל 20 שבו התחתנתי, ובעלי הראשון רצה ילדים, וזאת הייתה החלטה משותפת שלו ושל ההורים שלו, כי אני לא רציתי. ואני מספרת על הדייטים שהיו לי כשכבר הייתי גרושה. הקהל אוהב לשמוע".

 

איך הגיבו הילדים שלך לשינוי שעברת?

"הם אמרו, 'תעשי שינוי, אבל סטנד־אפ?' הם היו נגד. אני לא מאשימה אותם. עבדתי בהרבה דברים, הייתי סוכנת נדל"ן, משגיחה בבחינות בגרות, מזכירה. הם רואים אמא לא יציבה, לא מוצאת את עצמה, מה יהיה? הם חשבו שסטנד־אפ זה הג'וק החדש, אבל הם לא הרגישו את הבעירה, ולא ידעתי איך להעביר את זה החוצה.

 

"בשלב מסוים, טל, הבן שלי, שעבר לגור בגבעתיים עם החברה שלו, ראה שאני מתמידה, שכל שבוע־שבועיים אני נוסעת לתל אביב מהצפון רק בשביל שתי דקות ב'קאמל', וחוזרת באמצע הלילה הביתה. יום אחד הוא הציע שאבוא לישון אצלם בדירה, שלא אסע בלילה לצפון. הם היו מחכים לי באחת בלילה, מכינים לי פיג'מה ומצעים. טל היה אומר, 'שבי אמא וספרי לי איך היה'.

 

"לבת שלי היה יותר קשה, אבל עם הזמן היא קיבלה את זה. עד היום שני הילדים עדיין סקפטים, אבל זורמים איתי. אגב, בעלי לשעבר שואל לפעמים מה עם ההצגות של אמא, קצת מזלזל, אבל אני כמעט מצליחה היום להתפרנס מההצגות, שמתפרסמות מפה לאוזן".  

גם הצעירים צוחקים (צילום: יונתן בלום)
    גם הצעירים צוחקים(צילום: יונתן בלום)

     

    הכת ובכי הבת

    על הפצע הגדול של חייה רחלה וייס פחות מתבדחת, אבל גם ממנו היא למדה על הדברים שחשובים בחיים, ועל הנטייה שלה ללכת עד הסוף עם האמונות שלה. "במסגרת החיפוש העצמי שלי, הכרתי אישה שעסקה ברפואה אלטרנטיבית, שהזמינה אותי להיות מטופלת, ועם הזמן הפכתי להיות מטפלת אצלה בקליניקה", היא משחזרת, "עברתי הכשרות בדמיון מודרך ותקשור, ריפוי באמצעות צבעים, הילינג. היינו כמה מטפלים בקליניקה. הרגשתי שסוף סוף מצאתי את עצמי, שיש לי יכולות לעזור לאנשים, וזו הייתה הרגשה נפלאה".

     

    מתי הדברים החלו להשתבש?

    "עם הזמן, השעות בקליניקה התארכו, נדרשנו להישאר שם יותר, דרישות עלו, ומנהלת הקליניקה, שהייתה החברה הכי טובה שלי, סיפרה שהיא מחוברת לישות אלוהית גבוהה ומקבלת ממנה הוראות. נתתי בה אמון מלא. עזבתי את העבודה הנוספת שהייתה לי וכמעט ולא הגעתי הביתה. בעלי גידל את הילדים לבד. עשיתי סדנאות וקיבלתי מטופלים, כל הכסף הלך למנהלת הקליניקה ולא ראיתי שמשהו לא בסדר".

     

    הסביבה לא העירה את תשומת לבך?

    "בעלי והסביבה הקרובה אמרו לי, 'רחלה, את לא יציבה נפשית, את לא רואה מה קורה פה? את חיה בכת'. הייתי משוכנעת שהם המשוגעים, שהם לא מבינים כלום. המצב בבית הידרדר בעקבות זה, חייתי לגמרי בהשפעתה. כל מה שהיא אמרה לי, עשיתי".

     

    בשלב ההוא גם חזרת בתשובה.

    "חזרתי בתשובה בעקבותיה. לא דרשתי מהמשפחה והילדים לחזור בתשובה, אבל הילדים ראו איך אמא שלהם משתנה, מתחילה ללבוש בגדים ארוכים, להתפלל. הפסקתי ללכת לריקודי עם. בשלב מסוים החברה הזו אמרה, שאם הבעל לא הולך בדרך שלי, אני צריכה להתגרש. והתגרשתי. בפעם השנייה".

     

    עברת לחיות לבד?

    "עברתי לגור עם אחד מהמטפלים בקליניקה ברמת הגולן. מכרתי את הבית במשגב ועקרתי את הילדים משם, דבר שנשבעתי שלא אעשה בחיים, כי ההורים שלי העבירו אותנו לפחות שמונה בתי ספר. טל היה בשנה האחרונה שלו בבית ספר, בכיתה י"ב, ואני העברתי אותו משם, מקבוצה של ילדים שהוא גדל איתם מגיל הגן, אל פנימיית ספורטאים. מאי בתי הקטנה לא רצתה לעבור, אז הסכמתי שהיא תישאר אצל חברה ביישוב".

     

    מה העיר אותך?

    "הבת שלי הייתה בוכה לי בטלפון, 'אמא, אני חיה בבית לא שלי, את גרה שם, קשה לי'. בעלי עבר לדירה קטנה בכרמיאל ולילדים לא היה שם מקום, הידרדרתי כלכלית וחברתית, והבכי של הבת שלי העיר אותי והחזיר אותי למציאות. פתחתי את הנושא בדחילו ורחימו בפני החברה שלי. העזתי להגיד שמשהו פה לא בסדר, ופתאום עוד אנשים התחילו לדבר".

     

    ומה קרה?

    "התעמתנו איתה. היא הביעה רצון להשתנות ולשנות, אך החלטנו, צוות המטפלים, שלא נישאר לראות את זה ועזבנו כולנו יחד את הקליניקה. אני לא יודעת מה קורה איתה היום".

     

    לאבד את תחושת הבטן

    שנה שלמה עברה עד שהצליחה וייס להתאושש מתחושת האכזבה שחוותה מחברתה הטובה, ובעיקר מעצמה. היא עזבה את רמת הגולן, שכרה יחידת דיור בת שני חדרים ביישוב משגב, והחזירה אליה את הבת שלה, שקיבלה את החדר היחידי. היא עצמה ישנה בכל לילה בסלון. כאשר בנה החייל, ששירת בצנחנים, הגיע לישון איתם בסופי שבוע, פרשה לו מזרן על הרצפה. בעלה לשעבר שכר דירה ביישוב סמוך.

     

    הפצעים המשפחתיים עוד לא התחילו להירפא, אבל וייס הרגישה שהיא בדרך לשם. בשלב מסוים מצאה זוגיות חדשה, הילדים פרשו כנפיים, והיא התפנתה לחשבון נפש. "לקח לי לפחות שנה לגרד את עצמי מהרצפה. עברתי שבר גדול", היא משחזרת, "לא ידעתי אם להקשיב לתחושת הבטן, הדבר המינימלי הזה".

     

    כשאת מסתכלת על עצמך באותה תקופה, מה את רואה שם?

    "חיפוש עצמי. חיפוש משמעות. תחושה שחייב להיות משהו יותר גדול מהעבודה במזכירות. כמזכירה היו ימים שבהם הייתי הולכת לעבודה, אוכלת את ארוחת הבוקר שלי, ושואלת מה הלאה, כי אין פה שום דבר עמוק ומספק וזה לא הגיוני. אז חיפשתי".

     

     

    את שואלת את עצמך איך הגשמת חלום כנגד כל הסיכויים?

    "כי אני חזקה. כשאת מתגרשת ויש לך שני ילדים, ואת צריכה לפרנס ולהיות אחראית עליהם, את חייבת להיות חזקה. עברתי מהפכים, והייתי חייבת להיות חזקה כדי לצאת מהם. במקרה של הסטנד־אפ, זה היה חלום כל כך מדויק, שהיה לי ברור שאני הולכת על זה בכל הכוח".

     

    "יש עדיין פחדים. אסף הוא הסוכן והפסיכולוג שלי. הוא אמר לי, 'לא הייתי איתך דקה אם לא הייתי חושב שאת הולכת להצליח ובגדול, נקודה. אני רואה אותך ציפי שביט כזה'. כבר בהתחלה הוא אמר לי, אני מבקש ממך לא להתראיין למקומונים, אנחנו מכוונים גבוה, את תתראייני רק ל'לאשה' או ל'ידיעות אחרונות'. אמרתי לו, יאללה, אל תבלבל את המוח, אני אופיע ב'לאשה'? ותראי איפה אנחנו היום". 

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד